תגית: ליאת בן דור

מאת: ליאת בן דור

רחל נווה, אישה בעלת תארים אקדמיים בתחומי חקר המוח, עלתה ארצה מרוסיה יחד עם ילדיה, לפני כעשרים שנה, תוך ויתור על המשך מחקריה בגרמניה, רק משום החינוך הציוני שקיבלה בבית הוריה, ונאלצת כיום להתדפק על דלתות לשכת העבודה, כמובטלת מזה יותר מחצי שנה. 

שלום רחל, במפגש האחרון שלנו, גוללת בפני סיפור חיים מורכב, את סיפור חייך. שתפי בבקשה  את הקוראות שלנו בעיקרי סיפורך.

נולדתי בעיר סנט פטרסבורג לשני הורים שלימדו באוניברסיטה הגדולה בעיר, מה שחייב אותי ואת אחותי להמשיך במורשת המשפחתית ובאקדמיה. בגיל 27 סיימתי לימודי גנטיקה תואר שלישי ורק אז התחתנתי לסרגיי, מי שהיה אחר כך לאבי שלושת הילדים שלי. אני עסקתי בחקר נושא הדמנציה וההשלכות שלו על קשת שלמה של תחומי חיים, הדמנציה היא אי היכולת לבדוק את המידע החושי שהחולים במחלה קשה זו מקבלים יחד בהיגיון שלהם, מה שיכול כאשר זה מתפתח לגרום לסובלים מדמנציות שונות לחוות אובדן זיכרון מוחלט (זה סוג הפרעה במוח, דומה לאלצהיימר, אך מסווג כשונה, משום התסמינים השונים של המחלה). ואילו בעלי עסק ברפואת האורטופדיה בבית החולים הגדול ביותר בעיר וצפו לו עתיד גדול בתחום שלו.

בשנת 1982 בעלי חלם ומאוד רצה שנעלה לארץ ישראל ולכן הגשנו טפסים למשרד העלייה בעיר שלנו, כל החברים שלנו חשבו שהשתגענו, לא הבינו מי עוזב כאלה עבודות מאחור ועולה לישראל? הדבר הראשון שקרה היה שפיטרו את בעלי מהעבודה, לאחר מכן אני קיבלתי איומים ובקשה לבטל את בקשת העלייה. מאוד כאב לנו שככה התנהגו אלינו, אבל בעלי היה עקשן ברצון שלו והמשיך ללחוץ על המחלקה של הקומסומול ובעירייה, וככה באיזה יום ממש באמצע הלילה עצרו אותו, דפקו בדלת ולקחו אותו בלי לתת לו להתלבש חם או לקחת אפילו את המעיל שלו. הם שלחו אותו לחקירה ומעצר רחוק מסנט פטרסבורג, רק אחרי חודש וחצי קיבלתי תשובה היכן הוא נמצא. הוא נשלח למחנה עבודה שנקרא נוריסאלאק (Норильск) אפילו בלי משפט או בירור כלשהו, ככה הם החליטו וזהו, לא היה בכלל עם מי לדבר והאמת שאנשים פחדו לדבר, כי חשבו שזה רק יעשה את המצב גרוע ומסוכן יותר.

 הילדים שלי היו אז בגיל של 12 הגדולה והקטן בן 5 וחצי בלבד. מאותו לילה לא אני ולא הילדים ראינו את סרגיי ורק לפני שבע שנים, פגשתי פה בישראל מישהו שהיה יחד עם בעלי במחנה והוא סיפר לי איך סרגיי נהרג שם ועל העינויים הקשים וההשפלה שהוא עבר.

השלב הבא בכל הצרה שנפלה עלי היתה שעשו לי הרבה מאוד צרות בעבודה, לא נתנו לי גישה לחומרי מחקר שלי, הם אמרו שאני ציונית ואני רוצה לקחת את זה לישראל או לעשות ביזניס ולמכור את זה, לא יודעת למה הם חשבו ככה, אז לא היה מחשב לאנשים ואם הייתי עולה לישראל, לא הייתי יכולה לקחת שום חומר כתוב איתי. זה מאוד העציב אותי אבל שתקתי מפחד.

