"אני מסתכלת על שמנים ממקום של אהבה" – ראיון עם אביגיל בכור, שרזתה 52 ק"ג

לפני מספר חודשים נחשפתי לסרטון שבו אביגיל בכור מאחלת לכולם חג שמח, מספרת שבעבודתה כאחות בבית חולים היא נחשפת למקרים קשים ומבקשת מהצופים לקחת דברים בפרופורציות. המסר שלה היה מרגש והחלטתי לראיין אותה. גיליתי אישה מקסימה. היא סיפרה לי על הירידה שלה במשקל (52 ק"ג!), על ילדותה הלא פשוטה ולקינוח היא מגלה את ארבעת המרכיבים שחייבים להיות בכל ארוחה.

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

ספרי בכמה מילים על עצמך

אני גרושה, בזוגיות, אמא לאמיר החייל שלי בן ה- 20 ויעלי בת ה17 תלמידת יב. יש לי 3 כלבים.

עקפת אותי. יש לי 2

מרוב שאני אוהבת את החיה הזאת אני יכולה להביא עוד חמישה.

אני אוהבת את הכלבים הניצולים, אלו שעברו שבעה מדורי גהינום עד שהגיעו אליי. ביסלי שלי הוא ניצול מכלביית אחיצמח שזה הסגר המתה. היה לי קשה איתו אבל הוא שווה את הכל.

אני אחות מוסמכת בכירה בתל השומר, מומחית לרפואה דחופה, טיפול נמרץ משולב והדרכה קלינית. יש לי עוד מומחיות בסיווג ומיון חולים ואני 26 שנים אחות, כרגע אני ביחידת רדיולוגיה פולשנית בתל השומר.

חשבתי שכבר אינך עובדת במקצוע

לעולם לא אעזוב אותו, אני אוהבת את המקצוע אהבת נפש.

איך הכל התחיל?

לפני כ-9 שנים עברתי ניתוח לקיצור קיבה מסוג שרוול ורזיתי 52 ק"ג. בשלבים הראשונים הבנתי שהניתוח לא יכול לעבוד ללא תמיכה והקמתי לי קבוצה ביתית שנקראה אז 'בסלון של אביגיל', וישבו שם 5 מנותחים.

בגלל הרקע המקצועי שלי הבנתי שהניתוח מספק לך אמנם הגבלה בכמות המזון, כי הניתוח מגביל נפח, אבל הוא לא מגביל מחשבות. הוא לא מגביל את המקום ההרסני שיש בהפרעות אכילה והוא לא משנה את הלך המחשבה השמן.

עם הזמן התחלתי לפתח שיטה שהמהות שלה היא לא ירידה במשקל אלא ירידה מהמשקל. להפסיק להתייחס לגולם ולהתחיל להתייחס לאדם. השיטה מובילה את האדם לחשוב על ה- well being (אושר, רווחה) שלו, והמשקל לא יגדיר אותנו כאנשים ולא יגדיר את היכולות שלנו.

איך ייתכן שאדם שסיים תארים, שמנהל בית, משפחה, ירגיש כל פעם חדל אישים רק בגלל שהמשקל שלו עלה, או שלא הצליח להוריד אותו? איך הגולם הזה הפך למרכז חיינו?

הבנתי שהנסיון להרחיק שמנים מאוכל הוא טעות ביסודו ותהליך הריפוי צריך להיות עם אוכל. יצרתי כללים המבוססים על סוג התזונה. אין אוכל מותר ואסור, משמין או מרזה, אלא יש אוכל אוהב או מבזה. למה הכוונה? התחושות איתן אתה מסיים את האכילה שלך הופכות את האוכל לראוי או לבזוי.

ואתן דוגמא:

עוגה נתפסת פעמים רבות בעולם הדיאטה כאוכל שרצוי להימנע ממנו, ובעצם נוצרת סביב העוגה הילה מאיימת. אבל רזים אוכלים עוגה והיא לא אוכלת אותם מבפנים. האופן שבו אתה ניגש לעוגה הופך אותה לאוכל מבזה או אוהב. אם את ניגשת לעוגה העומדת על השיש ואת מנסה ליישר אותה ואת אוכלת ממנה יותר מידי, את מרגישה ביזוי, כעס על עצמך. למה עשיתי את זה? למה הייתי צריכה את זה? את מרגישה רע, חדלת אישית, את מכנה את עצמך בשמות גנאי… המקום של העוגה כאוכל מאיים נשאר בעינו.

אבל אם את לוקחת עוגה ופורסת ממנה פרוסה עבה ויפה, כמו שאת פורסת למישהו שאת אוהבת ורוצה לפנק אותו, ושמה את זה על השולחן, ומכינה ליד כוס קפה מוקצף ומפנק, ולמול כולם, בלי להרגיש שאסור לך אלא מתוך רשות מלאה, לוקחת מהעוגה ביס עסיסי ונהנית מהטעמים ומהמתיקות ושותה את הקפה החם שלך – יש תחושה מאוד מפנקת ואוהבת. אין תחושת ביזוי. יש תחושת רשות, שימחה. ואת זה לקחו מהשמנים –  את השימחה הזאת שיש בלאכול פרוסת עוגה.

זה לא שאני ממליצה לאכול רק עוגות, אבל אני אומרת לאנשים – אם תאכלו לאורך היום אוכל מאוזן, שיש בו מספיק שומנים, פחמימות מורכבות, חלבון איכותי, פירות וירקות איכותיים, קרוב לודאי שאתם לא תגיעו אל העוגה מהמקום הנמנע, ההרסני, ולא תבלסו ממנה בלי הכרה.

בכל ארוחה חייבים להופיע 4 מרכיבים:

פחמימות עם אינדקס גליקמי נמוך –  לדוגמא לחם שיפון, לחם כוסמין, בורגול, אורז בסמטי, קינואה, כוסמת, גריסי פנינה, בטטה.

שומנים – אבוקדו, טחינה, שמן זית, שמן קוקוס, אגוזים, שקדים, חמאת בוטנים ללא סוכר. זרעי פשתן כתושים, צ'יה.

חלבונים – אני טבעונית, אבל לגבי האוכלים בשר ודגים, רבים מהם אוכלים מזון מעובד, כמו למשל "שניצל כוכבים". עדיף להם לאכול בשר אורגני ואיכותי.

אני מכינה חביתות חומוס, חביתות עדשים דשנות, מקושקשת מטופו, גבינות ראויות מקשיו, אני מגבנת גבינות לבנה מחלב סויה, אלו החלבונים שלי. אני מנביטה את הקטניות שלי.

