"הוא היה מכור לעבודה שלו. יצא בשמונה בבוקר וחזר בלילה. אמר שהוא עובד קשה. אבל יום אחד…" מזל – סיפור קצר / אתר אישה – אתר נשים

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

היי, אני מזל. אמא שלי עליה השלום בחרה לי את השם. היא רצתה שאני אפתח לה את המזל. מסכנה. גדלה בלי אבא מגיל חמש, אמא שלה הייתה עסוקה בלגדל שמונה ילדים ולפרנס את כולם… עד שאפסו כוחותיה של אמא שלי והיא מסרה את המפתחות לקדוש ברוך הוא.
אמא שלי עלתה לארץ אחרי שהתחתנה עם משה, השכן שלה, אבא שלי. גרנו במעברה בבאר שבע. שבעה אחים. בקושי היה לי רגע לבד עם עצמי. ואמא שלי כל היום הייתה בנקיונות ובבישולים.
ילדים זה שמחה, כך אומר השיר, אבל המציאות היא אחרת. אבא שלי נסע כל יום ראשון מוקדם בבוקר לעבודה בקידוח, וחזר רק ביום חמישי בחצות. עייף. רצוץ. רוב הזמן הוא ישן. מסכן. עבד כמו חמור.

נולדתי האחות החמישית. אמא קיוותה לנס. שיגיע איזה מלאך וישלוף אותה מהחיים המפרכים האלה. אז היא קראה לי מזל. כאילו שהיא מילאה כרטיס מפעל הפיס. אבל הכרטיס לא זכה. לא הבאתי לה את המזל המיוחל. הכל נשאר אותו הדבר. אפילו יותר גרוע. כולנו הצטופפנו בבית קטן.
בסרטים ובספרים יש אולי חום ואהבה, אבל אצלנו היו בעיקר מריבות. בין האחים ובין אבא ואמא. לא היה לי כמעט רגע אחד של שקט או רגע לבד עם עצמי. שום פרטיות. אתם יודעים מה זה לעשות שיעורים בכזה רעש? וגם לא היה לי במי להיעזר.
הציונים שלי לא היו כל כך טובים. וכל הילדות שלי חלמתי לעבור לגור בעיר הגדולה, תל אביב. לבנות לי חיים חדשים. להתחתן עם בחור מקסים, שנגור רק שנינו בדירה נחמדה.

אחרי הצבא עברתי לתל אביב. לא הכרתי שום בחור מקסים. כל מי שפגשתי רצה מהר לשכב איתי. איזה גוף היה לי, ממש כמו של דוגמנית. שיער חום כהה ארוך, עיניים גדולות וחומות, שפתיים בשרניות, טוסיק עגול, שדיים מלאים ויפים ומותניים צרות. כמה גברים התחילו איתי… המון. אבל מה זה עוזר? אני צריכה רק אחד. אחד. ומכל הגברים בחרתי בברוך. למה דווקא בו? לא יודעת. אלוהים יודע.

היה לו שיער בהיר, עיניים כחולות, והוא עורך דין. עדיין. נראה לי מאוד מרשים. להתחתן עם עורך דין. ההורים שלו מפולין. פליטי שואה. חיבוק אחד לא קיבל מהם. אבל היה מלא בכסף. התחתנו בחתונה גדולה. ושמחתי. הייתי מלאה בציפיות. קנינו דירה בתל אביב. כמו שרציתי. אהבתי את ברוך. מאוד. רציתי לעשות לו ארבעה ילדים. אבל האהבה שלי התבזבזה על הבנאדם הלא נכון.
, כשהלכתי לטייל באלנבי עם חברה אחר הצהריים, פתאום אני רואה אותו. את ברוך שלי. הולך יד ביד עם מלכה, המזכירה שלו, הם מדברים והוא מחייך. הלב שלי נעצר. הרגשתי שתקעו בי סכין. מה הם עושים ביחד באמצע היום? לא אמרתי כלום לחברה שלי. כל המילים נעלמו ממני. אמרתי לה שאני רוצה לחזור הביתה.

בתשע בלילה המפתח הסתובב בדלת. "היי מזל", אמר ברוך, והתקרב אליי כדי לנשקני על הלחי, כפי שהוא עושה כל יום. התרחקתי ממנו.
"איפה היית עד עכשיו?" שאלתי בשקט ובטון קר.
"איפה אני יכול להיות"? ענה. "בעבודה."