 אחרי כארבע חודשים פיטרו אותי והילדים שלי כל הזמן סבלו מילדים אחרים שקראו להם  שאבא שלכם פושע יהודי. בוקר אחד באו אלhנו לבית ולקחו גם אותי לחקירה בבית המשטרה, עברתי שמה הרבה עינויים, הם אמרו שידוע להם שאני העברתי חומרים שעבדתי עליהם לאמריקה, לא נתנו לי לאכול ולשתות שלושה ימים ולא ידעתי מה קורה עם הילדים שלי בזמן הזה, כל הזמן היתה שמה שוטרת שהרביצה לי בעיטות בבטן וירקה עלי וככה זה היה שבועיים שלמים. בסוף לקחו אותי לבית חולים והייתי צריכה לעבור ניתוח של הוצאת הרחם שלי, כי היה לי קרע מהמכות, שכבתי בבית חולים עם חום גבוה והייתי כל הזמן בהזיות מהתרופות, ככה  הם החזירו אותי למשטרה ושמה שכבתי בחדר בידוד קר עוד שבועיים, רק מרק חם נתנו לי לאכול, כי אמרו שאני אישה שבגדה במדינה שלה. ירדתי הרבה במשקל, כל הזמן בכיתי, אף פעם לא רצו להגיד לי מה קורה עם הילדים שלי, מי מטפל בהם, איפה הם, ככה כלום. עברו 3 חודשים וחצי עד ששחררו אותי ואמרו שאני במעקב שלא אעשה שוב דברים מסוכנים למדינה.

חזרתי הביתה ואף אחד לא היה שם ולא ידעתי איפה הילדים, הלכתי לבית העירייה ולא ידעו כלום הלכתי למשטרה וסילקו אותי, באתי חלשה הביתה ובכיתי מאוד ואיזו שכנה אמרה לי שבאו ולקחו את הילדים והם בכו מאוד, רק אחרי עשרה ימים של בירורים הבנתי שהעבירו אותם לבית יתומים בעיר אחרת, נסעתי לשמה ומצאתי אותם אבל לא קיבלתי אותם כי לא היו לי מסמכים בשביל לקבל חזרה ולגם רצו ממני כסף על הזמן שהם היו שמה.
חשבתי שהעולם שלי מת, רציתי רק למות, אותו לילה ישנתי בתחנת רכבת כי לא היה לי מספיק כסף למלון, בסוף נסעתי לעיר שלי ויחד עם בן דוד שלי הלכנו למקום אחד שהיה עוזר עם כסף ליהודים שהיו דתיים אבל הם עזרו לי להוציא את הילדים שלי ולקבל חזרה אותם

זו היתה חצי שנה של סיוט שלא ראיתי הילדים שלי, הם לא היו כמו שזכרתי אותם, הם היו מפוחדים והבן לא רצה לדבר איתי כמעט חודש כי אמרו להם שברחתי לישראל ועזבתי אותם, כי אני לא אוהבת אותם, הם היו רזים וחיוורים כשחזרו ולבת שלי היתה צלקת ליד הסנטר כי השוטר שלקח אותה נתן לה מכה חזקה כשהיא התנגדה ללכת. כבר אז אני הבנתי שזו פצצת זמן שעומדת להתפוצץ לי וליהודים אחרים בפנים. ובאמת לא טעיתי…
The patient may form nonsensical sentences or experience complete memory loss.

את  מוכנה להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת פצצת זמן?

תראי הרבה יהודים נשלחו לסיביריה או למחנות עבודה כמו הבעל שלי והרבה מאוד בכלל לא חזרו , כולם שם מאוד פחדו לדבר ופחדו לבקש סרטיפיקט לעלות לישראל. אני המשכתי בכל זאת לבקש לעלות לישראל, למרות שהרגשתי רע מאוד.

 מה היתה הסיבה להחלטתך? הרי עברת כל כך הרבה מדורי גהינום משום בקשותייך אלה.

 לא היה לי מה להפסיד, ידעתי שזה היה חלום של בעלי ולכן המשכתי להתעקש. ידעתי גם שבישראל יש רפואה גבוהה ויטפלו בי טוב. אבל הסיבה העיקרית היתה כי לא רציתי שילדי יחיו בסכנה מתמדת ותחת השפלות אנטישמיות כמוני וכמו סרגיי ואחרים.

אם כך איך התקיימת, איך נחלצת מהמצב הזה ?

