ורקדתי איתה בדיוק כפי שרקדתי איתך בפעמים הבודדות שיצאנו לבלות… סיפור קצר מאת לירן כהן / אתר אישה – אתר נשים

מאת: לירן כהן

לירן כהן
לירן כהן

 

יצאנו לבלות,
אני וזאת שתפסה את המקום שלך,
עברתי כמה דברים מאז שזה נגמר ביננו את יודעת,
התגברתי עלייך, ככה חשבתי לפחות.

הרמתי את עצמי מהקרשים בדיוק כמו שביקשת ממני בכל פעם שהייתי מתקשר אלייך בשעת לילה מאוחרת כשהזיכרון לא הרפה.
הכרתי מישהי אחרת שתפסה את המקום שלך ולמען האמת? אני אוהב אותה, מעט מתגעגע אלייך, אבל עד עכשיו הגעגוע בא לבקר רק כשרבתי איתה.

ורקדתי איתה בדיוק כפי שרקדתי איתך בפעמים הבודדות שיצאנו לבלות,
נשמתי אותה, הצמדתי אותה אלי, עשיתי איתה אהבה לעיניי מאות בליינים.
ראיתי אותך, כמעט והפסקתי לנשום, התבוננת מהצד כשידך העדינה אוחזת בבירה חלשה והחבר החדש שלך מדליק סיגריה,
ראיתי שצבעת את השיער,
יפה לך, שמח שסוף סוף קיבלת אומץ לעשות שינויים.

ובתוך ההמולה, עשן סמיך של מועדונים התערבב עם עשן סיגריות, ריחות של משקאות חריפים עם ריחות של בשמים מתוקים והנה אתם לידנו,
הוא גבוה ויפה, בטח יותר ממני,
את מסתכלת עלי, עמוק אל תוך העיניים, מחבקת אותו, מוודאה שאני מביט בך, ככה שהנשמה שלי תשרף לחלוטין,
ומנשקת אותו,
נצמדת אליו ומחייכת לו כמו שלא חייכת לי מעולם.

שידרתי עסקים כרגיל,
סתמתי את הפה ולקחתי את החברה החדשה שלי לבר, היא הלכה לשירותים, נשארתי לבד לרגע ואז את הגעת-
"אחלה מסיבה לא?" שאלת כשהאודם שלך מעט מרוח ואני מתלבט אם להעיר לך
"כן, אנחנו בדיוק הולכים" עניתי ולגמתי מהמשקה
כוסעמק כמה הייתי רוצה לקחת אותך לשירותים ולהראות לך מי הגבר, כמה הייתי רוצה לברוח איתך באותו רגע, להשאיר הכל מאחור ופשוט לחיות איתך, לנשום אותך.

במקום זה,
ביקשתי ממך שלא תתקרבי אלי יותר, ביקשתי שתקחי מרחק, אולי כי אני יודע שלא אעמוד בזה ואם אתקל בך שוב ארים טלפון בהזדמנות הראשונה ואקבע להפגש,
אולי כי פשוט אני יודע ומבין שאת לא עושה לי טוב,
אולי בגלל שפאקינג יש לי אישה שאוהבת אותי.

"לפני שאני הולכת, אני רוצה להחזיר לך את הטבעת שקנית לי כשהצעת שנהפוך לבעל ואישה, היא עלי"

נשברתי, הושטת את היד לתיק ועצרתי אותך-

"תשארי אותה אצלך,
אל תחזירי לי את הטבעת,
תחזירי לי את כל אותן שנים שהענקתי לך,
תחזירי לי את הרגש שכבר כמעט ולא קיים אצלי,
תחזירי לי את האמון בנשים,
ואם את לא מחזירה לי את כל אלה,
אז תחזירי לי אותך לחיים שלי,
סיגריות מזיקות, מסריחות, יקרות, אבל אנשים ממשיכים לעשן, אף אחד לא יודע איך להסביר את זה,
הקזינו תמיד מרוויח, אבל אנשים מפסידים בתים ומשפחות בהימורים,
סמים זה חרא אחד גדול, אנשים מאבדים את החיים שלהם אבל בכל יום יש משתמשים חדשים,
כמעט להכל יש שיטות גמילה כאלה ואחרות,
אבל אהבה?
אם כמה שהיא שורטת את הנשמה,
אנשים ממשיכים להתמכר לרגש המדובר ביותר בעולם,
ואני מכור אלייך"