פירות וירקות טריים – לא פרוסת עגבניה עלובה בתוך הכריך אלא ליד הכריך צריך לבוא סלט שלם עם מגוון ירקות, למשל חסה לסוגיה, קייל, עגבניות לסוגיהן, בצל, שומר… לא מספיק עגבניה, מלפפון ופלפל. יש אינסוף סוגי ירקות. "עופו" על הסלט שלכם.

ארוחה לדוגמא יכולה להיות כריך מלחם שיפון 100%, כמות נדיבה של אבוקדו, במקרה שלי זה חביתת עדשים, זה יכול להיות גם חביתה מביצים, ואני סוגרת כריך כזה ולידו סלט כפי שתיארתי. מי מחפש לאכול עוגה אחרי כריך וסלט כזה?

אבל כשכל הזמן אתה חי במצב של דיאטה, על לחם צר ומים לחץ – מה הסיכוי שתוכל לשלוט ברצון שלך לקחת את העוגיות הכי מסריחות שעומדות שבוע פתוחות מישיבת ההנהלה דאשתקד ולא לאכול אותן? אתה רעב, אתה מקופח, אתה מסכן. ואז אתה לא מצליח לשאול את עצמך האם אולי הגישה הדיאטטית הזו לא בסדר? אתה פשוט מרגיש פעם נוספת חדל אישים.

אני אומרת: חבר'ה, הבעיה היא לא בכם, הבעיה היא בגישה. איך יכול להיות ש- 97% מהאנשים שעושים דיאטה נכשלים בה פעם אחר פעם? איך יכול להיות ש97% מאותם אנשים הם פשוט חסרי כוח רצון? האנשים האלה מגדלים משפחות, לומדים, עושים 20 אלף דברים – למה לתת להם את התחושה שהם אינם מסוגלים? זה נראה לי חסר חמלה, פוגעני ובעיקר לא נכון.

אני מלמדת אנשים ללמוד להתייחס לעצמם ממקום מכבד. ללמוד לערוך את הצלחות שלהם שמחות ואוהבות. ואנשים לומדים לאט לאט… זה לא פשוט ללמד אדם שאוכל הוא לא אויב, אלא שהגישה היא האוייב.

אני מנסה להחזיר לאנשים את האמון שלהם בעצמם, ביכולת שלהם לנהל גם את הצלחת שלהם מתוך בחירה, מתוך עבודת קשב פנימית. אני בעצמי עושה זאת כבר 9 שנים. אני יוצאת כל יום עם האוכל שלי מהבית. אני טורחת על האוכל שלי כאילו שאני טורחת עבור האדם שאני הכי אוהבת בעולם. אני מסתובבת שבעה, שמחה, וכשאני רעבה אני פשוט אוכלת עפ"י אותם עקרונות שפירטתי. רעבים – אוכלים, אוכל שלם, שמח מכבד.

 

אביגיל בכור לפני ואחרי הניתוח לקיצור קיבה
אביגיל בכור לפני ואחרי הניתוח לקיצור קיבה

איזו ילדות הייתה לך?

הייתה לי ילדות קשה. גדלתי במשפחה של 5 בנות, הייתי הצעירה שבהן, בית עני, הורים קשי יום, הרבה מכות, הרבה צעקות, הרבה פחד. אבל אין בי כעס עליהם כי אני חושבת שהם עשו כמיטב יכולתם במסגרת הקושי שהם חוו.

מה היה החלום שלך בילדות?

להיות נסיכה. שיבוא אביר על סוס לבן וייקח אותי. להיות באגדה.

לפני ראש השנה נתקלתי בסרטון שלך שקיבל המון צפיות. את נוסעת בדרכך מבית החולים אחרי משמרת, ומזכירה לצופים ולצופות כמה חשובה הבריאות (את נחשפת מידי יום לחולים בבית החולים), וממליצה שנפסיק להתעסק בטפל. ספרי על הסרטון.  

על אף שחוויתי הרבה מאוד קשיים בחיים שלי, לא רק בילדותי אלא גם כאדם בוגר, הגעתי למסקנה שהחיים האלה, על אף כל הרע שהם זימנו לי, זימנו לי גם הרבה טוב.

כאחות צעירה במחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים ראיתי את זה הכי "לפנים". לא אשכח אמא אחת ממאה שערים שבתה גססה. באותה תקופה עישנתי ויצאתי למסדרון של המחלקה לעשן, ואותה אם הייתה שם. שאלתי אותה: "מה שלומך?" והיא ענתה: "ברוך השם" עם חיוך.

שאלתי אותה: "תגידי איך את מסוגלת לחייך? לא קשה לך?? והיא הסתכלה אליי בחיוך שוב ואמרה: "זו הלטיפה של הקדוש ברוך הוא." הייתי הלומה לגמרי מהאמירה הזאת. אמרתי לה: "הילדה שלך גוססת למוות ואת אומרת לי שזו הלטיפה שלו??"

היא ענתה: "יש לי עוד 6 ילדים בריאים בבית."

זה היכה בי, כי הבנתי שעל אף כל הקושי לראות את מה שהיא עברה, היא מדברת איתי על פרופורציות. לאישה הזאת היה אימפקט עצום על חיי ותפיסת עולמי. וזה רק התעצם עם השנים, המקום האופטימי הזה, שגם כשאני עמוק בחרא, אני מצליחה לראות איזה חלק שלי בגוף לא שם.

יש אביגיל לפני הניתוח ואביגיל אחרי?

וואאוו כן. יש את אביגיל הכנועה והמרצה לפני הניתוח, לעומת התקופה הנוכחית שבה אני דעתנית וחדה.

רבים מהאנשים השמנים מרגישים צורך להיות נחמדים וטובים ושמים את עצמם במקום אחרון ברשימה. כי הרי התפיסה המערבית תופסת אותנו כחלשי אופי. אז אנחנו מנסים להיות בסדר במקומות אחרים. כך גם אני הייתי.

אדם רזה שבעבר היה שמן, צריך לעבוד מאוד קשה כדי לרכוש "מהות רזה". היום, 9 שנים לאחר הניתוח, יש לי דפוסים שהם רזים, אבל עדיין לא סיימתי את הדרך.

היום, כשהמהות שלי היא יותר רזה, אני פחות מנסה לרצות אחרים. אני פחות כנועה. בעצם אני לא כנועה בכלל. אני מחפשת קודם כל את הרווחה האישית שלי, מבלי לפגוע באחרים כמובן.

