פיל קטן וניתוחי לב

מאת: פרופ' ארם סמולינסקי, מנתח לב‏

 

פרופ' ארם סמולנסקי, מנתח לב

 

פיל הוא חיה מרתקת. דבר ראשון הוא גדול ללא תקנה. הוא חזק יותר משור, ויחד עם זה, ברצותו, יהיה עדין ואוהב.

בהודו הוא מוערך אולי יותר מסתם בן אדם. פיל קטן, גור פילים, הוא גם חמוד להפליא. כאשר אני רואה בערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק את  הפילים הענקיים האלה מדדים בתוך בוץ אפריקאי עמוק, וביניהם מתרוצצים הפילים הקטנים, שוקעים בבוץ ונשלפים ממנו על ידי הממותות הענקיות האלה, אני מתפעם באיזו עדינות יכולה פילה גדולה להניף גור פילים קטן  (אם אפשר לקבל 60- 80 ק"ג כגור קטן) מבלי לפגוע בו. שלא לדבר על "פיל פילון אפו ארוך, לא ידע כיצד לדרוך".

ואפרופו פיל קטן, אנקדוטה מן העבר: לפני אי אלו שנים הייתי בהשתלמות בת שנה בארצות הברית, כמשתלם של האיגוד האמריקאי למנתחי לב וחזה: Evert A. Graham Memorial Travelling Fellowship of The American Association of Thoracic Surgery. זאת המלגה היוקרתית ביותר בין מנתחי הלב, ומוענקת רק למנתח אחד מכול העולם, כל שנה (עד כה, ככל הידוע לי, הישראלי היחיד). יכולתי לנדוד בארה"ב כולה ולהתארח בכל המחלקות שרציתי, על חשבון האיגוד. באותה תקופה כבר ניתחתי את כל ניתוחי הלב של מומי לב ילדים בתל- השומר, וכך בחרתי את המקום העיקרי שלי במחלקה לניתוחי לב בבית החולים לילדים בעיר בוסטון (באותה תקופה לארי בירד היה הכוכב הענק של הבוסטון סלטיקס, מישהו זוכר?). בכל בוקר היו כל הרופאים נפגשים ודנים בכל אירועי משמרת הלילה.

באותו בוקר, על המקרן הוצמד צילום חזה של ילד קטן שהגיע עם קוצר נשימה קשה. כולם קירבו את אפם לצילום, היה שם כתם לבן קטן בתוך הריאות, וכל אחד ניסה להסבירו במיטב השכלתו המדעית, מה הוא מייצג, ואיך הוא גורם לקוצר נשימה.

מישהו הבחין בפרופסור  הגדול של הרנטגן  חולף בקצה המסדרון. " היי, מה אתה חושב על זה?", קרא לעברו. הפרופסור, הפנה את ראשו, מבלי להתקרב כלל ," פיל קטן", זרק, והמשיך ללכת.  כולם התבוננו שוב בתמונת הרנטגן, ואמנם, הכתם הלבן נראה דומה באופן מפליא לפיל קטן…

הייתכן כי החמצנו איזו מחלה תורשתית נדירה המצוינת בתיק הקבלה למיון?  מיהרנו לפתוח שוב את תיקו הרפואי של הילד. למבוכת כולם היה כתוב שם כי הילד אושפז לאחר  ששאף אל תוך ריאותיו צעצוע של פיל קטן, אשר חסם את דרכי הנשימה…

כנאמר: מרוב יער לא רואים את העץ.

תינוק קטן בניתוח לב זה מקרה שגרתי עבורי, כך לפחות חשבתי.  בניתוח, כאשר כבר כל גופו מכוסה, נותר רק משטח עור ורדרד מאחוריו לב עם בעיה. זכור לי פעם כאשר התינוק בן יומו, כשלושה קילו, כבר שכב בחדר הניתוח, מורדם, רחוץ ומחוטא, אסור לשולחן, עדיין לא מכוסה, כמעט הולך לאיבוד ככתם קטן ורדרד הנעלם בין הירוקים.

עם ניסיון כבר אז של למעלה מאלף ניתוחי תינוקות וילדים, הייתי בשלב הברשת הידיים במי סבון, ומחשבותיי נדדו הרחק. לפתע קראו לי, הרמתי ראשי וראיתי את הכתם הורוד הזעיר הנבלע על שולחן הניתוח הגדול , כמו בובה זעירה של בן אדם, קטן וחסר ישע: לרגע נתקפתי חרדה: זה תינוק, בן אדם קטן, מה התינוק הזעיר הזה עושה שם? אני לא הולך לנתח בעיה, הדבר הזעיר הזה הוא בן אדם קטן! מה זה מפחיד! לרגע הרגשנות דחקה את המקצועיות העניינית. כמובן שהתעשתתי מיד, השלמנו את הכיסויים, שדה הניתוח נהיה מלבן קטן של כארבעה על ששה סנטימטר בתוך משטח של סדינים ירוקים: זה כבר לא בן אדם, לא אנושי, לא רואים בן אדם מלמטה, רק לב עם בעיה. מכאן זה כבר מתגלגל חלק לגמרי.

ישנם מצבים בהם, למרות שאנו מטפלים בבני אדם חולים, קל לנו יותר להתמודד נפשית עם "מקרים רפואיים".  כאשר מורי ורבי, פרופסור דני גור, נזקק לניתוח דחוף, הוא ביקש שאך ורק אני אנתח אותו. לימים הסביר: "בחרתי בו כאיש שינתח אותי. הגעתי לחדר ניתוח במצב של שוק והוא הציל את חיי. בחרתי בו משום שהוא תמיד נחשב בעיני כאיש קר מזג בחדר ניתוח וכמנתח בעל שיקול דעת מבריק". 

 יעני: בחדר ניתוח, כדי לשמור על שיקול דעת, צריך להיות קר כדג. יש לתכונה כזו יכולת להשתלט עליך, גם כאשר אתה מחוץ לחדר הניתוח. צריך לעמוד על המשמר כדי לשמור על אנושיות ואמפטיה. להישמר פן המרחק הריגשי שאתה כופה על עצמך בחדר הניתוח, לא יעשה אותך מרוחק ריגשית.

"פילפילון אפו ארוך  לא ידע כיצד לדרוך"  (מלים ולחן: מרדכי זעירא )  אני רואה את התמונה והיא מצעידה את ריגשותי קדימה. איזה חמוד.

"..רק אתמול נולד הפיל, וללכת לא רגיל.

פיל, פיל, פיל פילון

לא ידע לדרוך…

כך עמד פילוני פיל, אך ללכת לא התחיל,

את חוטמו הניף כדגל, לא הזיז אפילו רגל.

אך הסוף היה מבהיל!

בא הביתה אבא פיל!

פיל פילון נבהל מאד,

ומיד התחיל לצעוד!

פיל, פיל, פיל פילון…"   

 

 

השאירו תגובה

^ TOP