נאווה – סיפור קצר על נאווה ממפעל הפיס

נאווה 3/2/2014

love

היי מה שלומכם? אני נאווה. ואני עובדת במפעל הפיס. כבר למעלה משלושים שנה. מעולם לא זכיתי אבל יש לי המון מזל. אני בת חמישים ושמונה, קמה כל בוקר בשמחה לעבודה. ציון הבעל שלי מכין לי קפה כל בוקר ומעיר אותי בנשיקה על הלחי. אחר כך אנחנו מפטפטים קצת וכל אחד הולך לעבודתו.
אני מנהלת דוכן בדרום תל אביב. בקריית שלום. ליד הבית שלי. בבית הזה נולדו שלושת הילדים האהובים שלי, טפו טפו טפו. משוש חיי. אני כל כך אוהבת אותם וגאה בהם. בכל שבוע כולנו מתכנסים לארוחת שבת, כולל כמובן הנכדים שיהיו בריאים, ואני מתמלאה בשמחה. אני מכינה את המאכלים שהם אוהבים, וציון עוזר לי. איזה בעל יש לי. כפרה עליו. נשמה טהורה. לכל מי שמבקש ממנו הוא עוזר. איש כל כך טוב ונדיב. עדין ורגיש. וכל הזמן אומר לי: "נאווהל'ה, את הכתר שעל ראשי. אני אוהב אותך כמו בהתחלה. ואפילו יותר."

כל בוקר כשאני מתעוררת, אני אומרת: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך." יש לי כל כך הרבה דברים להודות עליהם. קצרה הרשימה מלתאר. ולא. אני לא מתכוונת לכך שאני עשירה. אמנם יש לי דוכן של מפעל הפיס אבל מעולם לא הרווחתי סכום גבוה. אני בקושי ממלאה לוטו וטוטו. יש לי כל מה שאני צריכה ורוצה בחיים. תודה לאל ישתבח שמו. החברות שלי עברו לדירות חדשות יותר, וכל כמה שנים הן משפצות את הדירה. אבל זה לא מעניין אותי. העיקר שהדירה שלנו נקייה ומסודרת. ויש בה חום ואהבה. אני שומרת את הכסף לדברים יותר חשובים. למשל לחופשות משפחתיות בחו"ל. ואני גם כל הזמן עוזרת לילדים.
לא פשוט היום לפרנס משפחה. אבל תודה לאל הם מסתדרים. לציון ולי היו גם תקופות יותר קשות. לפני חמש עשרה שנים כמעט הגענו לרבנות. חשבתי שזהו זה. הייתה תקופה שהוא היה חוזר מהעבודה עצבני. כועס. הוציא עלי את כל העצבים. דיבר אליי לא יפה. בגסות. כל לילה נרדמתי בוכה. התפללתי לאלוהים שזה יעבור. ניסיתי לדבר איתו, אבל כלום לא עזר. לא הבנתי מה קרה פתאום. מדוע הוא מתנהג ככה. עד שיום אחד אמרתי לו שאני רוצה גט. שאין ברירה. אני לא יכולה להמשיך לחיות איתו ככה תחת קורת גג אחת. ואז הוא אמר לי: "נאווהלה, שבי רגע." והתיישבתי. הוא סיפר לי בדמעות שלפני שלושה חודשים הוא פוטר מהעבודה שלו. ןבעקבות זאת הוא נכנס למשבר גדול. היה לו פחד כלכלי לגבי העתיד. הוא לא יודע איפה הוא ימצא עבודה. ומה יהיה. ואיך נסתדר. מיד זלגו לי דמעות. בכיתי איתו. כאב לי עליו. ציון המתוק והטוב שלי. איך הוא הסתיר ממני דבר כזה? לא רצה להדאיג אותי. חיבקתי אותו. ליטפתי את פניו. ניגבתי את דמעותיו. "אין לי חיים בלעדייך." הוא אמר. "אין לי חיים. בבקשה אל תעזבי אותי."

"נשמה שלי", אמרתי לו. "לעולם לא אעזוב אותך. באש ובמים אני איתך. אני שלך. ביחד נמצא לך עבודה. אל תדאג." ומאותו היום הוא חזר להיות ציון שאני אוהבת. הוא חזר להיות עדין אליי ומקסים ומתחשב. חודש אחר כך הוא מצא עבודה חדשה, אפילו יותר טובה, עם משכורת יותר גבוהה. ועד היום הוא עובד שם וגם קוּדם לתפקיד מנהל ייצור. אני רואה את החברות שלי. חלקן נמצאות בזוגיות לא טובה ובוכות כמה רע להן, אבל הן נשארות בעיקר מהפחד הכלכלי. וחלקן התגרשו ומחפשות את גבר החלומות שלהן. ואני זכיתי. תודה לאל. זכיתי. כל מה שאני מאחלת לו זה בריאות לכל בני המשפחה. וגם לכם. שתהיו בריאים. ושיהיה לכם מזל. גם אם לא תזכו בפיס.

 

השאירו תגובה

^ TOP