"את לא יודעת לתלות כביסה?" – על חשיבה חיובית וביקורת

מאת: שירלי נס ברלין 12/3/2013

שירלי נס ברלין

ביקורת היא ניסיון להכיל תפיסה אישית ופרטית בדבר איך הדברים אמורים להיות על המציאות הנוכחת:

"איזה אוכל נוראי מגישים פה, אני מכינה סלט חצילים הרבה יותר טוב!"
"תגידי, את הסתכלת בראי בבוקר? פסים ונקודות לא הולך ביחד!"
"למה אתה תמיד מתרפס בפניה? למה אתה לא יכול להיות יותר אסרטיבי!?"

בתפיסה הפרטית והאישית של המבקר, יש להכין סלט חצילים בדרך מסוימת מאוד, לבחור בבגדים עם פסים או נקודות אבל לעולם לא יחד, ולפתח עמוד שדרה ואסרטיביות במגעים עם הזולת.

המבקר מצוי ברמת אומללות שכזו, שכשהוא רואה עוולות נוראיות שכאלו מתרחשות לנגד עיניו, הוא חייב להעיר עליהן. למעשה בכך הוא מעניש עצמו עונש כפול:

מבזבז אנרגיה – קרוב לוודאי שרוב ההערות ייפלו על אזניים ערלות, שכן הן מבטאות את תפיסת עולמו של המבקר שאינה חופפת דווקא לתפיסת עולמו של המבוקר.

מכאיב לעצמו – מאוד כואב לראות מישהי לובשת חולצת פסים ונקודות, בשעה שאת יודעת בוודאות שזה מכוער.
הפער הנוצר, בין הטעם, התפיסה, האמונות, דרך החיים, המוסר הפנימי של המבקר לבין הטעם, התפיסה, האמונות ועוד של המבוקר, יוצר אצל הראשון תסכול עמוק ומתמשך. זהו הפער הנורא בין איך שהחיים אמורים להיות לבין איך שהם הווים. ולעולם פער זה לא ייסגר אלא רק ימשיך ויתסכל.

הניסיונות הכנים של המבקר את הזולת או את עצמו, להשתחרר מכאבי הביקורת התמידית, יהיו כרוכים בנשיכת לשון ובאמירה פנימית (מלווה באנחה כמובן): "אין מה לעשות" וגם "ככה זה" והמהדרין מצרפים בין השתיים: "אין מה לעשות וככה זה…"

אמירה זו לא מקלה על הכאב הפנימי בראותו את הפסים והנקודות משתובבים יחדיו על חולצת חברתו, אלא מהווה ניסיון שכנוע שלרוב רק מגביר את התסכול: הוא יודע שככה זה אבל הלוואי או הלוואי שזה לא היה כך!

המילים: "צריך" או "הלוואי" רק מעידות על עולם הפנטזיה בו חי המבקר, שכן הן נובעות מתוך אמונתו הפנימית האדוקה בדבר איך הדברים צריכים להיות, המתנפצת ללא הרף על מזבח המציאות.

היא צריכה להחליט פסים או נקודות – אבל לובשת את שניהם

הסלט אמור להיות טוב – אבל הוא לא

הלוואי שהיא הייתה יותר קשובה – אבל היא לא

הקושי האמיתי הגדול של המבקר, הוא לקבל את המציאות, ולהפסיק לנסות להכיל עליה את האמונות שלו בכל דבר ונושא.

קושי גדול נוסף, הוא להבין כי ישנם דברים שאינם עניינך, אינם תלויים בך ואינם משפיעים ישירות על עולמך, אלא אם אתה מנכס אותם אליך.

ריפויו יגיע בהסטת האנרגיה משאלת ה"למה" ("אבל למה ככה??") האיומה והמענה אל פעולה ושינוי במקום בו אפשר לפעול ולשנות, ושחרור מתוך הבנה כי העולם אינו מתנהל בהתאם לתפיסות האישיות שלו.

ואילו המבוקר – יש אנשים הנפגעים מדברי ביקורת, וכבר הדבר מוזר ומפתיע, שכן הביקורת היא ביטוי של עולמו של המבקר, היא שייכת אליו ומעידה עליו, ותו לא. אין לה ולו דבר עם עולמו של המבוקר.
אנו תמיד אומרים, שאם הביקורת פוגעת יש בה אמת. אם אשנה מעט את המשפט אומר, שאם אני בוחרת להיפגע מהביקורת, סימן שהיא מבטאת חלק מהמחשבות שלי גם.
יכול להיות שאם אמי אומרת לי שתספורתי זוועתית ונפגעתי מזה, איני בטוחה שתספורתי אכן אינה זוועתית. שהרי אם הייתי בטוחה ביפי תספורתי, הייתי יודעת שזו דעתה, וזכותה לה, אך זו אינה דעתי. ודעתי שלי על עצמי אמורה להיות חשובה ומרכזית לאין ערוך מדעתו של כל אדם אחר עליי.

תרגול:
* לבחור יום בשבוע ולהפוך אותו ל"יום ללא ביקורת".
* להעיר רק אם נשאלת, וגם אז בדוק את עצמך: האם מה שיש לך להגיד חשוב מאין כמוהו? חיוני להמשך קיומו של האדם? הינו ציון הדרך היחידה והנכונה הבלעדית לפעול? אם לא – חשוב על משהו אחר לומר. משהו נחמד.

ולמי שחווה ביקורת שאינה פוסקת מהזולת:
* הגיבו לביקורת במשפטים המתחילים במילה: "את/ה": "את חושבת שחצאית אדומה עם חולצה סגולה לא מתאימות יחד." "את מתעצבנת כשאיני מקשיבה לדעתך"…
תגובה כזו לביקורת תזכיר לנו שהביקורת היא ניסיון של הזולת להכיל את עמדותיו עלינו. עמדותיו כמו ביקורתו שייכות אליו ולא לנו, מעידות על המחשבות והצרכים שלו ולא שלנו.
* כאשר נשלחת אליך ביקורת שנראית לך כנכונה או מועילה, הודה עליה. אמור תודה "תודה יקירתי על שהראית לי כמה התספורת לא מתאימה לי. פעם הבאה באמת אסתפר אחרת"
הדבר מנטרל את העוקץ מהביקורת, מאפשר לך להיפתח לדעות ורעיונות של אחרים והופך אותה להבעת דעה לגיטימית ומועילה.

עוד על חשיבה חיובית: www.positivevoice.co.il

4 Comments

  1. שירלי נס-ברלין הגיב:

    תודה רונית, חג שמח!

  2. רונית דוד לוי הגיב:

    מדויק, קולע.

  3. שירלי נס-ברלין הגיב:

    תודה שרית:)

  4. שרית זיו הילרית ומתקשרת הגיב:

    מצויין!!! כל מילה בסלע!

Leave a Reply

^ TOP