הצד הדרמטי של הרוחניות / שאקטי מאי

הצד הדרמטי של הרוחניות / שאקטי מאי

שאקטי מאי – משל הפרח

במקום לפתוח את פיו בודהה הרים פרח בידו. בעוד כל התלמידים מחכים בציפיה לדברי החוכמה של בודהה, תלמידו הבכיר מהאקסיאפה חייך למראהו של בודהה שמחזיק פרח. מבחינת שניהם לא היה צורך להוסיף או לומר דבר, הרגע היה מושלם.

אצל רוב האנשים פשטות לא נתפסת על ידי המיינד, ולכן היא עוברת דרך המיינד, מבלי להשאיר בו חוויה. המיינד זקוק לדרמה כדי לחוות.

לרובינו, נשימה היא פעולה סתמית וחסרת קסם, עליה אנחנו חוזרים אין סוף פעמים במשך היממה, מבלי לתת לה חשיבות גדולה, עד לרגע שבו נתקעת חתיכת לחם או חתיכת עוף בגרון ואי אפשר לנשום.

הרגע הדרמטי שבו איננו יודעים אם נצליח אי פעם שוב לנשום, הופך לרגע קסום לאחר שהחתיכה התקועה השתחררה, (אם היה לנו מזל).

הנשימה חוזרת ואנו נוכחים ומודעים לה, באופן שלא היינו מודעים לה קודם לכן.

הדרמה שנלוותה לנשימה שנעצרה, העצימה את ערכה בעיני המיינד והפכה אותה לחוויה מכוננת.

גם את פעולת ההליכה אנחנו לוקחים כמובנת מאליה, והרבה פעמים תוך כדי צעידה ליעד כלשהו, אנחנו בלופ של מחשבות קודרות,כועסות או מוטרדות.

פלא ההליכה הזקופה כנגד כוח המשיכה נעלם אחרי שעשינו את צעדינו הראשונים כעוללים. אז עוד נפעמנו מהיכולת שלנו להזיז את רגלינו הקטנטנות, צעד אחרי צעד בזקיפות קומה, ולא רק אנחנו, גם הסובבים אותנו מחאו לנו כף והריעו עם כל צעד שעשינו.

אך הקסם פג במהרה, ואת מקומו תפסו השיעמום והריקנות שמציפים אותנו כשדברים פשוטים קורים מאליהם.

הליכה הופכת לדבר קסום ובעל ערך, אחרי שרגלינו הייתה חבושה בגבס במשך חודש שלם (דרמה).

רק על רקע של דרמה, המיינד יבחין ויעריך את קסם ההוויה.

שתיית מים תהפוך לפלא, לאחר שלא שתינו זמן רב והגענו לצימאון בלתי נסבל (דרמה). רק אז נחוש את מגע המים על השפתיים, נהייה מודעים לזרימת המים לאורך הגרון, ולצהלת הגוף לנוזל מלא החיים.

לא פעם תלמידים מספרים לי, שמשעמם להם כשהם שרויים ללא ניע ובלי מאמץ בתנוחת יוגה לאורך זמן. שיעמום באשר הוא, הוא תוצר של מיינד לא נוכח, שאיבד את היכולת לראות את הקסם שברגע. במקרה של תנוחות היוגה, הקסם הזה, של הנשימה, של תחושת השרירים הנמתחים, של זרימת הדם בעורקים, של האנרגיה שעוטפת את הגוף… כל זה לא קורה מבחינתם כי הם לא נוכחים ברגע.

כל התרגולים הרוחניים מתמקדים בהעצמת היכולת שלנו להיות נוכחים ברגע בלי דרמה. כי דרמה מכלה הרבה אנרגיה ומשאירה אין סוף משקעים שיוצרים סבל.

תוך כדי קריאת המאמר, הרימו את יד ימין (או שמאל) לאט מהצד עד לתקרה. הרגישו את התנועה, הרגישו את האוויר שנע סביב היד, התבוננו ביד, איבר דחוס בעצמות, שרירים, עצבים, דם ורקמות, שנע בקלילות מעלה, כנגד כוח המשיכה, הכוח שמניע ומזיז פלנטות כוכבים וגלקסיות. איזה פלא!

