"נרודה" – אחד הסרטים המשעממים ביותר בקולנוע לדעתי + שיר של נרודה + טריילר

מאת: חגית רימון

הסרט נרודה Neruda

צ'ילה, 2016 | ספרדית | 107 דקות
בימוי: פאבלו לרין
שחקנים: גאל גרסיה ברנאל, לואי גנקו

עפ"י האתר seret.co, "נרודה" הינו אוטוביוגרפיה בדיונית של הסופר והמשורר הצ'יליאני פבלו נרודה, שנאלץ לגלות מארצו עקב מאבקו במשטר הפשיסטי.
דמויות וגיבורים מיצירותיו של נרודה מתעוררים לחיים במסע בו בלש משטרה, נציג השלטון, מנסה ללכוד את המשורר על פי רמזים המוטמנים בכתביו.

מה דעתי על הסרט?

 הסרט היה עבורי ועבור שלושת הנשים שצפיתי עימן אכזבה גדולה ושיעמום מתמשך. הסרט לא מותח, לא מרגש, לא נוגע, לא עצוב, לא שמח, בקיצור – אין בו מספיק רגש.

לואי גנקו, השחקן הראשי המשחק את נרודה הינו חסר כאריזמה. לא ברור מדוע נשים נופלות לרגליו. לפי הסרט, ממש שווה לכתוב שירים – נרודה מוצג כגבר שכולן רוצות אותו בעיקר בגלל כתיבתו.

השחקן גאל גרסיה ברנאל, המשחק את השוטר הרודף אחרי נרודה, אינו מעורר אמפטיה, והפרצופים שלו לא משכנעים ולא נוגעים.

מתי בעיקר אני נהנית בסרט? כשאחד או כמה שחקנים נוגעים בי, מעוררים בי רגש, במיוחד רגש של אמפטיה. וכאן, שום שחקן לא עורר בי רגש. השחקנית היחידה שחיבבתי אותה הייתה בת זוגו של נרודה בסרט.

המוסיקה לא הייתה מיוחדת או ניכרת במיוחד, וכך גם הצילום, שניסה להיראות כמו לפני שנים רבות. חסר צבע ויופי.

אין לי מושג מה הייתה מטרת הסרט. יצאתי ממנו כלעומת שבאתי. ניתן לראות בו קצת מסבל העם הצ'יליאני, ועל כוחן של מילים לעורר מהפכה, אבל זהו.

בעצם, זה לא כל כך נכון, כי עובדה שלאחר הצפייה בסרט הלכתי לקרוא על נרודה ולחפש את שיריו. כך שבעקבות הסרט אנו מתוודעים לפועלו ולשיריו של נרודה.

אגב כשיצאתי מהסרט פגשתי במקרה מורה לאמנות, שציינה שהיא מאוד נהנתה מהסרט ואמרה שיש בו אלמנטים מהסרטים של פליני. אז אולי למי שמבין יותר בקולנוע הסרט ידבר יותר מאשר דיבר אליי.

הנה טריילר מהסרט

 

אט אט גווע / פבלו נרודה (תרגום: טל ניצן) 

אט אט גווע…
מי שלא נוסע,
מי שלא קורא,
מי שלא שומע מוסיקה,
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו.
אט אט גווע…
זה שהורס את האהבה לעצמו
זה שדוחה עזרה מושטת
אט אט גווע זה…
המשועבד להרגליו,
החוזר יום יום לאותם המסלולים.
אט אט גווע…,
זה שלא מחליף את המותג
שלא מחליף את צבע הלבוש,
שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר.
אט אט גווע…
זה שמתחמק ממערבולת החושים
המונע מעצמו תשוקות,
המחזירות את ברק העיניים
ומשקמות את הלב ההרוס.
אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה
כאשר הוא לא מאושר
מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו…
אט אט גווע…
זה שלא מסכן את הודאי
או הלא ודאי,
בכדי ללכת אחרי חלום.
אט אט גווע…
זה שלא מרשה לעצמו
אפילו פעם בחיים
לברוח מהעצות הנבונות.
חייה היום!
סכן היום!!
עשה היום!
עשה מיד!!
אל תסכים לגווע לאט!
הסר את המכשולים
אל תסרב לאושר!

 

בכוונתי ללכת לסטימצקי כדי לחפש ספר שירה של פבלו נרודה. שיריו מצאו חן בעיניי.

מי היה נרודה? כך בויקיפדיה:

פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) היה שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו, שהיה משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971.

ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו נולד בעיר פראל, כ-400 ק"מ דרומית לבירת צ'ילה, סנטיאגו. אביו היה עובד רכבת ואימו, רוזה באסואלטו, יהודייה, הייתה מורה בבית ספר אשר הלכה לעולמה חודשיים לאחר לידתו.
נרודה ואביו עקרו זמן קצר אחר כך לעיר טמוקו, שם התחתן אביו עם טרינידד קנדיאה מארברדה, אשר הייתה כבר אם לבנו תשע שנים קודם לכן. נרודה גדל עם אחיו למחצה רודולפו ואחותו למחצה לאורה, אשר נולדה לאביו מאם אחרת.

אביו של נרודה התנגד למשיכתו של בנו לספרות, אולם נרודה שאב עידוד מאחרים, בהם כלת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, אשר ניהלה את בית הספר המקומי לבנות.
יצירתו הראשונה של נרודה ראתה אור בהיותו בגיל 13, היה זה חיבור קצר שהתפרסם בעיתון מקומי. בשנת 1920, כאשר אימץ את שם העט פבלו נרודה, הוא כבר פרסם באופן נרחב שירה, פרוזה ומאמרי עיתונות.

נרודה היה גם פעיל פוליטית, הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. הוא הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה.
נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927–1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה.
בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הירצחו של לורקה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים.
בשנת 1943 בטקס פומבי מתוקשר בתיאטרון קאופוליקן התקבל יחד עם חברו פרופסור אלחנדרו ליפשוץ פרידמן כחבר במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית.

ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה נגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.

את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה, בין השאר כדי להסתיר את שירתו מאביו, אשר שאף כי בנו יבחר במקצוע מעשי יותר לחייו. בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ נרודה את שם העט שבחר אף כשמו הרשמי.

נרודה נפטר מסרטן הערמונית בשנת 1973. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה על הממשל בצ'ילה.

ב-8 באפריל 2013 החליטו הרשויות בצ'ילה להוציא את גופתו של נרודה מהקבר כדי לפתור תעלומה בת 40 שנה ולקבוע אם הוא מת מסרטן הערמונית או שמא נרצח בימים שלאחר ההפיכה הצבאית במדינה. צוות זיהוי פלילי בן 15 חברים פרסם את תוצאות הבדיקה ב-8 בנובמבר 2013, בהן נאמר: "בבדיקה לא נמצאו חומרים כימיים שיכולים להיות קשורים למותו של מר נרודה".

ספרי שירתו בעברית

  • מבחר שירים, עברית – נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
  • עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום – יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
  • שירים, מבחר משיריו, תרגום – טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2002.
  • עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש, תרגום – טל ניצן, הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2009.

 

 

השאירו תגובה

^ TOP