"כל היום?" שאלתי.

"בבוקר הייתי בבית המשפט, ואחר כך הייתי עם לקוחות." הבנתי שהוא משקר לי. מאותו היום נהגתי לעקוב אחריו. וכמו שאומרים בספרים, חשכו עיניי. היו לו חיים כפולים. עם מלכה ואיתי. ואחר כך גם גיליתי שהוא מעביר לה המון כסף. על חשבון הילדים שלנו, תודה לאל יש לנו ארבעה ילדים.

מאז שגיליתי את הבגידה החיים שלי התהפכו. הייתי קמה בלילה מחלומות בעתה. לא ידעתי מה לעשות. לעזוב אותו? להישאר? כך המשכתי במשך כמה חודשים, ומבחינה רגשית ממש הזנחתי את הילדים. לא הייתה לי סבלנות אליהם, והייתי מאוד עצובה. יום אחד ברוך אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי. שוב הלב שלי נפל. ישבנו בסלון אחרי שהילדים נרדמו. "מזלקה", הוא אמר לי, "אני אוהב אותך. אבל אני מצטער. אני לא יודע איך להגיד לך, כי אני לא רוצה לפגוע בך". שתקתי. לא רציתי לשמוע מה יש לו לומר. רציתי לדחות כמה שיותר את הזמן עד לשמיעת הבשורה. "נולד לי ילד מאישה אחרת."

הדם בגופי נעצר מלזרום. לא ידעתי מה לעשות. קיוויתי שאני בתוך חלום בלהות ושאתעורר עוד מעט. אבל ברוך סיפר על הרומן שהיה לו ואמר שהוא רוצה להתגרש ממני. "לך לעזאזל!" צעקתי עליו. "איך אתה לא מתבייש? את הלב שלי נתתי לך. לא החסרתי ממך כלום. ואתה מתנהג ככה, מאחורי הגב שלי?"

"אני מצטער." הוא השיב בשקט. הלכתי לחדר השינה. בכיתי כל הלילה, עד שנרדמתי. ושוב חלמתי חלום בלהות. מאותו היום ברוך גר עם מלכה. עשה ממנה מלכה. ואיתי עשה מלחמת חורמה על הרכוש. לא היה אכפת לו מהילדים, לא מכלום, רק מהכסף. וממלכה.

עם הזמן גיליתי שבמהלך נישואינו הוא העלים ממני את רוב הכספים שהרוויח. שיקר לי במשך שנים. כל מה שהיה לי איתו, היה שקר. כלום. אפס. כמה נורא להתעורר יום אחד ולגלות שאהבת את האדם הלא נכון. אני מרחמת על עצמי. באמת. כל הילדות שלי התפללתי למצוא גבר מקסים ולאהוב אותו מהנשמה, לבנות איתו משפחה גדולה. אבל לצערי נכשלתי. מזל שלפחות יש לי את הילדים. הם החיים שלי. לא עוזבים אותי יום אחד. מתקשרים, באים לבקר, מעודדים אותי.

עברו כבר חמש שנים מאז שהתגרשתי. אני עדיין גרה בתל אביב. יצא לי להכיר שני גברים, אבל לא התאהבתי. הלב שלי היה סגור לאהבה, וגם פחדתי להיעזב שוב. הלב שלי חושש להיפגע.
לפני חצי שנה פגשתי את עמיחי. הוא האור שלי. מיד כשראיתי אותי, פגשתי אותו כשהגיע לישיבה בעבודה שלי, נכנס לי אור ללב. הנשמה שלי יצאה אליו. משהו מיסטי. כאילו מלמעלה שידכו בינינו. וגם הוא הרגיש ככה לגביי. וכשיצא מהישיבה –  הוא החל לדבר איתי וביקש את מספר הטלפון.

ומאז אנחנו ביחד. אני שוב מאמינה באהבה. בחיים. בשמחה. אני סומכת עליו בעיניים עצומות. כמעט. מידי פעם אני רק בודקת לו את הסמסים. איך אומרים? הנכווה ברותחין, נזהר בצוננין…

 

השאירו תגובה

^ TOP