מודעות עצמית – להרגיע את הסערה  

האם אנחנו ממלאים את הזמן עד אפס מקום בכדי שלא נתעמק בעצמנו? בתוכנו? מהו מקור הכאב?  

מאת: נויה צוק

החיים התוססים שיצרנו לעצמנו במהלך השנים האחרונות מביאים אותנו לא אחת לתחושות של פעילות יתר או לחילופין של מחסור בזמן.
אנו עטופים במסגרות רבות: משפחה, עבודה, חברים, חוגים חברתיים, יצירה, קאנטרי, כושר ומה לא? מסגרות אלו טומנות בחובן אין סוף מטלות כך שגם אם הן מהנות, הן "גומרות" לנו את הזמן.
כאן אני מוצאת את המקום לשאול: האם אנחנו ממלאים את הזמן עד אפס מקום בכדי שלא נתעמק בעצמינו? בתוכנו?

במהלך חיינו אנו נתקלים בסוגים שונים של סערות – רגשיות ופיזיות. הגוף הוא כלי המבטא את הרגש המתחולל פנימה – הסערה הפנימית וכאשר הרגש סוער הוא בא לידי ביטוי באופנים שונים, החל מתנוחות גוף, גוון הקול, הבעות פנים ועד מחושים, התכווצויות ולעיתים גם כאב ומחלה.

סערות מקורן במתח, ומתח נוצר כתוצאה – מפער מדומה או שלא – בין הרצוי למצוי. אנחנו רוצים דבר מה והוא לא קורה! הציפיות מתרסקות מול עינינו. נניח לרגע את היד על הלב ונודה: הרצון הבסיסי של כולנו הוא להכתיב את המציאות ולכן כל תקרית ולו הקטנה ביותר יכולה בין רגע להפוך לתסריט הוליוודי. פנטזיות הופכות לדרמות ובמקום לחיות את ההווה כפי שהוא – כאן ועכשיו – אנחנו מעבירים את יומנו בכעס על מה שלא קרה, חולמים על שינוי, מהלכים בתוך קילומטרים של מילים על מה יהיה ומה יכול היה להיות, ובכך יוצרים נחלים ארוכים הנשפכים אל ים ה"אין מטרה" ואל ה"יש הציפייה". הסרטים הללו אותם הרצים בתוך ראשנו העייף, יוצרים בלבול ובעיקר מסיתים אותנו מן הנתיב המהותי, מן ההבנה הבסיסית כי איננו חווים את מה שקורה בפועל אלא את מה שיתכן ואולי יקרה הלאה. הפכנו להיות מנבאים בפוטנציה, מתסרטים עתיד דמיוני וכועסים כאשר הדברים קורים לגמרי אחרת.

חשוב לציין כי לא כולנו כועסים. חלקנו יושבים בחוסר מעש ומחכים ל"דבר היקום". מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא בין כה לא … וכד'. מתבטלים ומחכים להפתעה עתידית שהיקום יצניח עלינו במפתיע. "לו היה לי", "לו הייתי", "אולי מחר יהיה שונה" … ואכן, המחר תמיד שונה אך בעיקר לא כמצופה… לכן חשוב ליטול בו חלק פעיל. העיקרון הוא להתחבר לעצמנו ולרצונותינו בכל רגע נתון, להשאיר את הפסיביות מאחור ולהבין כי העתיד נמצא בידינו אנו. מומלץ לנשום את הרגע הנוכחי ולמצות אותו עד תום, ובעיקר לשחרר באהבה כל מחשבה שאינה נוגעת למקור שלנו – לעצמנו. אל תנסו לשנות את הסובבים אתכם, שנו את המציאות שלכם ע"י התחברות לרצונכם הפנימי, והסביבה תשתנה בהתאם.

זכרו: ציפיות יוצרות סערות פנימיות! חוסר שביעות רצון מן הסובב אותנו הורס כל חלקה טובה בנפשנו ובגופנו, כל חלקה בריאה, והפתרון אחד הוא: לבצע את השינוי הפנימי, ליצור מרחב של שקט בתוכנו.
סערה מטבעה מכלה – ומטרת המודעות העצמית היא להרגיע אותה. להעניק במתנה הפוגה לפטפטת הבלתי פוסקת של המוח. מתנה עצמית עטופה בהבנה כי עצם הידיעה מצמצמת את היקפי העוצמה, ובו זמנית היא משנה את התדר של הדברים, מרככת ומרגיעה.
לחיות מתוך מודעות עצמית היא הבחירה כי אנחנו ראויים לפיסה של שקט, של מנוחה. בכלים זמינים וקלים להפעלה – החל מנשימה טובה ונכונה, ועד למדיטציה קלה כעמוקה, ניתן לתת למוח לנוח במודע.
התדמית של נזיר מתבודד על הר מתפוגגת בהבנה כי ניתן למדוט בכל רגע נתון, גם תוך כדי הליכה. בכל רגע ניתן להסדיר את המחשבות ע"י הנשימה, לנקות את הראש ולהרגיע את הסערה.
פנו זמן והעניקו לנפשכם ולגופכם מתנה אמיתית. מודעות עצמית.

