להיות כמעט

מאת: נורית פלג וולברג

 

נורית פלג

בזמן האחרון קלטתי כמה כמעט אני מגיעה לכל דבר. כמעט, אבל זה לא מספיק.

אני מנסה כל הזמן לקדם את ספר השני וכמעט.. כמעט… כמעט מגיעה לתקשורת, כמעט מגיעה ל500 אנשים, כמעט מכירה מישהו מפורסם – כמעט, כמעט וכמעט – וזה נמאס. גם במישור העסקי, כבר כל כך הרבה פעמים כמעט הגעתי לתפקיד חלומות, כמעט הגעתי למשרה רצינית, כמעט יצרתי קשרים. שוב, כמעט, כמעט וכמעט.

אפילו בכתיבה אני בקטע של כמעט. ונשבר לי. אני כבר בת 36 עוד מעט והאמת היא ששאפתי כבר להרבה יותר. שאפתי להמון יותר. אך זה לא מגיע…. אני ממשיכה להתקע בכמעט….

יכול להיות שאם הייתי משחקת את עצמי קצת יותר מסכנה, סיפורי היה צהוב מספיק להשמע, אבל אני לא מסכנה – בכלל לא.

אני נשואה, בוגרת תואר שני, עם ניסיון רב באינטרנט ושני ספרים כתבתי, אחד יצא לאור והשני בדרך. אני מרוצה מעצמי וממה שהשגתי. אל תבינו לא נכון, באופן כללי אני מסופקת, אבל חסר לי קצת, קצת יותר כדי באמת להשפיע.

חשוב לי להדגיש שאני לא מחפשת יוקרה או כסף, אלא פשוט דרך להשפיע, דרך לעזור. כבר טור אני רואה שזה לא, סתם פוסט, אבל בתור התחלה גם משהו.

אחרי שעשיתי את יריד התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות, הייתי כה שמחה. הייתי בטוחה שעשיתי את מה שצריך והשפעתי, אבל עכשיו – כמעט שלוש שנים אחרי – אני מבינה שלא עשיתי כלום. לא לי, ולא לציבור. זה היה סתם שואו אוף – הצגה – שלא קידמה כלום, ובראשי עוד כל כך הרבה דברים לעשות. אני חייבת כבר ליצור הד. ניסיתי אפילו לפנות לפוליטיקאים, אך זה סתם… יש להם מאה ואחד דברים לעשות ואני לא חלק מזה. אולי אני הייתי צריכה לרוץ לכנסת. טוב, כאן כבר הגזמתי. אני אפילו לא רוצה להיות בכנסת, אבל אני כן רוצה משהו, רוצה מעבר לכמעט, רוצה להיות כבר מעבר, אז איך עושה זאת?

אולי כשייצא הספר השני התקשורת תתייחס אלי ודבריי יאמרו לפני הרבה אנשים.

תעזרו לי בבקשה לקדם אותו ולעזור לכולם.

מה שמשגע אותי, זה גם שבעבר הייתי כבר קצת שם, הגעתי ל-ynet למשל ועכשיו אני בחוץ.

אם תרצו לעזור לי. בבקשה שתפו הסטטוס הזה, שלפחות בפייסבוק קולי ישמע.

עוברת על מה שכתבתי עכשיו, ואפילו לא בטוחה מה אני כה מנסה לשתף – זה הכל בלגן, ערבוביה אחת גדולה. אין לכם מה לשתף בעצם – זה סתם, אויר, כלום. אני מנסה לחשוב באופן אינטנסיבי – מה אני רוצה להעביר לאומה? מה חשוב? ולא, לא מדובר בי… אני רוצה שיבינו שעניין התעסוקה של האנשים עם המוגבלויות מקרטעת, שלא חייבים צהוב למצוא סיפור, שלא חייבים למצוא עוולות, שלכל אדם מגיע להשמע ולכל אחד יש אפשרות להשפיע ומעבר לכמעט.
טוב, באמת לא משהו שחובה לשתף, לא עד כדי כך חשוב, סתם רציתי להישמע. אפילו לא איעלב אם לא תעשו לייק, זה היה פשוט בשבילי – דרך קצת – כמעט – לחזור לכתיבה.

אם יש לכם רעיונות איפה אוכל לכתוב – אודה לכם מאוד

הנה הדף של נורית בפיסבוק

http://www.facebook.com/nurit.peleg

השאירו תגובה

^ TOP