באמת שאני לא יכולה אפילו לספר, קצת מביש אותי לספר שלפעמים הייתי הולכת למקומות שחילקו אוכל חם לעניים ומביאה הביתה  לילדים או שהייתי מבקשת ממסעדה אחת שלא יזרקו מה שנשאר להם, הייתי באה מאחורי המסעדה בלילה ולוקחת מה ששמו לי בצד . תמיד הייתי עושה את זה או כשהילדים בבית ספר או ישנים, כי לא רציתי לבייש אותם. מה שלא אמרתי זה שלא היו לי הורים או אחים שיכלו לעזור לי והיתה רק דודה מבוגרת של בעלי והיא בקושי יכלה לעזור לעצמה, אז לא יכולתי להיעזר בה למרות שמאוד אהבה אותי ואת הילדים. למזלי בסוף שנת 1989 קראתי שאיש מישראל, מהסוכנות מגיע אצלנו לעיר, אז שמתי הילדים  אצל שכנה והלכתי לשמוע אותו והוא עזר לי עם כל הפרוצדורה לעלות לישראל. אני משנת 1991 בארץ ישראל.

למה התכוונת כשאמרת קודם "הרגשתי רע מאוד" את מוכנה להרחיב ?

לאחר שאסרו אותי כבר הייתי אישה חולנית מאוד, לא טיפלו בי טוב וכל הזמן הייתי חולה עם חום ודלקות. בשום מקום לא רצו שאני אעבוד אצלם מחשש מהשלטונות, גם לא במשק בית. כי מהמשטרה אמרו שאני בגדתי וככה הצטרכתי לגדל לבד שני ילדים. אתן לך דוגמא לכוונה שלי בהרגשתי רע מאוד. אחרי כמה חודשים היה לי חום גבוה וכאבים חזקים ימים רבים אבל פחדתי ללכת לבית חולים, לא היה עם מי להשאיר את הילדים והשכנים פחדו להיות איתי בקשר כי הזהירו אותם ממני. לא ידעתי מה לעשות אז שכבתי ככה בבית והבת שלי עזרה לי. בסוף שכנה אחת שהיתה נוצרייה אמרה שאלך לבית החולים של המנזר והם ישגיחו על הילדים וככה עשיתי, הבעל שלה לקח אותנו למנזר אחד ושם אושפזתי על ידי הנזירות במרפאה שלהם, אבל הן העבירו אותי לבי"ח כי איבדתי את ההכרה, באשפוז ההוא אמרו לי שיש לי דלקת קשה בכלייה, כי היא צריכה לעבוד עבור שתיים, לא הבנתי מה הכוונה שלהם, ונאמר לי שאין לי בכלל כלייה שמאלית,  פשוט גנבו לי כלייה כשעשו לי ניתוח להוצאת הרחם ואף אחד לא אמר לי כלום.  מאז אותה דלקת שהחלישה מאוד את הכלייה הימנית שלי, אני חייבת לעשות דיאליזה באופן קבוע.

 רחל, במה את עוסקת כיום? ספרי לקוראות איך הסתדרת בארץ.

 תראי ליאת, זה לא פשוט לבוא לישראל כאישה חולנית, בלי בעל ועם ילדים, אז לאט לאט מצאתי עבודה ברשת של ייצור בגדים לילדים, עבדתי מהבוקר עד הערב, עד שלמדתי את השפה, ואז ניסיתי למצוא עבודה בתחום שלי, אבל עד היום לא מצאתי עבודה בזה, וזה מאוד חבל לי, כי יש לי תואר שלישי במחקר וזה יכול לעזור גם פה בארץ, אבל אמרו לי פה שהשיטות של הטיפול בחולים כאלה שונה בישראל מזה של רוסיה, ושהמחקר שלי כבר התיישן אחרי כל כך הרבה שנים, אז אני לא יעילה עבור הנושא הזה ובמחקרים אחרים בתחום המוח לא היה צורך בעובדים נוספים.

 לפני שעליתי לישראל, פנו אלי מאוניברסיטה של בית החולים הגדול של פרנקפורט, הם התעניינו במחקר שלי והציעו לי לעבוד שם, אבל מי שנלחם ככה בשביל מטרה, לא רוצה לעזוב אותה, אני רציתי לבוא לישראל אז בכלל לא עניין אותי הצעת העבודה שלהם (היום אולי אני מרגישה שזה קצת חבל לי, כי כל מה שעשיתי היה חסר ערך למדע ולמטופלים שלוקים בדמנציה).
כיום הבת שלי נשואה ויש לי שתי נכדות, אבל אני רוצה לומר לך שאני מאוכזבת, כל מה שעברנו אני ובעלי הראשון בשביל לעלות לישראל היה קשה וכשאני כבר בישראל, העניין הוא אף אחד לא מעריך את הידע שלי או עוזר לי לעבוד במשהו שהוא שווה לי ולמדינה. ליאת, מזה 4 וחצי חודשים אני ללא עבודה וחותמת כרטיס בלשכת עבודה. אי אפשר לשכוח מה עברתי וגם שלא היה קל להיקלט בארץ הזאת. מצד אחד רוצים שעולים יבואו לישראל, אבל התושבים ותיקים לא מתנהגים לעולים חדשים יפה, בכל מקום אני שומעת שאני רוסייה ושיש לי הרבה זכויות כעולה חדשה, וזה לא נכון בכלל, כי אני בן אדם חרוץ שרוצה לעבוד ולא לשבת על הצוואר של המדינה, אני ועוד הרבה באו כי אנחנו ציוניים ופה בארץ שלנו צריכים לעזור לעולים בהתחלה עד שיסתדרו וידעו את השפה ואח"כ לעסוק בתחום האקדמי שלמדו ועבדו בחוץ לארץ.