כשאת מתבוננת במראה – מה את רואה?

אני רואה את הילדה הקטנה מצפת ואיזו דרך היא עשתה. ואני מרגישה גאווה גדולה,  אבל לא בגלל החזות שלי אלא משום הדרך שעשיתי.

וכשאת מתבוננת בתמונה שבה היית מלאה – מה את רואה? ומה ההרגשה שלך?

אחת מהשאלות ששאלתי אנשים בקבוצות שלי זה מה הם מרגישים כשהם רואים אדם שמן? הם ציינו מנעד של תחושות – רחמים, כעס, אמפטיה. הגעתי למסקנה שהתחושות שלנו כלפי שמנים מעידות על התחושה שהייתה אצלנו בהיותנו במקום הזה.

בתחילת הדרך שלי הסתכלתי על שמנים מתוך מקום של כעס. שאלתי את עצמי: למה הם לא עושים משהו עם עצמם? זה היה מיד לאחר הניתוח, בתחילת הדרך שלי, הבטתי בהם ממקום מתנשא.

היום אני מסתכלת על שמנים ממקום של אהבה, של הבנה של להושיט יד ולהגיד אני פה בשביל לקדם לא את המשקל שלך אלא את הרווחה והאושר שלך, את הרווחה הרגשית הזאת שאין לאנשים שסובלים מעודף משקל. ולכן כשאני מסתכלת היום על התמונה שלי מהעבר אני מאוד אוהבת את אביגיל השמנה. עשיתי לה עוול הרבה מאוד שנים. ניסיתי לבעוט אותה מהחיים שלי, בעוד שכל מה שהיא רצתה זה אהבה ותשומת לב ואכפתיות. היא בסך הכל רצתה שיטפלו בה.

מה דעתך על ניתוח לקיצור קיבה? את ממליצה עליו?

אני ממליצה רק מהפן האחד, שהוא המקום שמאפשר את הדיאלוג עם האכילה. אבל לצערי לא מבצעים את הניתוח מהמקום הזה – זה פשוט הפך למקום של דיאטה, וזו הסיבה שרבים מהמנותחים נכשלים.

ראיתי הרבה שנכשלו

נכון. כי נותנים למנותחים דף הוראות אכילה כמו של חלי ממן. אז מה הועילו חכמים? אתם מחזירים את המנותחים פעם נוספת למקום שהם כשלו בו.

מדוע את טבעונית וממתי?

לפני 4 שנים הפכתי לצמחונית מטעמים אידיאולוגים. מזה שנתיים וחצי אני טבעונית, בזכות בתי יעלי: יום אחד נכנסתי לחדרה והיא התייפחה. שאלתי אותה מה קרה? והיא הראתה לי סרטון שפורסם ע"י "קירות שקופים". הקטע שהכי שבר אותי היה הפרות שמאבדות את העגל שלהן לטובת הקוטג' המסריח שאכלתי.

אני הנקתי כל אחת מילדיי 3 וחצי שנים, ובמהלך הצפייה בסרטון הרגשתי שבעטו בי בבטן. אמרתי לעצמי: תראי מה זה, את הנקת 6 שנים את הילדים שלך והפרה אפילו 6 שעות לא מקבלת את האפשרות הזו. באותו הרגע הפכנו יעלי הקסומה שלי ואני לטבעוניות. בני עדיין קרניסט אבל בבית הוא אוכל טבעוני.

מה גורם לך לשמחה?

הילדים שלי, הכלבים שלי ובן הזוג שלי. אני מוקפת כל הזמן באנשים שאוהבים אותי וקשובים לי וכמהים לעשייה שלי. אני אדם שהתברך, יש לי המון דברים לשמוח עליהם.

יש לך איזו שאיפה? חלום?

החלום שלי? אני אשמח לעולם טבעוני. כי כשאנשים הופכים לטבעוניים הם הופכים לחומלים יותר, מתחשבים יותר. החלום שלי הוא לעולם טוב יותר, שאכפת יותר לאנשים האחד מהשני.

את רואה את עצמך כאישה מצליחה, ומהם הטיפים שלך להצלחה?

אני רואה את עצמי כאדם מצליח. הטיפים שלי להצלחה זה לא לוותר וסבלנות. לא לנסות לכבוש יעדים באחת. דברים לא באים באיווחה. הם באים בעבודה קבועה, לעיתים סיזיפית. אנשים לעיתים מוותרים כי זה נראה להם רחוק וקשה, אבל יעדים לא נכבשים באחת. צריך לשים מטרות קטנות ובנות השגה. צריך להבין שיש יופי גדול בלטפס אל הפסגה. המסע אל הפסגה הוא לא פחות יפה מהרביצה על רום ההר.

 

הויטמינים שמומלץ לטבעונים לקחת, והאם צמחונים בריאים יותר?

צמחונות – לא מה שחשבת:

מחלקת הדיאטה של סטודיו סי ממליצה על צמחונות אם היא משלבת תפריט מבוקר, ויטמינים ומינרלים

מאת: שני ששון, דיאטנית קלינית בסטודיו סי

טבעונות - הויטמינים שמומלץ ליטול
טבעונות – הויטמינים שמומלץ ליטול

 

בשנים האחרונות נושא הצמחונות מצוי במרכז השיח התזונתי ומגמת הצמחונות והטבעונות תופסת תאוצה הן בקרב מבוגרים והן בקרב מתבגרים. בעקבות נתח השוק שגדל והולך, גם היצע המזון הצמחוני והטבעוני משתנה בהתאם למגמה, ובכל שנה משווקים עוד מוצרים צמחוניים וטבעוניים: החל ממוצרים בסיסיים האמורים לספק מקור לחלבון כמו תחליפי בשר המבוססים ברובם על טופו או סויה, תחליפי חלב וממרחים ועד לקינוחים כמו גלידות טבעוניות, עוגות ועוגיות. גם המסעדות הולכות בכיוון החדש ונותנות מענה לאוכלוסייה הצמחונית והטבעונית, ומספקות מנות צמחוניות גם אם מדובר במסעדת המבורגרים. בנוסף, נפתחות מסעדות על טהרת הצמחונות וטבעונות בהן התפריט יכלול לרוב המבורגר מעדשים ופטריות, שניצל מטופו, שווארמה על בסיס סייטן או קובה במילוי תפוח אדמה ועדשים.