ואז הורידו את היד ישרה מהצד, באיטיות חזרה למטה. פעולה פשוטה של הרמה והורדה של היד במימד הפיזי. התמקדו בפלא הקסום של הבחירה החופשית, להניע את הזרוע והיכולת לבצע את אותה בחירה.

רוב האנשים לוקחים כמובן מאליו את תנועת היד בחלל כשהם מסתרקים, מצחצחים שיניים, או פותחים את דלת ארון המטבח.

תנועת היד נתפסת כשגרתית ובנאלית, לכן היא לא מרעידה בהתפעמות את המיינד, שמוסח על ידי הדרמות שהוא יוצר.

היכולת להניע את הזרוע, תהפוך למוערכת רק כשיש לנו פתאום בעיה פיזית קשה בזרוע, ואיננו יכולים להזיז אותה ללא כאב עז, או כשלפתע אנחנו בחברת אדם שאיבד את זרועו.

את אותה ריקנות, שיעמום ואי היכולת להיות נוכחים ברגע הקסום אנחנו מביאים איתנו לדרך הרוחנית. מכיון שהפשטות של ״להיות נוכחים״ לא מספיקה למיינד כחוויה מפעימה, המיינד מחפש דרמות רוחניות, שיהיו ההוכחה שעלינו גבוה בהתפתחות הרוחנית שלנו.

כאן נכנס ההיבט של ״הטראנס הרוחני״.

מכירים את התמונות בהן רואים תלמיד רוחני עם עיניים שמתגלגלות למעלה? לרוב התלמיד נופל בחוסר שליטה אחורה, לידיהם של תלמידים אחרים, שמחזיקים אותו בעודו עובר תהליך מסתורי אי שם במימד אחר. תמונות של רוחניקים בטראנס עמוק עם זרועות שמתנפנפות מעלה בחוסר שליטה, עיניים עצומות וראש מוטה אחורה. אולי אפילו הרגשתם צביטה קטנה בלב על כך שזה לא קורה לכם, מה שמראה שאתם לא נמצאים במקום כל כך גבוה מבחינה רוחנית. 

מצב של טראנס נתפס כחוויה רוחנית גבוהה, למרות שברוב המקרים האדם שנכנס לטראנס אינו נמצא, מודע או נוכח ברגע.

הפירוש המילוני למילה טראנס : "מצב תודעתי שבו המודעות לסביבה פוחתת עקב היפנוזה, מדיטציה, שימוש בסמים, פולחן ועוד".

לא פעם מורים רוחניים חונכים את תלמידיהם הרעבים לדרמה, בטקסי טראנס דרמטיים בהם גוף התלמיד רועד, העיניים מתגלגלות, הראש זז ללא שליטה, הגוף נופל אחורה, כי לשבת ללא תנועה ולהתבונן בפרח זה פשוט מדי למיינד. לשבת ולשתות תה במודעות זה לא קסום מספיק, לשכב על הגב, לעצום עיניים ולהרגיש את זרם האוויר העדין דרך הנחיריים – לא מספק את המיינד שרעב לקיצוניות.

במקום להשקיט את המיינד ולפנות מקום לפשטות של הרגע, אנחנו ממלאים את הריקנות הרוחנית שלנו עם דרמטיות, שיוצרת את האשליה שאנו טסים לגבהים רוחניים וצוללים למעמקים נסתרים.

אין צורך בכל הדרמה ההזויה הזאת. אוסיף ואומר שאין לאן לטוס ואין לאן לצלול. הכל קורה כאן ברגע.

תודעה גבוהה, היא תודעה שמתבוננת מבלי להזדהות. התודעה הגבוהה אינה זקוקה לתפאורה או גוף מפרפר כדי להיות.

אם כבר, הקנבס מאחורי התודעה הגבוהה, ארוג מדממה וחוסר תנועה, עיניים בהירות וצלולות וגוף שקט מקורקע.

כל מה שמעבר לזה, שייך לתיאטרון הצבעוני של המיינד.

דרמה היא המרד של המיינד בפשטות הבלתי נתפסת של החיים.

שאקטי מאי 

 

 

האם לסמוך על הרגשות שלנו והאינטואיציה שלנו? אקהרט טולה בתשובה מפתיעה

השאירו תגובה

^ TOP