 אני בעצמי הולכת פעמיים בשבוע למועדון של רוסים מבוגרים ועוזרת שמה למי שצריך, ככה כדי שאם הם באו לפה והם לא מסתדרים עם השפה ואין מי שיסביר להם, אז אני הולכת איתם לעשות כל הסידורים שצריך במשרדים שונים או בבנק.

ולסיום, רחל, אנחנו  מכירות כמעט ארבע וחצי שנים ואני חייבת לומר שתמיד החיוך מעטר את פניך, תמיד את נכונה לעזור, את אהובה על החברים המשותפים שלנו … אישה עם נשמה גדולה וטובה. מה היית רוצה להעביר לקוראות שלנו?

שאף פעם אסור להתייאש, אם ישנה מטרה ורצון למשהו חייבים ללכת עם זה עד הסוף גם כשקשה מאוד. ושאסור לעשות הכללות, לומר כל הרוסים הם… או כל האתיופים הם… גם לנו יש רגשות, זה פוגע מאוד וגורם לכך שחלק מהעולים מתבדלים ושאר האוכלוסייה ולא בשביל זה עלינו לפה, ברוסיה היינו מיעוט שנוא, בארץ אסור שזה יקרה.

 בשמי ובשם הקוראות אני רוצה להודות לך ולאחל לך שתמצאי בקרוב עבודה ואת ההערכה שאת בהחלט ראויה לה.

 ליאת

 

 

 

 

 

מאת: ליאת בן דור

"בתוך כל אחד ואחת מאיתנו קיימת היכולת המופלאה להביא עצמנו לריפוי בשינויים פשוטים בהרגלי החיים".

הרפואה הסינית הקלאסית הינה הזרם העתיק ביותר של הרפואה הסינית אשר נסמך על קלאסיקות וכתבים עתיקים שהותוו את קו החשיבה ועקרונות הניתוח של חוסר האיזון הפנימי בגופנו, שביטויו והסימפטומים שלו מובילים לחולי.

בת-אל קבלו, מומחית ברפואה סינית קלאסית, מטפלת ברפואה סינית קלאסית מזה שבע שנים ובעלת ניסיון קליני וידע רב.

בת אל, הרפואה הסינית קיימת כבר משנת 2600 לפנה"ס, כשהתיעוד הראשון שלה הוא בספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב. מתי נחשפו שיטות הרפואה הסינית למערב, וארחיב, מתי הם זכו להכרה בחשיבותם וייחודם?

הרפואה הסינית נחשפה למערב בשנות ה-70 כאשר הנשיא ניקסון בא לביקור בסין.במסגרת ביקורו עיתונאי שהתלווה אליו במשלחת שסיקרה את הארוע ההסטורי נזקק לניתוח חרום, במסגרת הניתוח היה זקוק לשיכוך כאבים אשר התבצעו באמצעות מחטים.לאחר הארוע אשר היה מוזר בעיניו כתב בעיתונו ושיתף את הקוראים בחוויה שהיתה לא הגיונית ומיסטית בתקופה ההיא. מאז תוך תקופה קצרה יחסית של כמה עשרות שנים נמצאת הרפואה הסינית כמעט בכל מקום. כיום מספר רב של בתי חולים ומחלקות רבות כמו גם קופות חולים מציעים טיפולים בשרותי רפואה משלימה.כאשר הרפואה הסינית הינה נתבך עיקרי מוצלח ומוכר בתוך קורת גג זו. האינטגרציה בין הרפואה הקונבציונלית והמשלימה מעלה את המודעות בקרב האוכלוסייה ומשפיעה לטובה על התחלואה.