לא נשמתי אחרי המונולוג הזה,
את שתקת,
חבר שלך ירד במדרגות,
הנחת את הטבעת על היד שלי ולחשת
"מה שצריך לקרות קורה,
אל תכעס על עצמך,
אל תכעס עלי,
תבוא לכאן מדי פעם,
שאזכר איך נראת אהבה אמיתית,
את ההזדמנות הזאת כבר פיספסנו"

ועכשיו אני כאן,
בוהה בתמונות שלך,
מת לשלוח הודעה,
מתייסר על האובדן של זאת שהייתה אמורה להיות אם ילדיי ומתגעגע,
אוהב את זאת שלצידי,
מבין ומקבל שביני לבינך זה נגמר,
ושומר לך פינה חמה בלב.

אומנם לקחת לי את התקופה היפה ביותר,
אבל השארת לי זכרונות,
ולבנתיים זה מספיק.

~~~

לירן כהן בפיסבוק  – Liran Cohen

מחבר הספר: "היום כבר לא מתים מאהבה" – אוסף של סיפורי אהבה קצרים

"אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אני בהריון"

מאת: לירן כהן

לירן כהן
לירן כהן

 

אני לא יודעת איך להגיד את זה, איך דרך יפה לומר את זה, אני בהריון"
דניאל האקסית שלי התקשרה אלי בעיצומו של משחק פוקר ושמה את כל הקלפים על השולחן.

דניאל ואני זה סיפור אהבה של שנים, קשר ארוך עוד מהתיכון, המון פרידות, לא מעט דרמות, דלתות שנטרקו, הורים שהתנגדו, חופשות מדהימות, ריבים קולניים ועשרה טלפונים שנשברו מעצבים,
אבל למרות הכל ודווקא בגלל כל אלה, דניאל הייתה האהבה של החיים שלי, היא הייתה פינה של שקט וחום כשהיה לי כל כך קר.

בין לילות קסומים לדמעות על הכרית, החלטנו להפרד סופית, החלטנו לקחת מרחק אחד מהשניה, לנשום קצת אוויר, להכיר אנשים חדשים ולהבין אם הזוגיות שלנו שהפכה לברירת מחדל שווה משהו בעולם הגדול שיש בחוץ, בימים הראשונים שאחרי הפרידה מצאתי את עצמי שותה המון, מזיין בלי הפסקה, כמעט ששכחתי אותה, הקיטורים שלה על הטינופת ברכב שלי כבר לא נשמעו, הסקס הדי "פרווה" שלנו התחלף בסקס נועז עם נשים שצמאות לאהבה ואפילו לא פחדתי להתחבר לוואטסאפ באמצע הלילה כי ידעתי שלא תהיה מי שתשאל אותי מחר- "אז מה? עם מי דיברת בלילה?"
בתוך ים של אופוריה ופחדים שהפוגגו לאט לאט יצאתי לחיים האמיתיים וסוף סוף עשיתי קצת יותר בשביל עצמי, רק בשבילי.

השבועות עברו ותחושת העצמאות התחלפה בתחושת ריקנות, הקפה בבוקר כבר לא היה טעים כמו פעם, לאוכל לא היה את אותו הטעם, חשבתי שאני בטח טועה במרכיבי המתכון, אבל כשמצאתי את עצמי אוכל מנה חמה מול הטלויזיה ונזכר בימים שלא היה לנו כוח לבשל ואכלנו מנה חמה כאילו זה המאכל הטעים ביותר בעולם, הפעם לקחתי 2 ביסים והעפתי את הזוועה הזאת לזבל,