נויה צוק, מודעות עצמית ורייקי, מעבירה סדנאות רייקי

מנהלת פורום מודעות עצמית באתר אישה
http://www.thereikiway.co.il/

 

האם אי פעם עצרתם לשאול מה אתם באמת אוהבים בעצמכם?

אני שואלת אתכם: האם אי פעם עצרתם לשאול מה אתם באמת אוהבים בעצמכם? בחייכם? ביום יום שלכם? האם אתם מה שרציתם להיות?  

מאת: נויה צוק

בכל אחד ואחת מאיתנו קיים הרצון האמיתי של מי ומה להיות.
מתחת לשכבות שעטינו עם השנים, הנורמות החברתיות, מוסכמות הדור, מנהגים ומסורת, שוכן הגרעין – המקור של מהותנו הבסיסית.
מי אני? היכן אני קיים? וכיצד אגיע אלי?

לכולנו יש תחושה של מי אנחנו. אנו מכירים את תגובותינו בסיטואציות שונות, יודעים מה עושה לנו טוב ומה מספק אותנו (קניות, ארוחה טובה וכד'), ובנוסף יש לנו תמונה די ברורה של מי נרצה להיות יום אחד.. וכיצד נראה אז.

פעמים רבות אנו אוהבים יותר את מי שנרצה להיות במקום את עצמנו היום, וכתוצאה מכך אנו חווים תחושת כישלון ואכזבה.
מה שאנחנו היום לא מספק אותנו, איננו אוהבים את הקיים ואנו פוחדים כי לא נזכה להיות מה שתכננו מלכתחילה… תכננו? אנחנו? לא תמיד…
אולי אנו שבויים בדמות של מי שאמרו לנו להיות?
רציתי להיות ציירת אך הלכתי ללמוד "מקצוע מפרנס"?
רצית להיות מוזיקאי אך אבא רופא ולא העזת לאכזב את ציפיותיו להיות הוא?
או אולי פשוט נישאנו ולקחנו משכנתא וילדנו ילדים ויצרנו מחויבות כלכלית שסוגרת עלינו כטבעת חנק?

אני שואלת אתכם: האם אי פעם עצרתם לשאול מה אתם באמת אוהבים בעצמכם? בחייכם? ביום יום שלכם? האם אתם מה שרציתם להיות?
התשובה לכך תמצא בשקט:
צרו לכם זמן קבוע של התבוננות. לבדכם, בשקט מוחלט, תנו לדממה לחדור ולהציף את מי שאתם בתוככם. בסבלנות, ומתוך תרגול במנוחה פיזית, רגשית ומנטאלית, תגיע התשובה.

הרעיון הוא להקשיב לעצמנו ולאהוב את מי שהננו היום.
אנו חיים בהווה ולכן עלינו לקחת מחויבות לעצמנו בזמן הווה. חשוב לתכנן מה שנרצה להיות ולאן נרצה להגיע, אך בו זמנית לתכנן – ולשחרר. לחיות את הרגע הנוכחי ולהתמסר לו מתוך הקשבה לרגשות בזמן הווה.

הדאגה לעתיד יוצרת פחד, אך הפחד הגדול מכולם הוא להיות אנחנו ולהתנהל טוטאלית לפי רגשותינו האמיתיים.
נתינת עדיפות ראשונה לצרכינו עשויה להתפרש כאנוכיות, אך זו יכולה לבוא רק מתוך אגו.
התנהלות מתוך חיבור לאני העצמי תנווט אותנו תמיד למקום הנכון לנו,
שהרי אחרת יתנהלו חיינו לפי רצונם של האחרים.

החיים בזמן הווה, בחיבור נקי וישיר אל עצמנו, יעצימו אותנו.
בשקט של ההכרה נתחבר לאינטואיציה שלנו, לתת המודע שלנו,
ונגיע למקום הטוב ביותר עבורנו.

כעת.

נויה צוק – מודעות עצמית ורייקי