 סוגי צמחונות

קיימים סוגים שונים ורבים של צמחונות, וכל אדם לוקח אותה למקום שבו הוא מרגיש בנוח יותר: יהיו את אלו שימנעו ממוצרי עוף בשר ודגים אך יצרכו ביצים ומוצרי חלב. ישנם את אלו שיוותרו גם על הביצים או יאכלו רק את הביצים ללא מוצרי חלב, ויהיו כאלו שרוב ימות השבוע יאכלו תזונה המבוססת על מזון צמחי אך במהלך יום או יומיים בשבוע ישלבו בשר או עוף או דגים. כמו כן, קיים זרם חדש יחסית של צמחונות פליאוליתית, אשר מבוססת על תזונה דלת פחמימות, אך עתירת שומן, שמשלבת חומרי גלם טבעיים צמחיים, מוצרי חלב וביצים.

 הסיבות לבחירה בתזונה צמחונית או טבעונית

עפ"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומלב"ם מ-2010 הסיבות לבחירה בתזונה צמחונית הן רבות ומגוונות. רוב הצמחוניים (38%) בוחר בתזונה צמחונית מתוך אידיאולוגיה, מוסר ומסיבות סביבתיות ואקולוגיות. חלק קטן יותר (36%) בוחר בצמחונות עקב העדפת טעם, ואילו המיעוט (17%)  בוחר זאת מסיבה בריאותית.

 האם צמחונים בריאים יותר?

מאמר(1) מ-2016 שיקלל תוצאות של 108 מחקרים בחן והשווה תזונה צמחונית לתפריט של אוכלי כל. המאמר כלל 130 אלף צמחונים ובדק מדדי בריאות רבים: BMI, מחלת סרטן, שבץ ומחלות כרוניות נוספות המזוהות עם העולם המערבי. מהמאמר עלה, כי תזונה צמחונית עשויה להגן ולמנוע תחלואות כמו סרטן ומחלות לב איסכמיות.

נייר עמדה(2), אשר פורסם ע"י משרד הבריאות, קבע כי דיאטה צמחונית עשויה לבסס הרגלים תזונתיים בריאים לאורך כל החיים במידה והתפריט מאוזן. נמצא, כי בני נוער הצורכים תפריט צמחוני ומאוזן המבוסס על פירות, ירקות, מוצרי חלב רזים, קטניות, וקמח חיטה מלא, גדלים ומתפתחים היטב ללא הפרעות תפקודיות ובפועל צורכים יותר ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים ופחות שומן רווי, שומן טראנס, סוכר וכולסטרול בהשוואה למתבגרים בני גילם אוכלי כל.

 כידוע, צריכת חלבונים, מיוחסת בעיקר לאוכלי בשר, עוף ודגים, אך הוא מצוי בכמות מספקת גם בתפריט מן הצומח, המבוסס על קטניות, ביצים ומוצרי חלב. כלומר, במקרה כזה כמות החלבון אצל "הצמחוני" לא בהכרח תהיה במידה פחותה יותר מ"הבשרני". כמו כן, ניתן לקיים פעילות גופנית וליצור היפרטרופיה שרירית (בניית שריר) ע"י אכילת חלבון צמחי, ביצים ומוצרי חלב ללא אכילת בשר, דגים או עוף. 

ראו הוזהרתם!

כאשר התזונה הצמחונית או הטבעונית מבוססת על מאפים עתירי שומן טראנס וסוכר, על אוכל מתועש ועל מזון מהיר יהיו לכך השלכות בריאותיות שליליות מובהקות! 

כמו כן, קיים סיכון גבוה יותר בקרב הצמחוניים הן בגילאי ההתבגרות והן בקרב מבוגרים למחסור תזונתי בוויטמינים ומינרלים, המצויים בעיקר במזון מן החי, כגון:

  1. B12, המצוי במוצרי בשר ובמוצרי חלב.
  2. ויטמין D, הנספג בגוף בצורה טובה יותר כאשר מגיע ממזונות מהחי.
  3. אומגה 3 – חומצת שומן, המצויה בדגים.
  4. אבץ וסידן, המצויים בבשר, אך גם במוצרי חלב, ומהווה תפקיד מפתח בבניית עצם בקרב מתבגרים.
  5. ברזל, הנספג טוב יותר ממזונות מן החי. לכן, הצריכה המומלצת של ברזל לצמחונים הן פי 1.8 בהשוואה ללא צמחונים.

סיכום: ניתן לקיים אורח חיים בריא, ספורטיבי ומאוזן בבחירת תפריט צמחוני. ישנם מחקרים המעדיפים תפריט כזה על פני תפריט של אוכלי כל. גם ילדים ובני נוער אשר מצויים בתהליך גדילה יכולים ליהנות מתזונה צמחונית מאוזנת ובריאה. אף על פי כן, חשוב להיות במעקב בעזרת איש מקצוע על מנת לוודא, כי אין חסרים תזונתיים או סכנות בריאותיות העלולות להיווצר כתוצאה מתפריט נטול בשר.

 

מקורות:

  1. Monica Dinu Rosanna Abbate, Gian Franco Gensini, Alessandro Casini & Francesco Sofi; Vegetarian, vegan diets and multiple health outcomes: A systematic review with meta-analysis of observational studies; Critical Reviews in Food Science and Nutrition 2016.
  2.  ד"ר רונית אנדוולט; נייר עמדה למטפלים בנושא צמחונות וטבעונות בקרב מתבגרים ומבוגרים; 2015.

כמה סיבות מרכזיות למה כדאי להמנע מאכילת בעלי חיים / אתר אישה – אתר נשים

מאת: בטי חנוכי זמיר

1097383_fruit_salad

1. בשר בקר, עוף ודגים – מעלים את החומציות בדם

  • חומציות בדם היא סביבה אופטימלית לסרטן וגם גורמת לבריחת סידן ושברים בעצמות
  • שיעור חולי הסרטן בחב' המערבית הוא 40-60% במגמת עלייה ככל שאוכלים יותר, ואצל טבעונים רק 5% .