לא הייתה מי שתחבק אותי בלילה, לא היה לי את מי לשמח ולאט לאט כל מה שרציתי זה אותה, להסניף את הריח שלה, לנשק אותה בכל הגוף, לשגע אותה, להוציא עליה את העצבים ומיד אחר כך להתנצל, להתחנן שתראה איתי סרט ולהרדם באמצע, לשלוח לה סתם הודעה באמצע היום ולדעת שיש מישהי בצד השני, מישהי שאוהבת אותי לפחות כמו שאני אוהב אותה.

תמיד דיברנו על ילד, תמיד רצינו להקים משפחה,
"איך אני אלביש את הבן שלי, כפרה עליו, הוא יהיה מלך" אמרתי לה פעם במיטה כשאני בוהה בתקרה
"ואם תהיה בת?"
היא שאלה
"אז כפרה עליה! אבל בת זה בלאגן עם כל החרא של הגברים שיש" צחקתי

חודשיים אחרי שנפרדנו, היא התקשרה אלי, באמצע משחק פוקר-
"אני לא יודעת איך להגיד את זה, איך דרך יפה לומר את זה, אני בהריון"
קמתי מהשולחן ופרשתי עם מלכה ונסיך ביד
"בוא מה אתה דפוק? מה אתה קם באמצע"

לא הוצאתי מילה, עם עיניים דומעות ירדתי בחדר מדרגות חשוך לאוטו, גם היא שתקה, התיישבתי באוטו, הפעלתי את המזגן ומיד אחר כך הדלקתי סיגריה
"בהריון ממי?"
רציתי למות, כל מה שעבר לי בראש זה שהפסדתי את האהבה של החיים שלי, הילדה שגדלה איתי והפכה לאישה, זו שהקדשתי לה את כל חיי וברגע של משבר נפרדה ממני, נכנסה להריון מגבר אחר, לא הצלחתי לעכל, לא קיים דבר כזה.
היא המשיכה לשתוק, ופרצה בבכי קורע לב-
"אני בהריון, אני לא יודעת מה לעשות" היא פירקה אותי לגורמים
"ממי דניאל? ממי נכנסת להריון, דברי איתי כבר" צרחתי עליה
ידיים רועדות וזיעה קרה רמזו על הלחץ שהייתי שרוי בו באותן דקות
"אני…אני לא שכבתי עם אף אחד מאז שנפרדנו, אתה מבין את זה? אתה מבין את המשמעות?"

דפקתי את הראש בהגה, צרחתי כמו משוגע והסתכלתי לשמיים, יש שם איזה מלאך ששומר עלי, יש איזה כוח עליון שמגן עלי, יש מישהו שהחליט, היא ה-אישה של החיים שלי.

מספר חודשים אחר כך קידשתי אותה, כל כך יפה, עדינה וטהורה היא עמדה מולי ולגמה מן היין, היום אני כבר אבא, אני אבא לילד שהכניס לי אור לחיים, ילד שלימד אותי קצת על סדרי עדיפויות בעולם הזה, ילד שאיחד אותי עם האישה המדהימה ביותר שיכולתי לאחל לעצמי,
אני אבא לגבריאל, המלאך השומר שלי.

יש לי זוג קלפים ביד,
המלכה שלי והנסיך.

~~~

לירן כהן

מחבר הספר: היום כבר לא מתים מאהבה

 

אני לא מצטער על זה שסיפרתי לך – סיפור קצר מאת לירן כהן

מאת: לירן כהן

לירן כהן
לירן כהן

 

אני לא מצטער על זה שסיפרתי לך את כל מה שיושב לי על הלב, הייתי מצטער יותר אם הייתי חי חיים שלמים עם תחושת ההחמצה הזאת.

