ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד: "עקרון השוויון נכשל בהשגת השוויון" – העדפה מתקנת לנשים

מאת: ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

 

העדפה מתקנת הינה תולדה של ההכרה בעובדה שעקרון השוויון נכשל בהשגת השוויון הלכה למעשה.

בישראל, הסטטיסטיקה מראה פערים בשכר, במילוי תפקידי ניהול, בייצוג פוליטי ובהשתתפות נשים בדירקטורים של חברות. אני סבור כי הפערים בין נשים לגברים, נובעים מאפליה ולא רק ממקריות או מהבדלים אינהרנטיים בין נשים לגברים, וזאת לאור התנהגויות שונות של רשויות ציבוריות ושל גורמים פרטיים, אשר ניתן למצוא בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים. נשים נאלצו לפנות לעזרת בית המשפט כדי לזכות בזכויות בסיסיות להשתתף בגופים ממלכתיים למתן שירותי דת, להיכנס לקורס ניהול בחברת אל-על, להיכנס לקורס טייס בצבא, להיכנס לקורס ניהול בחברת "אל על" ועוד מקרים נוספים.

לכן אני סבור כי הגיעה העת למהפך בזכויותיהן של נשים, להפסקת האפליה המתמשכת והענקת מלוא הזכויות לנשים בעיניו קיימת חשיבות רבה לחיסול האפליה נגד נשים.

לענין זה יפים דבריו של כבוד השופט בך, בג"ץ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד (4) 749, כדלקמן:

 "ההפליה היא נגע היוצר תחושת קיפוח ותיסכול. היא פגמת בתחושת השייכות ובמוטיוואציה החיובית להשתתף בחיי החברה ולתרום לה. חברה אשר בה נוהגת הפליה איננה חברה בריאה, ומדינה שבה נהוגה אפליה לא תוכל להיקרא מדינה מתוקנת."

 ראויים לאיזכור בהקשר זה דברי חברי, השופט ברק, בבג"צ 953/87, 1/88[5], בעמ' 332:

"…אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות.

היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".

 נראה, שלא תמיד קיימת ערנות מספקת לנושא ההפליה כאשר זו פועלת נגד נשים. ראה לעניין זה, לדוגמה, את העובדות ששימשו רקע לע"א 89/85 [6], בעמ' .531

נניח, כמקרה היפותטי, כי גיל הפרישה המוקדם היה חל על יוצאי עדה מסוימת, מהנימוקים שבני עדה זו מעדיפים לשבת בחיק משפחתם וכי לדידם ההשתתפות בשוק העבודה הינה משנית, וכן כי פרישה כפויה זו מהווה הגנה מיוחדת עבורם, בשל העומס הרב בו נשאו בתקופת בחרותם. אין ספק בלבי, כי הכללה מעין זו, והקביעה שבעקבותיה, היתה מצטיירת מיד כהפליה הזועקת לשמים. ברי שלא הייתי נזקק כלל לפרט את ההשלכות הכלליות השליליות של ההבחנה כדי לנמק את הקביעה, כי המדובר בהפליה פסולה.

כאשר בית המשפט נתקל בהבחנה בין קבוצות, עליו לבחון בשבע עיניים, אם אין הבחנה זו מבוססת על תפיסות כוללניות סטריאוטיפיות, שאין מקורן אלא בדעה קדומה.

 כמו כן אני מאמין כי העדפה מתקנת כלפי נשים נועדה לנתץ את המחסום הבלתי נראה המוצב בפני התקדמותם של נשים בחברה.

לדעתי יש לעלות את המודעות בחברה למעמדן של הנשים ומצוקתן האמתית וכן אני מייחל לכך שבמשק הישראלי מצבן יתוקן. אני סבור שישנן מספר דרכים שבהן החברה במשק יכולה לבצע העדפה מתקנת:

אפשרות אחת הינה העדפה בין שווים – לדוגמא כאשר מגיעים למקום עבודה מספר מועמדים עם נתונים זהים, תינתן עדיפות לנשים. תמיכה בגישה זו ניתן למצוא בחקיקה מפורשת של הכנסת, הוראת סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975(להלן: "החוק") לפיה יש להעדיף נשים על פני גברים באיוש תפקידי דירקטורים בחברות ציבוריות. בג"ץ אף אכף חקיקה זו בבג"ץ 453/94 ובג"ץ 454/94 שדולת הנשים בישראל נגד מדינת ישראל ואח', הידוע גם בשם "בג"ץ הדירקטורים", שדולת הנשים הגישה שתי בקשות לבג"ץ נגד ממשלת ישראל, שר התחבורה, שר האנרגיה והתשתית ושר האוצר בענין אי חוקיות המינויים בהרכב הדירקטוריונים בחברות ברשות הנמלים והרכבות ובחברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ אשר בא לידי ביטוי באי יישום החובה המוטלת על השרים מכוח סעיף 18א(ב) לחוק. ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד סבור כי זהו פסק דין אשר מהווה פריצת דרך ומתן הכרה תקדימית בצדקתו ונחיצותו של מכשיר העדפה מתקנת לצורך מיגור תופעת האפליה הבלתי מוצדקת של נשים בשל מינן. לענין זה יפים דבריו של כבוד השופט מצא, בג"ץ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מח(5), 501, כדלקמן:

"רעיון "ההעדפה המתקנת" (או: "המקדמת", action affirmative) נגזר מעקרון השוויון, ועיקרו הוא בהעמדת אמצעי של מדיניות משפטית להגשמת השוויון כנורמה חברתית תוצאתית. לבו של עקרון השוויון (על-פי התפיסה המסורתית) הוא ב"יחס שווה אל שווים", וביטויו הרגיל בחיי החברה הוא במתן הזדמנות שווה לכול. דא עקא, שמתן הזדמנות שווה עשוי להשיג תוצאה שוויונית רק כאשר האוכלוסיות המתמודדות עושות כן מעמדת מוצא שהיא פחות או יותר שווה; שכן רק בתנאים של שוויון התחלתי הינן בעלות סיכויים שווים להשיגה. לא כן הדבר באוכלוסיה המורכבת מקבוצות חזקות במיוחד ומקבוצות חלשות במיוחד. פער ניכר בשויון היכולת, בין שמקורו בחוקים מפלים שהיו תקפים בעבר ועברו מן העולם, ובין שנתהווה בעטיין של תפיסות עולם פסולות שנשתרשו בחברה, מגביר את סיכויי הקבוצות החזקות וגורע מסיכויי הקבוצות החלשות. ההעדפה המתקנת באה לאזן פער זה. היא מבוססת על התפיסה, כי בחברה שחלק ממרכיביה מצויים בעמדת מוצא נחותה, אין די במתן הזדמנות שווה לכול. מתן הזדמנות שווה, בנסיבות כאלו, יקיים רק נוסחה של שוויון פורמאלי, אך לא יזמן לבני הקבוצות המקופחות סיכוי אמיתי לקבלת חלקן במשאביה של החברה. קיומו לאורך זמן של שוויון פורמאלי בלבד מעלה את החשש שבשל דרכו של עולם ומנהגי הבריות, תונצחנה תוצאותיה של ההפליה. תיקון עוולות העבר והשגת שוויון מעשי יכולים, לכן, להיעשות רק בהענקת יחס מועדף לבני הקבוצה החלשה."

אפשרות נוספת הינה העדפה בין "כמעט" שווים – גם אם השקלול הסופי של האישה נמוך במעט על פני הגבר, יש לתת עדיפות לנשים. עוד דרך אפשרית הינה קביעת מכסה לשינוי חברתי – הצבת יעד בחברות ופלטפורמות במשק, לעלות את נתוני העסקת הנשים.

בימים אלו  אני כותב את ספרי השביעי הסוקר את הזוגיות והשפעתה על המקרא, השירה  והמשפט – כאשר בליבת הספר אף סקירת  נשים מהתנ"ך והמסורת היהודית אשר באומץ ליבן ותושייתן הביאו להצלת העם היהודי ושינו את פני ההיסטוריה האנושית.  אני מאחל לכל בית ישראל, שנה טובה, שנה של בריאות איתנה, עשיה ברוכה וכי בפתחה של שנת תשע"ו – תהא שנת עבודה ושוויון.

בכבוד רב,

ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Leave a Comment

^ TOP