כשאני קוראת על מגוון הטיפולים המוצעים על ידך, אין לי כי אם לשאול אותך: האם גם סוגי הטיפולים בילדים ובנשים (דלקות אוזניים, חוסר שינה ואי שקט, בעיות עיכול וחיזוק מערכת החיסון, חוסר איזון הורמונאלי וגלי חום), הינו באמצעות רפואה סינית קלאסית (רפלקסולוגיה ודיקור) או משלב בתוכו גם שינוי בהרגלי אכילה וזליפות מהרפואה הקונבנציונלית?

כמטפלת ברפואה סינית מסורתית  בעלת כלים רבים עליי להתאים את הכלי הנכון לאדם העומד מולי, לאבחן בדיוק רב ולהחליט מה מתאים באופן ספציפי לאותו אדם.  הטיפול  יכלול לרוב שילוב של מספר תחומים למשל:בילדים הטיפול הוא מהיר וקצר יחסית. משך הדיקור הוא כ-5-10 דקות והפידבק לרוב הוא אמיתי ומהיר. כשם שילדים חולים  מהר כך הם גם מחלימים במהרה. האנרגייה בגופם זורמת בצורה מאוזנת ולרוב אין חסימות שמאטות את הריפוי. אם הילד הגיע אם תלונה של דלקות אוזניים חוזרות או התקררויות תכופות ומערכת חיסון חלשה, כמובן שאתייחס גם להיבט התזונתי מכיוון שבראייה הסינית מערכת החיסון ומערכת הנשימה נמצאות במערכת יחסי גומלין עם מערכת העיכול,  זאת אומרת שהמזון שנכנס לגופנו הוא בר השפעה ישירה. הקיבה מקבלת את המזון ובתהליך העיכול נוצר תוצר של דם. הדם מזין את הרקמות והאיברים השונים בגופינו ויש לאיכותו ולזרימתו השפעה  ישירה על מצב בריאות הגוף. מזונות שמייצרים ליחה כגון: מוצרי חלב, בננות, פרות הדר ובוטנים ייאגרו בריאות ומערכת הנשימה העליונה כאשר מערכת החיסון והלימפה  יהיו חלשות מדיי מכדי לנקזה החוצה. הילד יסבול שוב שוב מדלקות אוזניים, צינון ואסטמה שנובעים מהצטברות הנוזלים וחוסר ייבוש שלהם, דבר שיכול להתבטא גם בבעיות עיכול.

זוהי כמובן רק חלק מהתמונה הכוללת של המטופל ודרך הטיפול בו. חשוב לציין כי במידה שהילד הגיע אליי במצב אקוטי ההתייחסות היא שונה לעומת מצב כרוני ממושך וכמו כן אם הגיע לאחר או בזמן נטילת תרופות קונבנציונליות יש התייחסות אחרת. לא מפסיקים טיפול תרופתי אך במקביל חשובה לא פחות התמיכה בגוף לצד השפעותיהן ותופעות הלוואי שלהן.כל מקרה נידון לגופו.

מה באופן הטיפול המוצע על ידך מביא את המטופלים שלך המטופל לפרוגנוזה טובה יותר, כטענתך?

את הנסיון המקצועי שלי רכשתי לפני שנים רבות באחת המכללות הידועות בתחום הרפואה המשלימה אשר נחשבה בזמנו למוצלחת ובעלת שם (מכללת מדיסין). הלימודים שם היו חוויה מרתקת עבורי בעיקר לאור העובדה שכאשר נכנסים לעומק הלימודים אתה לומד כל כך הרבה על עצמך. בדרך ללימוד על תאוריות, פילוסופיות וכלים פרקטיים אותם בכלל רצית ליישם על אחרים.

כל סטודנט, שלימים הופך למטפל עובר תהליך שונה במסגרת הלימודים והצלילה הזו לתוך העולם של הרפואה הסינית. עושה איזושהי טרנפורמציה לך כאדם.

הפרוגנוזה של טיפול תלויה בכמה אלמנטים: הראשון לדעתי הוא הכימייה. המפגש הראשון לעיתים השני יכול להספיק בבחינת החיבור הכימי-אנרגטי ביני לבין המטופל שיגיע. מספיק חיוך, טונצייה  נכונה ולחיצת יד כדיי להביא לתחושה הנכונה אשר תוביל את המטופל ואותי לתחילת המסע. כמובן שאל הכימייה צריכים להתלוות רצון, נוחות, מקצועיות וניסון קליני, אמון, בטחון,נאמנות,שיתוף פעולה והקשבה הדדית.

