שושנה – סיפור קצר על אהבה

שושנה – סיפור קצר / חגית רימון

בכל ערב בשעה 18:00 הולך שמוליק לחנות הירקות וקונה שני מלפפונים, שתי עגבניות, בצל קטן וכוסברה. היא אהבה כוסברה. הוא מברך את המוכר לשלום. לעיתים מוסיף לתיק הקניות כמה תפוחים ירוקים או אדומים, מנגו עסיסי וכמה לימונים שיהיו לו בשביל התה.
הוא חוזר לביתו באותו הדרך וממלמל "תודה". "תודה אלוהים שזה קרה". ודימעה מבצבצת בעינו.
עם פתיחת דלת ביתו קופצים עליו שני הכלבים הקטנים שאישתו הביאה מהכלבייה לפני כמה שנים, שמחים לקראתו, והוא מחייך ואומר – הנה, קחו ממתק. ומכבד אותם במה שהם אוהבים.
הוא נוטל את ידיו ושוטף את המלפפונים, העגבניות, הלימון, הבצל הקטן ועלי הכוסברה ומתחיל לחתוך את הסלט. הוא מזמזם בראשו שיר צרפתי, נה מה קיטה פה, אל תעזבי אותי, ומהרהר בערבים בהם ישב עם שושנה, אישתו, בשולחן האוכל. הארוחות איתה כה ערבו לחיכו. סלט חתוך דק עם מגוון של ירקות, וחינה עם פפריקה אדומה למעלה וכל מיני תבשילים שהכינה.
בכל ערב הם ישבו זה ליד זו, בשני הצדדים של פינת השולחן, ושיתפו איך עבר יומם. הילדים כבר עזבו את הבית, לעיתים הם שוחחו עליהם, בודקים איך ניתן לעזור להם ולחסוך עבורם כסף.
שושנה הכירה כל דבר בעבודתו של שמוליק. החל מהמנכ"ל חמור הסבר ועד למזכירות והצוות המקצועי. היא ידעה את מי שמוליק מחבב, כלפי איזו עובדת יש לשמוליק קצת חולשה ומשיכה ומי גורם לו להגיע הביתה עצבני. עד שהיא מרגיעה אותו במילותיה הנעימות, ברוחה השליווה, בעיצותיה הנבונות. שושנה שיתפה אותו בלחץ המתרחש במשרדה כל יום. כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה, היא כל הזמן הייתה עדה למריבות, צעקות, מועקה, אכזבות של בני זוג שפעם אהבו והיום רוצים לפגוע האחת בשנייה.
הוא לעס את הסלט בשקט. מרגיש יד עדינה נוגעת בעורפו. מעסה אותו בנעימות. חום וכמיהה מתפשטים בגופו. הוא היה נותן הכל כדי להרגיש שוב את ידיה העדינות של שושנה. היה מוכן לגור באוהב שלושים שנה כדי שתחזור. הוא עצם את עיניו וראה את דמותה הנאה, חש את ידיה מלטפות אותו, מנשקות את לחיו, וריח הבושם שלה נכנס לאפו. הוא התענג על הרגעים הללו. הרגיש שהיא ממש כאן. לידו. הוא דיבר אליה כמעט כל ערב, מספר לה שהוא מתגעגע אליה, לשיחות, לליטוף, לחום שנתנה לו. כמה להתקשר אליה ולשתף אותו ברגשותיו, אבל יודע שאין אף אחד על הקו.

 

השאירו תגובה

^ TOP