2. בשר (גם פרוסות ללא שומן) הוא עתיר בשומן רווי וכוסלסטרול שגורמים למחלות קשות 

  • 95% מהאוכלוסייה יחלו בטרשת עורקים, שהיא גורם מס' 1 למחלות לב.
  • %40 מכלל מקרי המוות הם מהתקף לב (מגיל 40+) .אצל טבעונים 3-5% בלבד.
  • בנוסף כולסטרול ושומן רווי גורמים למחלות כלי דם, השמנת יתר, והתפתחות סכרת

3. בשר, עוף ודגים מלאים בהורמונים, תרופות, אנטיביוטיקה, כימיקלים, ומלח בכמות גדולה

  • המזון של הפרות כולל בנוסף גם צואת בעלי חיים וחידקים שונים
  • דגים מכילים כספית ומימן חנקני שגורמים שבץ, פירכוסים ודלקות
  • חומרים אלו גורמים לבני אדם למחלות קשות כמו סרטן, בעיות בכליות, בכבד, כאבי פרקים ועוד

4. תעשייה מאד לא מוסרית – אין דבר כזה שחיטה הומאנית

  • הפרות גדלות במכלאות מלוכלות וצפופות, כורתים להן את הקרנים ללא הרדמה,
  • מפרידים מהם את העגלים התינוקות, בזמן השחיטה (הכשרה) הם מדממים למות דקות ארוכות,
  • בזמן המוות יש "התפוצצות" של הורומני מוות רעילים לתוך הגוף והבשר, שאתם מכניסים לגוף ולתודעה שלכם.

5.משק החי מזהם את האויר יותר מכל המכוניות בעולם! וזה בנוסף לזיהום מי תהום ופגעים נוספים.

מחקרים בנושא הקשר בין תזונה מן החי למחלות

 

תחליפים צמחוניים בריאים, מזינים, וטעימים 

1. קטניות – בעלות ערך תזונתי גבוה כולל חלבון, ברזל, סידן, סיבים, תורם לתחושת שובע לאורך זמן, מוריד כולסטרול וסוכר.

  • חומוס, פול, שעועית מכל הסוגים – שחורה, אדומה, לבנה, אזוקי ועוד, עדשים- כתומות, שחורות, ירוקות, מאש, פולי סויה (אדממה)
  • איך להגיש? מבושלות עם רוטב, נזיד, מרק, בסלט, מחית – כמו חומוס או ממרח שעועית.
  • אפשר לבשל/לטחון ולהכין קציצות המבורגר טבעוני מעדשים

קציצות מעדשים כתומות או מלוביה וכן כמילוי לכיסוני בצק בורקס וכד'.

2. טופו (עשוי מסויה) – עשיר בברזל, חלבון, סידן, ואומגה 3 

  • קונים כגוש, חותכים לקוביות או פרוסות דקות או עבות
  • מקפיצים עם ירקות ו/או נודלס, סויה וסילאן, כתחליף לרצועות עוף או בשר, תבשילים סיניים ועוד.
  • אפשר להשרות קודם במרינדה, כי לחומר הגלם אין הרבה טעם שזה גם יתרון.
  • טוחנים מוסיפים פירורי לחם, עשבי תיבול ותבלינים ומכינים קציצות כתחליף לקציצות דגים או עוף עם רוטב

3. סייטן (עשוי מחלבון חיטה) 

  • אפשר להכין בדומה לטופו מוקפץ עם ירקות וכד'
  • מתאים מאד לשווארמה , פורסים דק ומקפיצים עם בצל שום ותבלין שוורמה.
  • מחליף דגים בתבשילי חריימה או צרוב על מחבת במקום טונה.
  •  מתכונים בשפע באינטרנט

 4. שבבי סויה (או פתיתי שפע) מחליפים בשר טחון מתאימים לקציצות וממולאים 

  • קונים יבש בחנות טבע, משרים במים לפי ההוראות, סוחטים ועושים קציצות

(כדאי לערבב את התערובת עם בצל קצוץ, גזר/קישוא מגורדים לפי הטעם ותבלינים טובים).

  • מתאים מאד גם לרוטב בולנז לפסטה, כתוספת לתבשיל ירקות, מילוי לכיסוני בצק ועוד.
  • שימו לב שיש  2 גדלים: הקטן שבבים- תחליף לבשר טחון,
  • השני בגודל של 1.5 ס"מ ומתאים יותר להקפצה במקום רצועות עוף/בשר.לינקים מעניינים   

 מתכון לחרימה טבעוני של אורי שביט –  http://vegansontop.co.il/adora-goes-vegan-recipes/

למחקרים על הנזקים הבריאותיים – https://www.facebook.com/howToBeVegan/app_282244798548605

ספרו לי מהם האתגרים אצלכם בבית?

תחליפים נוספים מעניינים, הצעות ורעיונות ?

לשאלות אני כאן!

לבריאות ובתאבון!

מעוניין/ת בפרטים לגבי סדנאות/הרצאות/ליווי אישי על טבעונות בריאותית?

> לכל שאלה ועניין, תמיד הנך מוזמן/ת לשלוח לנו מייל ונשמח להשיב לך בהקדם!

 

>>>לקבוצת התמיכה שלנו בפייסבוק העומדת לרשותכם בכל שאלה וכוללת תזונאיות כנסו ללינק<<<

בברכה שמחה ובריאות,
בטי חנוכי זמיר

betty.hanochi@gmail.com

054-4815725

לכניסה לדף שלנו והמלצה לחברים להרשם לניוזלטר

>>>איך לעבור לטבעונות – הדרכה, ליווי והסברה <<<  

הבהרה חשובה – אין לי הכשרה פורמאלית בתזונה, הידע שלי מבוסס על מחקר מעמיק שביצעתי ,ספרים ומחקרים, וניסיון רב בשטח מעצמי ולקוחות. כל האמור באתר ובקישורים המופנים ממנו הינו בגדר מידע כללי והמלצה בלבד. אין ליישם מידע זה ללא הדרכה ותמיכה מקצועית.

 

הסיפור על ברוך והתרנגולות

מאת: חגית רימון

ch

 

היי, אני ברוך. אני בן 58, אבא לשתיים, נשוי לאילנה. אישה מדהימה שפגשתי כשהייתי בן 24, ומאז אנחנו יחד. למעט כמה חודשים של פרידה, בהם היא גרה עם הוריה. יש לה עיניים כחולות וטובות, ושיער מתולתל גלי, וקול נעים שגם אחרי כל כך הרבה שנים עושה לי לפעמים ויברציות. היא האישה שלי, האישה של החיים שלי. קרה אמנם שהתאהבתי פה ושם בכל מיני נשים, בכמה מעטות, אבל אילנה היא אהבת חיי.

והבנות שלי – עינת ונועה – הפרחים של החיים שלי, הנשימה שלי, האור שבעיניים. איזה בנות גידלנו, טפו טפו טפו, אני אוהב אותן יותר מאשר את עצמי.