הרפואה הסינית הקלאסית צמחה מתוך התבוננות האנשים בסין הקדומה על סביבתם והבנה שהאדם, כמו כל דבר אחר בטבע, צריך לחיות בהרמוניה עם חוקי הטבע ועם השינויים התמידיים בעולם, כגון מחזור היום והלילה, מחזור חילופי העונות, כמו גם על האנרגיה שזורמת באדם, הצ'י, ומתועלת למרידיאנים הפרוסים על הגוף כולו ומשפיעים על כל מערכות הגוף והנפש כאחד.

האם דרך טיפול עתיק זה הינה דרך הסתכלות כוללנית (הוליסטית) על האדם מתייחסת למכלול התופעות, האירועים והמאפיינים של האדם הספציפי, תוך התייחסות לנקודות החוזק והחולשה שלו ?

כן. זה מה שכל כך מיוחד בגישה ההוליסטית, היא לוקחת בחשבון הכל, את כל חלקי האדם על מרכיביו. הגישה הזו מחבקת את הכל יחד ויוצרת קודם כל אפשרות להתבוננות. האדם שמגיע לטיפול פתאום יכול להבין שארועים שחווה בעבר, אם פיזים ואם רגשיים יכולים למצוא ביטוי כמה שנים לאחר מכן ב"תחפושת אחרת". זוהי אותה גברת בשינוי אדרת. הגוף שלנו חכם מאוד. יש לו דרכים לאותת לנו מתי אנו בדרך הנכונה, הדרך שבה אנו אמורים ללכת ושהיא טובה לנו.הדרך שבה נוציא מעצמנו את מלוא הפוטנציאל הגלום בנו, ונחייה חיי שפע ואור.

אחנו לא תמיד קשובים לאיתותים אלה, ואז הנורות האדומות הקטנות שנדלקו, גדלות והופכות לפרוז'קטורים במקרה הטוב, ולמחלה במקרה הפחות טוב. דרך ההתבוננות הכוללנית הזו, האדם מביט במראה של עצמו.ורק דרך המפגש הזה עם בבועתו יוכל לעשות שינוי אמיתי ומהותי פנימי ומדוייק.

קראתי שאת עוסקת, עושה גם אבחון אישיות בכפות רגליים,   שתפי אותנו כיצד ניתן באמצעות כפות הרגליים לפענח אותנו?

הגוף הוא מראה. ישנם בגופינו איברים המשקפים  את הגוף וממפים את האיברים והמערכות השונות, אברים אלו נקראים סומאטוטופים ואלו הם: האוזניים, גלגלי העיניים, הלשון, וקצוות הגוף-כפות הידיים וכפות הרגליים. זהו ה"רנטגן" של ימיי קדם, כשם שה- DNA שנמצא בכל תא בגופנו מכיל את האינפורמציה על כל השלם, כך גם אפשר בכל חלק של הגוף לראות את השלם.

כף הרגל הינה בעלת שטח הפנים הגדול ביותר מבין כולם , נתון זה מאפשר לרפלקסולוג לקלוט ולאבחן את המרשמים. חוויות חיינו נרשמות על גבי כף הרגל מהיום בו התחלנו לדרוך על האדמה ולחוות את החיים עליה.כל חריץ, קילוף,יבלת או שינוי במרקם או בצבע של איזור מסויים יתורגם לשינויים פיזיים בגוף או לשינוי בדפוסי ההתנהגות של האדם. היציבה שלנו על הקרקע היא המגדיר שלנו. ז"א שאם אדם מסויים הולך על קצוות האצבעות והמדרך באזור העקב אשר מייצג את הקרקוע, החיבור לבית וליציבות בחיים אינו מלא, אין חיבור לאדמה,קרוב לוודאי שאדם זה בשלב זה של חייו לא מוציא לפועל תוכניות אלא יותר מתכנן אותם. לא מבויית עדיין,לא בכוון שלו בחיים ולא בהקמה של המשפחה והיציבות סביבה.

אבחון אישיות בכפות הרגליים הוא מדוייק ואמין מאוד.במסגרת הלימודים שלי העלנו שאלת מחקר: האם ישנו מכנה משותף וקו "רפלקסולוגי" מאפיין של אנשים  ניצולי שואה? או של נשים מוכות?

התשובה הייתה חד משמעית, כן. המרשמים של חוויות קשות ומשמעותיות שחווה האדם אכן נרשמות על הגוף, והמונח נפש בריאה בגוף בריא אכן מתקיים.