אני זוכר את הפעם הראשונה כשראיתי אותך, נקרענו מצחוק אחרי שסוף סוף נפגשנו אחרי שדיברנו בפייסבוק,
החיבור הזה,
החיוך שלך שכבש אותי בשניות השכיח כל חיוך אחר שראיתי בחיים שלי
המבט שלך שחדר לי עמוק לנשמה הפך חללים ריקים בלב שלי למלאים באהבה

האלגנטיות,
עם עדינות נשית ואינטיליגנציה ריגשית מופתית את קראת את הנשמה שלי כמו ספר, בלי להכיר אותי, בערב אחד את סיפרת לי על חיים שלי, סיפרת לי על עצמי הפכת את החיוך שלי לאמיתי,
רוב שעות היום הסתובבתי עם הראש בתוך הסמארטפון, מחייך כמו טמבל, נתקע באנשים, נושם אותך דרך המילים
ואת יודעת, אני איש של מילים, גבר של אמוציות, גבר פתטי אבל ביננו, בדיוק כמוך,זה בדיוק מה שאת רוצה.

הימים חלפו, קיבלתי אומץ, הגוף שלי מצטמרר רק מלהזכר ברגע הזה, אחרי כמה שעות שבהן נפגשנו ואין סוף משפטים שכתבנו אחד לשניה, החלטתי שהגיע הזמן להפגש, אצלי בבית, לספר לך שאני גבר שמתאהב מהר, לומר לך שאני רוצה שתשארי אצלי במחשבות, שאת המיועדת, שאת עושה לי טוב.

את הסכמת,שעתיים אחר כך תקתקת בדלת, סידרתי את הבית כמו מטורף
"תוק תוק תוק"
פתחתי את הדלת, עומד מולך כמו ילד קטן שמתחנן לחיבוק מאמא שלו, קיבלתי חיבוק קר ונשיקה בלחי,
התיישבת על הספה, לבושה בג'ינס פשוט, טי שירט וחיוך ממיס,
אוי כמה רציתי שתשבי על הספה הזאת עם נעלי בית של דובי, טרנינג וחולצה מסוף הטירונות שלי.
אוי כמה רציתי שנעשה "נייר ומספרים" על מי קם לעשות כלים.
כמה רציתי שנרדם בערבי שישי מול הטלויזיה כשהג'חנון על הפלטה.
כמה רציתי שנרוץ בגשם לקנות סיגריות,לחזור רטובים ולהתקלח ביחד מקלחת לוהטת
אלוהים יודע כמה רציתי!!!

והנה אנחנו כאן, חמישה חודשים אחרי שנכנסת לחיים שלי בפעם הראשונה, הנה אני מולך, כורע ברך, רוצה להיות הגבר שיהפוך אותך לאישה המאושרת בעולם, להיות זה שיכיל אותך, שישלים אותך, להיות הגבר שיהיה לך לגב, לעשות איתך ילדים

אז הנה אני מולך כורע ברך, כולם סביבנו, כולם באו
לכבודנו,את המיועדת ואני נשבע לך שאני לא מצטער על זה שסיפרתי לך את כל מה שיושב לי על הלב, הייתי מצטער יותר אם הייתי חי חיים שלמים עם תחושת ההחמצה הזאת

התנשאי לי?

 

דף הפייסבוק של לירן כהן

סיפור קצר נוסף מאת לירן כהן 

אצל כולם זה אחרת – סיפור קצר מאת לירן כהן

מאת: לירן כהן

לירן כהן
לירן כהן

 

אצל כולם זה אחרת!
כולם נראים לנו מאושרים כל כך, זוגות לא מפסיקים לחייך באינסטגרם, אנשים לא מפסיקים לבלות, בפייסבוק נראה לנו שכולם נמצאים בתאילנד או בהודו,
כולם מוצלחים יותר, יפים יותר, נהנים יותר ומחייכים יותר.
זה נראה כך לכולנו, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו,
אתמול פגשתי חבר-
"שמע אחי, אין דברים כאלה, איך אתה נהנה, איזה זוגיות מדהימה יש לך, מקנא בך!"
"חרטא אחי, עזוב אותך שטויות" עניתי
הוא בטח מרגיש כמוני, מרגיש שלכולם טוב יותר וחיי עם זה,

והחבר הזה בטח שואל את עצמו איך הזוגיות שלו כל כך נוראה בזמן שחברים שלו לא מפסיקים לעלות תמונות עם בנות זוג יפות ומחוייכות?
ואיך בא לו על זאת עם הציצים הגדולים והתחת היפה בתמונת נושא אבל בתאכלס, הוא בחיים לא יתן לחברה שלו לשים תמונה כזאת, כי הוא יודע מה זה גברים.