אילנה עובדת כמחנכת בבית הספר היסודי של הקיבוץ. ואני? אני כבר למעלה משלושים שנה משסף גרונות של תרנגולות. איכשהו התגלגלתי לעבודה הזאת במקרה, ונשארתי. אני עושה את העבודה כמו חייל, לא רואה שום דבר, לא שומע שום דבר. פעם שאלו אותי איך לא מפריעים לי הקרקורים של התרנגולות, ואיך אני מסוגל לעשות את זה, ואני עונה להם – ושניצל אתם אוכלים? וחוץ מזה – זו העבודה שלי. כל אחד והעבודה שלו.

לפני שנתיים אילנה התחילה להיות צמחונית. הרסה אותי. הפסיקה לאכול שניצלים ובשר, ולא מרשה לי להכניס בשר הביתה. רק בחוץ אני אוכל בשר. והיא התחילה לשגע אותי עם שאלות – איך אתה מסוגל לעבוד בזה? פתאום נזכרה אחרי כל כך הרבה שנים. מהפרנסה שלי הקמנו את הבית היפה שלנו, נסענו לחו"ל, מהלול שאני שותף בו.

פתאום ראיתי שהיא נגעלת ממני, לא ממש נגעלת, אבל פחות מתקרבת אליי, פחות מחייכת אליי. כשאני נוגע בה היא זזה ממני.

"מה קרה? את כבר לא אוהבת אותי יותר?" שאלתי אותה.

"קשה לי עם העבודה שלך. זה ממש אכזרי. זה כל הזמן מופיע לי במחשבות."

"מה את רוצה שאעשה?" שאלתי אותה. "מה, שאתחיל להיות רואה חשבון בגיל 58? אולי אתחיל ללמוד משפטים? או ציור?"

"לא יודעת. בטוח שאתה יודע לעשות גם דברים אחרים. בבקשה תחשוב על זה. בבקשה." אמרה לי אילנה.

הפסקתי לשתף אותה במה שקורה בעבודה. ופתאום, כשחזרתי הביתה כל ערב, הרחתי מעצמי ריח לא נעים. במקום ריח של אפטרשייב, הסרחתי מריח של בשר. וכמה שסיבנתי את עצמי, פתאום הריח לא ירד ממני.

ביום למחרת, כשהגעתי לעבודה, פתאום שמעתי רעש מחריש אוזניים. קרקורים חזקים מכל עבר, וריח מסריח של בשר ופחד, ופתאום כל התרנגולות הביטו בי.

"אל תהרוג אותי." הן אמרו לי. "בבקשה ברוך, בבקשה, אנחנו רוצות לחיות."

אבל זו העבודה שלי, מה אתן רוצות שאעשה?

"בבקשה… קרקרקר… בבקשה…" עצמתי את עיניי, אבל המשכתי לשמוע את הקולות. ברחתי משם. הודעתי שאני חולה, וחזרתי הביתה. הלכתי להתקלח, ונהיה לי קר בגוף. הרגשתי שיש לי חום גבוה. שכבתי במיטה, והמשכתי לשמוע את הקולות.

אילנה טיפלה בי, ולא סיפרתי לה כלום.

אחרי יומיים התחזקתי וחזרתי לעבודה.

ושוב פעם – "בבקשה ברוך, בבקשה… אנחנו רוצות לחיות…"

לקחתי את התרנגולת הראשונה שעמדה לידי, ביד אחת, ואת הסכין ביד השניה. הנפתי את הסכין … והיד שלי נעצרה. כאילו כוח עליון נכנס בי. לא יכולתי לשחוט את התרנגולת. פשוט לא יכולתי.

"תודה ברוך… היא אמרה לי בלחש. תודה."

באותו הרגע החלטתי שזהו, לפני שאני משתגע, אני עוזב את העבודה. שילמתי כסף לשותף שלי והודעתי לו שזהו. העסק נגמר. מסרתי את התרנגולות לכל מיני אנשים שהבטיחו לגדל אותן בחצר רחבת ידיים. ובחצר שלנו השארתי שתיים. את נחמה ויפה. וכל בוקר מחכה לי ביצה מהן.

ומה עשיתי אחר כך?

התחלתי לצייר. מה? תרנגולות כמובן. יש מי שעשה מליונים מהכבשים שצייר. ואני מרוויח יפה מציורי התרנגולות שלי.

 

דנה קסידי: המחשבה על מה בעלי החיים עוברים בכל רגע נתון לא נותנת מנוחה

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

 

דנה קסידי באפריקה
דנה קסידי באפריקה

ספרי לי על עצמך

בדצמבר הקרוב ימלאו לי 28 חורפים, אני פעילה בחזית לשחרור בעלי חיים ומקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען אלו, טבעונית מזה שנתיים וחצי, ובעיקר, ממש ממש מעצבנת. באמת, או שאוהבים אותי, או שממש, אבל ממש לא יכולים לסבול אותי.

את מעלה הרבה פוסטים בפיסבוק, הקשורים לפעילויות בנושא טבעונות 

לפני כשנתיים וחצי, אבא שלי בחר באורח חיים טבעוני בכדי להימנע מפגיעה במי שאין שום צורך לפגוע בו. מספר ימים אחריו הצטרפתי אליו. לא ידעתי מה זו טבעונות, גם לא מה טבעונים אוכלים. הייתי בטוחה שטבעונים אוכלים רק מלפפון. אבל כשהוא הסביר לי כמה זה נבזי ללטף את בוני, הכלב שלי ז"ל, כשבתפריט שלי יש גורים אחרים, חמודים לא פחות מבוני, הבנתי שאין שום אפשרות אחרת. פתאום קלטתי, אני אוכלת בעלי חיים חמודים.
מספר ימים לאחר מכן, שוב בשיחה עם אבא שלי, אמרתי לו שמשהו חסר, לא יכול להיות שטבעונות זה מספיק, הרי הורגים אותם שם, בועטים בהם, מחשמלים אותם, חותכים אותם, אני לא מונעת מכל זה לקרות. אז הצטרפתי לפעילות של תנועת החזית לשחרור בעלי חיים, בה אני פעילה עד היום הזה.

למה את פועלת בנושא?

