אורה – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

i_love_you

 

בכל לילה, כשאני עוצם את עיניי, אני רואה אותה. מרגיש אותה. כאן. לידי. למרות שחלפו כבר מאות ימים מאז שהפסיקה להיות אשתי, היא עדיין בחלומותיי, וגם בעיתות העירות שלי. ולמרות שהכרתי אישה אחרת, אני עדיין מתאווה אל אשתי. לשעבר. שהלכה ממני. אבל הייתה לה סיבה טובה. אני מודה. היא הזהירה אותי שתלך. היא בכתה. והתעלמתי. וליבי נותר קר. אדיש. והמשכתי במעשיי. עבדתי עד שעות מאוחרות. לא התענייני בה מספיק. לא הייתי זמין לה. לא רגשית ולא פיסית. אז בסוף, אחרי חודשים של אזהרות, היא הלכה. הייתי בטוח שהיא תחזור אליי. שלא תוכל בלעדיי. ואכן, פעם אחת כשביקשתי שתחזור, היא נענתה לבקשתי. וחזרנו. אבל לא השתניתי. נותרתי אותו חמור. חסר רגישות. מעליב. פוגע. ואז מצפה לעשות איתה סקס ומתעלם מרגשותיה. חמור. פשוט חמור. וכשהיא הודיעה לי שזה נגמר, לא קלטתי שזה קורה לי. לא האמנתי. והייתי בטוח שהיא תשנה את דעתה. אבל לא. היא נותרה איתנה בדעתה. והפסיקה לדבר איתי. ומצאה עורך דין שיעזור לה להתגרש ממני. ממני!! בעלה, האדם שאוהב אותה יותר מכל. כן, אני אוהב אותה. ואחרי כמה זמן, היא מצאה גבר אחר. אני כבר יצאתי מהבית, ושמעתי מהילדים שלאמא יש חבר. הלב שלי התפוצץ. כמו בפיגוע, נשבר לרסיסים. איזה כאב! כאב פיסי. לא הצלחתי להירדם בלילות. העבודה כבר לא עניינה אותי. רציתי רק אותה. אותה. אורה שלי. האור שלי. נפל החושך על חיי. אורה אורה אורה… שמה התגלגל בתוכי כל יום. כל שעה. הלכת ממני אורה שלי. הלכת… ומה שנותר לי זה לדמיין אותך כאן. לצידי. מחייכת. ואומרת לי שבקרוב נהיה ביחד.

סיפור קצר נוסף

סיפור אהבה – שתי נשים

 

השאירו תגובה

^ TOP