תביעות דיבה ו"האח הגדול" – לתבוע או לא לתבוע??

דיבה או לא דיבה??

מאת: עו"ד רון לוינטל, מומחה ללשון הרע

 

bro

 

עורך דין המתמחה בתביעות דיבה ולשון הרע אמור לקדם ולשכנע את לקוחותיו להגיש תביעות כאלה, אך בד בבד, ראוי כי יידע מתי לבלום הצעות לתביעות ולמנוע מהלקוחות הרפתקה מיותרת. קח לדוגמא, תביעות המבוססות על אמירות אמוציונליות בתוכניות הריאליטי. תביעה כמו זו שהגישה, בלהט הרגע, אריאנה מלמד המבקרת נגד פליטת פה רגעית של האדריכל ישראל גודוביץ'. אמירה שנאמרה במסגרת התוכנית, שמלכתחילה נועדה לייצר פרובוקציות או להלהיט את המשתתפים זה בזה כדי להרוויח אינטראקציות מעניינות. תביעה שהוגשה כמעט בשידור חי (תוך שמלמד פונה למצלמה ומבקשת/מורה לעורך דינה דאז – להכין את התביעה) והסתיימה מספר חודשים לאחר מכן בקול ענות חלשה, משהתובעת עצמה לא התייצבה לדיון ועורך דינה התפטר מייצוגה. תביעה, שגם לו הייתה מתבררת עד תומה, ספק אם היה בה משהו שמתעלה מעל הגנת "עידנא דריתחא" (רגע של כעס ותו לא) או הגנת "זוטי דברים".

כעת מושקת, שוב בשידור חי, תביעתו של כוכב "האח הגדול", עמרי בר נתן, בעודו בבית פנימה, כשהוא עוד לא יודע על קיומה של התביעה. בר נתן סיפר ב"בית האח הגדול", תוך שהדברים משודרים גם החוצה, כיצד הוא ואחיו התאום קיימו יחסים עם בחורה, שלא ידעה בהכרח על חילופין ביניהם. העיתונאית הדס שטייף, המקדמת מזה זמן רב את המאבק בניצול מיני, בפרט על ידי אנשי תקשורת, מצאה כי בדברים אלה יש כדי אונס, תוך שהיא מסתמכת על החוק הפלילי היבש ולפיו הבועל אישה בהסכמתה, שהושגה במרמה לגבי זהותו, נחשב לאנס. מחד, אין כל תלונה נגד בר נתן, וגם לא הייתה. הוא ודאי לא הורשע או הוכתר על ידי מי מרשויות התביעה כ"אנס". מנגד, הדברים בהם התגאה בשידור, היו, איך לומר, לא ממש מוצלחים, וכמי שנמצא בעין הסערה ובמרכז הפריים-טיים לעת עתה, ראויים לביקורת ציבורית.

איזו טובה תצמח לבר נתן מתביעה? לא ברור. כשם שלפחות חלק מהתביעות שהגישו בני הזוג נתניהו, ודאי לא סייעו להם. עם הגשת התביעה, חשוף בעל הדין להליך מעט מביך שנקרא "שאלונים וגילוי מסמכים", כשהוא מתבקש לענות בתצהיר (המקביל ל"שבועה" של פעם) על מקבץ שאלות העוסקות בו, וכן להביא מסמכים שחלקם מאוד לא נוחים. ההליך מתנהל בדלתיים פתוחות, וזוכה לסיקור, וממילא לסיקור זה מתלווים השאלונים והמסמכים. אחר כך מגיעה חקירה לא נעימה על דוכן העדים. השאלות שנשאלות שם אינן מוגבלות אך ורק לנושא התביעה, כי שאלות של מהימנות העדים, לדוגמא, מאפשרות הבאת פרטים ועניינים גם מיתר הפינות האפלות של החיים.

ככלל, לעיתונאים יש הגנה מוגברת מפני תביעות לשון הרע, בפרט לאור הפסיקה של בית המשפט העליון בפרשת אילנה דיין והתוכנית "עובדה" מול סרן ר', שם נקבע כי ישנה "אמת עיתונאית" וישנה "אמת לשעתה" ובכלל, עיתונאי רשאי לפעמים להסיק מסקנות, למסור פרטים ולדווח אודות אירועים, גם אם בהמשך מתבררות עוד עובדות שיוצרות שינויים בהערכות המצב. שטייף היא עיתונאית, הנחותיה לגבי קטע הצילום עשויות להיחשב סבירות, ואת בר נתן מותר לבקר בהשימו את עצמו ב"בית האח הגדול" לעיני כל. וכך אנו מוצאים כי יכול והתובע ימצא עצמו מנהל הליך לא קל, לא נעים, חושפני ומביך לפרקים, שבסופו אין פיצוי, אין החלטה לטובתו, ויתירה מזאת, בנסיבות מסוימות עוד יכול ובית המשפט יקבע כי אכן בוצע אונס. ולך תדע, אולי גם אותה בחורה, שכלל לא הייתה מודעת לנעשה, תמצא את עצמה באותה פרשה ותתעורר גם היא לחיים, ולפתע תגיש תלונה או תביעה.

וכך מגיעים אנו למסקנה, שבפרפראזה על דברי ראש הממשלה המנוח, אריאל שרון ז"ל, לפיהם "איש עוד לא התחרט על ראיון שלא נתן", נמצא כי ישנן תביעות דיבה, שלא כדאי להתחרט על אי הגשתן.

 

השאירו תגובה

^ TOP