כי הם לבד. כי אין מספיק אנשים שעושים את זה. על היד שלי מקועקע ציטוט באנגלית של מרתין לותר קינג, שאומר, בקצרה, שמי שמשלים עם העוולה, מעורב בה בדיוק כמו זה שפועל להנצחתה. הקעקוע הזה הוא התחייבות שלקחתי על עצמי לעולם לא להשלים עם העוולה, לעולם לא לעמוד מן הצד ולחכות שמישהו יעשה משהו בעניין. אני "מישהו".

במה מתבטאות הפעילויות שלך בעניין?

מה שטוב במאבק לשחרור בעלי חיים, זה שהוא מתאים באמת לכולם. כל אחד יכול לפעול למענם. בין אם לדבר עם אנשים, לעשות הסברה לחברים, משפחה, שכנים וכו'; יש אינסוף דברים שאפשר לעשות כדי לעזור להם, ואם למישהו אין הכשרה או התמחות בשום תחום – שידבר. שיספר. שילבש חולצות עם תמונות שלהם מהמקומות האלו בהם הם מוחזקים. שיבוא להפגנות. שישתף פוסטים בפייסבוק. לא חסר מה לעשות. באופן אישי, קשת העשייה שלי היא ממש רחבה. החל מעיצוב פוסטים, עריכת וידאו, הפצה אינטנסיבית, הפעלה של צוות מפיצים, מחאות, הסברות יזומות בשטח, הפגנות, ועד פעולות רדיקליות במסגרת פעילותה של תנועת החזית. פייסבוק הוא כלי מטורף והפרופיל האישי שלי משמש בעיקר בשביל זה.

במה את עוסקת?

 

התחום שלי, בתכל'ס, הוא שיווק ומכירות. הייתי מנהלת סניף, אני טובה בלהוציא כסף מלקוחות. אבל בשנה האחרונה אני כמעט ולא עובדת, ובאמת מקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען בעלי חיים.

מה את עושה בחזית לשחרור בעלי חיים? בבקשה ספרי על הארגון הזה

תנועת החזית לשחרור בעלי חיים היא תנועה עולמית שקיימת כבר יותר מ-40 שנה. החזית הישראלית היא התנועה הרדיקלית הגדולה ביותר בישראל היום, היא קמה לפני שנתיים ע"י קבוצת אנשים קטנה שאפשר לספור אותם על יד אחת, אליהם הצטרפו עוד ועוד אנשים, מצפון ועד דרום, בכל הגילאים, נוצרים, יהודים, מוסלמים, אנשים שיש להם מטרה אחת שקושרת ביניהם – לשים קץ לסבל של בעלי החיים.
אפשר לומר שהיום, שנתיים אחרי, עיניהם של ארגונים מכל העולם נשואות אל החזית בישראל, התנועה מונה כיום מאות פעילים ועשרות אלפי תומכים, ומקיימת פעולות רדיקליות שגוררות פעולות דומות במדינות רבות אחרות. קשה על רגל אחת לסקור את הפעילות האינטנסיבית של התנועה – מיצגים, תיעודים, חשיפות, תחקירים, הסברות, מחאות, פעולות שחרור, הצלות, חסימות בתי מטבחיים, פעולות ישירות, מאות אזכורים במדיה שהביאו לחשיפה נרחבת וחסרת תקדים על מצבם העגום של בעלי החיים ויצרו שיח ציבורי שמעולם לא היה כאן לפני כן.
התנועה, במלחמה שלה אל מול הגופים הכלכליים החזקים ביותר, פועלת מתוך ההבנה שהמצב, כמו שהוא היום, פשוט לא יכול להמשך עוד. ההתייחסות אל אותם יצורים טובים ותמימים, כמוצרים עם מדבקת מחיר, חייבת להפסק. זו מלחמה קשה כי אין לנו את הכלים שיש לאותם גופים, לשטוף לאנשים את המוח, לגרום להם לחשוב הם עושים את הדבר הטוב והנכון עבור הילדים שלהם ועבור עצמם, אין לנו את המשאבים הפיננסיים, אבל את יודעת, כל שקר סופו לצוף ולהתגלות. אי אפשר לשקר לנצח. האמת בסוף מנצחת, הטוב מנצח, הצדק מנצח. לפעמים מהר, לפעמים לאט, אבל בסוף, הוא תמיד מנצח. בשורה התחתונה – לאף אחד לא מגיע לעבור את העינויים האלו. חכם או טיפש. הם מרגישים. איך אפשר להכאיב למי שמרגיש?
זהו עולמם כשם שזהו עולמנו, אין להם לאן ללכת. זו אכזריות שאין לה סליחה. במקום בו ניתן למנוע סבל – חובה למנוע אותו. טוב לב, אם נגדיר אותו כעשיית טוב והימנעות מעשיית רע, הוא זה שמביא בסופו של דבר את אלו שמסוגלים לגלות חמלה כלפי מי שזקוק לה יותר מכל – אל המעגל האקטיביסטי ששואף לעקור מהשורש כל תפיסה לפיה פגיעה במישהו אחר יכולה, באיזושהי דרך, להיות לגיטימית. זה מה שעושה תנועת החזית. החזית לשחרור בעלי חיים מורכבת מהמון איכותי של אנשים, שהחליטו: לא עוד. אני חלק מהתנועה הזו, מאחוריה ולצדה בטוב, ברע, באש, במים, וגאה להיות.
התנועה הזו היא עובדה קיימת, לא משנה באיזה שמות יכנו אותה – כת, קיצוניים, פנאטיים, ארגון טרור – בשורה התחתונה, אי אפשר עוד להתעלם מהתנועה הזו. אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום. לאנשי התעשייה שקוראים לנו טרנד, מצפות לכם הרבה הפתעות מאיתנו בעתיד הקרוב.