קראתי שהרפואה הסינית עוזרת בהתמודדות עם בעיות וסימפטומים הקשורים לאורח החיים המודרני בו אנו חיים,  אשר כולל לרוב תזונה לקויה, מתח, זיהום האוויר. אורך חיים ניתן לשנות, איך הרפואה הסינית יכולה לגרום   למטופלים להקטין מתחים ו/או למזער את נִזְקֵי הבריאות הנגרמים לנו מזיהום האוויר, שכאמור פוגע בנו ורק הולך ומתעצם ?

הרפואה הסינית מבוססת בעיקרה על תזונה. הפילוסופיה שלה גורסת כי יש להביא את הגוף לאיזון כתוצאה  משני מרכיבים: הפנימי-ניקוי הגוף מרעלים שמצויים בו. חיצוני- רעלים מהסביבה(זיהום אוויר, עישון,חומרים משמרים וצבעי מאכל במזון,הורמונים ותרופות). ובמקביל צריכה של מזון איכותי. מחמימות מלאות, דגנים,קטניות ירקות ופירות.פחות מזון מתועש ומעובד.

האנטיביוטיקה של הטבע היא השום. הוא מחטא ומרפא מחלות קיבה, אסטמה, שיעול ודלקת הסימפונות. עשיר בחומצות אמינו, סידן, ברזל, גופרית, אשלגן וזרחן. הגזר מביא לניקוי דרכי השתן, ממריץ את מערכת העיכול ומשפר את מצב הכבד(בית החרושת של הרעלים).

בתחום הדיקור הסיני יש מספר רב של נקודות דיקור(365) אשר להן תפקידים שונים, חלקן הן נקודות מערכתיות(סיסתמטיות) הפועלות באופן כללי על מערכ/ות בגוף בהתאם לבעיה הרלוונטית וחלקן נקודות מקומיות.בבואי לטפל במטופל שהגיע עם תלונה של חוסר שקט נפשי וחוסר שינה. לצורך העניין עליי להתייחס במסגרת התשאול לאורח חייו ולבדוק מה גרם לזה ואיפה צריך לבוא שינוי. אביא דוגמא מהקליניקה לצורך הבהרה נוספת: אישה בת 37, קרייריסטית מצליחה בתחומה, רווקה, עובדת שעות מרובות בעבודה משרדית תובענית ובעלת מעמד גבוה. מאוד אוהבת את עבודתה אך שחוקה מהמסגרת שלה, אין לה זמן לאכול, ןמה שמחזיק אותה זה הרבה קפאין וסיגריות. התפריט שלה ברובו מורכב מתזונה לא מבושלת של כריכים וסלטים. שותה מעט. מיותר לציין כי במקרה זה הטיפול יכלול: דיקור בנקודות שירגיעו את הנפש, יאזנו את מערכת העיכול והדם, ניקוי רעלים ושינוי תפריט תזונה ,המלצה לפעילות גופנית והורדת הילוך בעבודה.

הרפואה הסינית מלמדת כיצד להשתמש במסלולי המרידיאנים כדי לנווט את אנרגיית הגוף בצורה המאוזנת  ביותר לכל פרט.

בת אל, אודה לך אם תרחיבי את הנאמר, שתסבירי לנו כיצד ניתן   לעשות את הנווט הזה, האם המטפל מתאים את הטיפול לאורח חייו של כל אחד ואחד ממטופליו?

אורח חיים הוא משוואה גדולה המורכבת ממשתנים רבים. לכל משתנה יש השפעה על האיזון בתוכה, לפיכך,בבואי לטפל באדם כלשהו גדול כקטן, בריא כלא בריא, יהיה צורך להתייחס למכלול כולו. מאחר ואנחנו בנויים בצורה של כלי קיבול, המקבל הזנה-פיזית, נפשית, רוחנית מעבד וסופג ולאחר מכן מפריש את המיותר,כל דבר שייכנס לתוכנו יהיה בעל השפעה כזו או אחרת על מצבנו.

בקליניקה, המטופל מקבל את פריסת הפאזל שלו, ויחד אנחנו מרכיבים אותו מחדש, ומתאימים את  החלקים שיכללו: שינוי תזונה במידת הצורך, הוספה/הורדה של מינון פעילות גופנית, מציאת תחביב שמרגיע איוצר תחושת חיות אצל האדם, מיקוד מטרות,  וכמובן הטיפול שאני מציעה לו,אם זה עיסוי מרידיאנים, דיקור סיני עם/בלי צמחי מרפא וכדומה.