כולם נראים מצליחים יותר ויפים יותר, נשים מצלמות 50 תמונות, מבליטות את החזה, מוציאות את השפתיים, מתייגות את עצמן באיזה מגדל יוקרה, גם אם ישנו בלובי שיכורות,
גברים מעלים תמונה כשהם נושקים לישבן או חזה, זה באמת עושה אתכם גברים יותר?

האשליה הזאת פוגעת בנו כל כך, גם אם קצת קשה לנו להודות,
החיים שלנו, כפי שאנחנו מציגים אותם בפייסבוק, הם לא באמת כפי שהם נראים,
תרגישו נוח עם עצמכם, אל תקנאו בתמונה עם חיוך,
אתם לא תמיד יודעים כמה דמעות עומדות מבעד לעיניים שמביטות במסך בזמן שהתמונה עולה תחת הכותרת

"איזה אושר"

 

סיפור קצר של לירן כהן – הזוג הכי מושלם בעולם

הספר של לירן בהדסטארט

 עמוד הפייסבוק של לירן כהן

 

הזוג הכי מושלם בעולם – סיפור קצר מאת לירן כהן

מאת: לירן כהן

 

לירן כהן
לירן כהן

 

כל סוף יום אני מתיישב מול המחשב,
נכנס לפייסבוק שלך, מטייל בין תמונות נוסטלגיות,
לא כועס, לא עצבני, רק מתגעגע,
ואם סיפרו לי שהזמן הוא תרופה, טעו, ככל שהזמן עובר, הזמן המקולל הזה רק מקשה עלי יותר.

אני כבר לא יודע איך להסביר את הרגש המפגר שלי אלייך,
זה מצחיק כי רק לפני שנה היינו הזוג הכי מושלם בעולם, רק לפני שנה חלקנו את אותה מיטה, ידענו את הסודות הכמוסים ביותר אחד של השניה,
בבקרים קרים הכנתי לך את הנס שאת אוהבת, כמו שלימדת אותי, לערבב את הנס והסוכר, למזוג שליש כוס מים רותחים, לערבב ושוב למזוג מיים וחלב ושוב לערבב, עד היום אני עושה את זה ככה, טועם זיכרון ממך כל בוקר מחדש.

אני כבר לא יודע איך להסביר לך את הרגש הזה, למען האמת, אני גם לא רוצה,
אצלי לא השתנה הרבה מהרגע שעזבת, החיים אותם חיים, אמא שלי עדיין מביאה לי סירים מלאים באוכל בערב שישי, לוקה הכלבה שלנו עדיין משתינה בבית דקה לפני שאני מוציא אותה, זה מצחיק, כי גם היא מתגעגעת אלייך, כל פעם שאני חוזר מהעבודה היא שוכבת בצד שלך על המיטה ומיד שאני נכנס בורחת משם, היא יודעת שאסור לה לעלות על המיטות.

אני כבר יודע שלא משנה כמה אסביר לך, את לא תביני, את המשכת בחיים שלך, רונה אפילו סיפרה לי שאת והוא דיברתם על חתונה, אבל את זוכרת? את זוכרת שאמרת לי שלא משנה מה יקרה את תאהבי אותי? זוכרת שבטקס השבעה שלי לחשת לי באוזן "אתה הגבר של החיים שלי, אחכה לך לנצח" ומיד אחר כך סידרת לי את הכומתה ונישקת אותי, זוכרת? כל החברים שלי קינאו בי.

היום אנחנו סתם שני אנשים, את שם, בחיים שלך,אני כאן, בחיים שלי, מעלה מדי פעם תמונות מחוייכות לפייסבוק, שתדעי שאני בסדר,
את מעלה תמונות עם החבר החדש שלך,
שאדע שהמשכת הלאה,
שישבר לי הלב.

 

 

 קישור לעמוד הפייסבוק של לירן כהן – לקריאת סיפורים מרגשים

חמניה ; סיפור קצר על שתי נשים