יש לך סרטון שבו את מלטפת אריות באפריקה. בבקשה ספרי במה מדובר? מה עשית שם? כתבת שביקרת באפריקה מספר פעמים. ואיך ליטפת אריות? לא פחדת?
הסרטון שראית צולם ע"י מס' כתבים בריטיים שהגיעו לפרויקט שהייתי חלק ממנו, לטיפול והשבת אריות לטבע, ועשו כתבה לתוכנית ששודרה באנגליה על אנשים שעוסקים במקצועות לא שגרתיים. יש לי מבטא בריטי מעולה באנגלית! הפרופיל שלי בפייסבוק עמוס בזכרונות שצברתי משם. תמונות, סרטונים. אריות, בשבילי, זה סוג של אהבה לא מוסברת שהתחילה לפני המון שנים, אני לא יודעת איך להסביר את זה, אפילו לא לעצמי. משהו במפלצת העצומה הזו, כל כך מפחיד אותי וכל כך מדהים אותי בו זמנית.
אני לא מגדירה את עצמי כמישהי בעלת איזשהו קושי ביכולת הביטוי, אבל דווקא כשמדובר באריות, איכשהו, אני תמיד מתחילה לגמגם. לא מצליחה להסביר! כנראה שזה פשוט בלתי אפשרי לתאר במילים את התחושה שהם גורמים לך, לעמוד ליד אריה, להשפיל את המבט כי הם פשוט מסתכלים לך ישר בעיניים, והעיניים שלהם פשוט מקפיאות לך את הדם וגורמות לברכיים שלך לרעוד.
במפגש הראשון אתם, הייתי בטוחה שזה יהיה היום שבו אני אמות. לא ידעתי עליהם כלום, במשך שנים ראיתי אותם בטלוויזיה, ראיתי את ההתנהלות שלהם בתוך מבנה הלהקה, קראתי עליהם וגם למדתי מהאינטרנט – אבל עם בני אדם? על זה אין מידע באינטרנט, ואני ארנב הנסיונות של עצמי. ודווקא בגלל הפחד, החלטתי שאני הולכת אליהם. פשוט עושה כמה צעדים קדימה ומראה להם שאני לא מפחדת. הלכתי עד שאחד מהם פשוט קם על רגליו, כאילו אומר "עד כאן", ואז עצרתי, והתיישבתי – אני לא כאן כדי לפגוע בכם, אבל אני לא מפחדת מכם. והאריה המשיך להסתכל עליי עוד כמה שניות – ונשכב על הארץ. הם עצמו עיניים. הם היו נינוחים בנוכחותי. שם נקבעו יחסי הכוחות שישררו בינינו מאותו רגע ואילך, אני לא שולטת בכם, אני לא ה"אלפא" שלכם, אבל גם לא אתם. אנחנו שווים.
כשהיית ילדה – מה רצית להיות?
רציתי להיות עורכת דין. גם כתלמידה בבתי ספר, תמיד הייתי זו שהתלמידים בוחרים בה כנציגת הכיתה, זו שכותבת מכתבים, זו שרבה עם המורים והמנהלים בשביל כולם, אבא שלי עו"ד ובתי המשפט תמיד נראו לי כמו המקום ממנו אפשר לעשות צדק. עם בגרותי הבנתי שברוב המקרים הצדק נשאר מחוץ לכתלי בתי המשפט. מי שזקוק לצדק יותר מכל, הוא פשוט כלום. בחוק היחיד שאמור היה להגן עליו, נקבע שמותר לטחון אותו בחיים, שמותר לשסף לו את הגרון, שמותר לשרוף אותו, לחתוך לו איברים. זה צדק?
תמיד ידעתי שאני אעבוד עם אריות. אוכלוסיית האריות נמצאת בסכנת הכחדה לא פשוטה בכלל – לפני 30 שנה היו כ-375 אלף אריות באפריקה, היום יש פחות מ-12 אלף. היום אני פשוט מבינה שיש המון, המון אחרים שזקוקים לעזרה.

באיזה אופן המעבר לטבעונות השפיע עלייך?
הטבעונות, כבחירה באורח החיים הזה, עזרה לי להיות הרבה יותר שלמה עם עצמי, עם הסובב אותי. אני הולכת לישון כל לילה בידיעה שגם היום עשיתי את כל מה שאני יכולה. התזונה הטבעונית עזרה לי לשים סוף לבעיות שהיו לי שהוגדרו כ"כרוניות" ע"י הרופאים. כאבי ראש מסתוריים, כאבי בטן, אנמיה, הכל מאחוריי. בדיקות הדם מושלמות. אבל לא הכל ורוד.  זה לא צחוק, אין שום זכות להקל ראש בזה, הם עוברים ייסורים מזעזעים באמת, וברגע שאת שומעת אותם, רואה מה הם עוברים, אין, זה לא יוצא מהראש. כשאני רואה מה בני אדם יכולים לעשות, החברים הכי טובים שלי, קרובי משפחה שלי, הגישה של אנשים ביחס למה שהם עושים למסכנים האלה, האטימות, אפילו כשאנחנו מנסים ליצור שיח בסופרמרקט, בקניון, "אל תגידי לי, לא רוצה לדעת". מה זה "לא רוצה לדעת"? אם את יודעת שאת לא רוצה לדעת, כנראה יש סיבה, למה את לוקחת חלק במשהו שאת אפילו לא מוכנה לשמוע עליו? העולם מתחלק לשניים – אלו שיודעים, ואלו שלא רוצים לדעת כי הם יודעים; והמחשבה הזו שמכרסמת לי את המוח שאנשים לוקחים חלק בדברים שהם יודעים שהם כל כך איומים, אין מנוח מזה. החברים שלי. המשפחה המורחבת שלי. האנשים שמהם יש לי את הציפיות הכי גבוהות לוקחים חלק בדבר כל כך רע. מאכזב. אין מנוח.

מה החלום שלך?
אני מתקשה לחשוב במושגים כאלו, אני לא חולמת, אני מתעוררת ומגשימה, חלמתי לעבוד עם אריות והגשמתי, חלמתי לראות אותם משתחררים לטבע – והגשמתי.
מאז שנכנסתי למאבק למען בעלי חיים, שמתי את עצמי בצד, אין לי חלומות שנוגעים אליי, זה לא כל כך חשוב. אני מקווה שאני אזכה לראות בחיי עולם טוב יותר עבור בעלי חיים, אנחנו רואים היום ניצנים, התאגידים המתעללים בהפסדים חסרי תקדים, אבל זה לא מספיק, עדיין הורגים אותם במאסות, אם לדבר במונחים של חלומות, הייתי שמחה להביא ילדים לעולם בו אלימות כלפי מישהו היא אסורה, היא בשוליים, היא לא נורמה והיא לא פרקטיקה, היא לא זכות חוקית ולא משנה מי הקורבן. את מבינה? כשאנחנו מצילים מישהו ממי שרוצה להרוג אותו, אפרוח לצורך הדוגמה – אנחנו עבריינים. אסור להציל אותם. זו עבירה על החוק. מותר רק להרוג אותם. איזה הזוי לחשוב על זה, עולם ללא אלימות, כל כך טריוויאלי ואני צריכה לחלום על זה. אם אני צריכה להגיד מה החלום שלי… בואי נגיד שאני מקווה להגיע ליום בו אני אוכל לחזור להתעסק בחלומות שלי.