בת אל, את מאמינה  בריפוי עצמי כחלק מהצלחת תהליך ריפוי כללי, מהו ריפוי עצמי?"אין דבר העומד בפני הרצון" מהו אם כן אותו כוח רצון? ומאין הוא מגיע? לפי הרפואה הסינית הרגשות שלנו הם גורם מחלה לכל דבר. הגורם הפנימי החזק ביותר אשר נמצא בתוכנו ויכול להפר את האיזון ולהוציא אותנו ממשוואת הבריאות. לכל רגש יש איבר המשוייך אליו ושם הוא"מתגורר". למשל: הפחד גר בכליות, העצב בריאות, השמחה בלב, הכעס בכבד והדאגה בטחול.

 

אפרט מעט על הפחד שמתגורר ברבים מאתנו, ועוצר אותנו ומונע התקדמות, התפתחות והגשמה.לפחד יש מקום חשוב בחיינו. אנחנו צריכים לכבד אותו ולחיות לצידו ולא לנסות ולדכא אותו, הוא חלק מאיתנו ובלעדיו לא היינו מתפתחים ושורדים את החיים, זהו מנגנון הגנה השרדותי וקדום. במפגש עם הפחד עלינו לפעול בצורה שונה: אם נסביר לעצמנו ולילדנו כי כי עלינו להתעלות מעל הפחדים ולהבין שכל תחושת חוסר האונים, הריקנות והתסכול שנובעים ממנו מטרתם היא לעזור לנו והינם בעלי ערך של צמיחה וגדילה כי דרכם ובזכותם אנו למדים לחוש בטחון ואהבה. האדם מתפתח דרך החוויה  שעובר על בשרו בלבד.

ולכן, לשאלתך, ריפוי עצמי לטענתי  מתרחש כאשר האדם מגיע לנקודת המפנה הזוף והופך את הפחד שלו לדחף. (היפוך אותיות) דוחף קדימה את עצמו ואת הוויתו.

ולסיום….

התזונה הסינית מתבססת על הפילוסופיה הסינית של היין והיאנג ושל חמשת האלמנטים בטבע ובנויה משילובים של מאכלים שונים וכן מהווה חלק מהותי מאורך חיים הרמוני מחד ומצד שני משמשת כתרופה חשובה בעת מחלה. האם לדעתך  האוכלוסייה המערבית, ובכללה אוכלוסיית ארצנו, יכולה לשנות את הרגלי התזונה שלה, בפרט לאור העובדה שתזונת עמנו מושפעת ממאכלי עדות עתירי שומן וקלוריות ולא אחת גם מג'אנק פוד ?

התזונה והעיסוק סביב האוכל מאז ומעולם היה נושא מרכזי בחיי האדם. לא במקרה המטבח ועקרת הבית הם מלשון עיקר הבית.האכילה היא צורך השרדותי בסיסי, צורך רגשי וגם מהווה תחום מגשר ומחבר בין אנשים בכל מיני רבדים היום פגישות עסקים וערבי אירוח הפכו למינגלינג סביב אוכל. כך שלאור ההסטוריה כמו גם המציאות היום יומית השינוי במקום הזה הוא לא פשוט. התזונה הסינית, כחלק משמעותי ביותר מהפילוסופיה הסינית והיבט המזרח על חיי האדם וקיומו כמיקרוקוסמוס בתוך המאקרוקוסמוס היא עתיקה .שם התינוק הנולק כבר מסתגל להרגלי תזונה מאוד מדוייקים לגוף, בהתאם לעונות השנה ולמתרחש בטבע.אצלנו המצב שונה, ויש משהו שפוחד לאבל אוכל, לזרוק אוכל ולהיות במחסור.

אבל כמו שכבר נאמר, זה חלק חשוב מאוד בתהליך הריפוי ובלעדיו אין עקירה מהשורש של גורם החולי…"אדם הוא מה שנכנס לגפו.." אמר ברמב"ם.לפיכך, שינויים בהרגלי התזונה ואורח החיים סביבה הם הכרחיים מאוד. לאט לאט..עם רצון מודעות והקשבה.. זה אפשרי! אני בביתי דוגלת במשוואה של 20% אוכל שהוא בגדר ג'אנק פוד ו80% אוכל בריא. אי אפשר לקיצוניים,אחרי הכל אנחנו לא רובוטים מתכתיים!!

אני מודה לך מאוד, בשמי ובשם הקוראות.

ליאת