על הטרדה מינית בעבודה צריך לשלם, גם בכסף 

ככל שמעמדו הכלכלי-חברתי של התוקפן הוא מורם וניכר, ככל שעשה הוא שימוש במעמדו הנישא על מנת להטיל את חיתתו על זו שהייתה לו כפופה, כך נכון כי המחיר הכלכלי אותו הוא ישלם יהא רב 

מאת: דורית אברמוביץ'

 

לפני מספר שבועות הגישו ארגוני נשים בקשה להצטרף כידידות בית משפט לתביעה נזיקית על סך 2.5 שקלים נגד עופר גלזר, שהורשע בפלילים על הטרדה מינית. בכך שוב הציפו מעלה הארגונים – איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, הארגון הפמיניסטי כיאן, ומרכז תמורה- המרכז המשפטי למניעת אפליה, את הטענה, כי להטרדה מינית, וודאי זו שמתקיימת במרחב של תעסוקה, יש לא רק מחיר נפשי בלתי נסבל על זו שנפגעה, אלא יש גם מחירים כלכליים שאותם יש להטיל על המטרידן.

רבות מדובר על הנזקים החמורים המוטלים על מי שהופנתה כלפיה אלימות מינית, אין סוף נאמר על ההשלכות הרגשיות שמוטלות אל חייה, גופה ונפשה של מי שהוקרבה תחת התעמרות ושליטה מינית על ידי התוקפן, אך יש ללוות זאת גם באמירה נחרצת וברורה – ישנם מחירים כלכליים רבים שלא יעלה על הדעת שמי שנפגעה היא זו שתשלמם. כך נכון לגבי כל אלימות מינית וכך נכון שייעשה כלפי כל תוקפן, וודאי במידה שההטרדה המינית מתקיימת בעבודה, ואם ההתנכלות מתקיימת במרחב בו האשה עובדת לפרנסתה.

בארגוני נשים, ובהם נשות מרכז מהות שמומחיות במחירים שמטיל שוק תעסוקה פוגעני ומעורער על נשים, יודעים לספר על נשים רבות שפרנסתן נפגעת אנושות כתוצאה מהטרדה מינית של קולגה, מעסיק או מנהל ישיר במקום עבודתן. הפחד לספר החוצה את ההטרדה המינית המוטלת עליהן בעת עבודתן, החשש שמא יאשימו אותן, שמא יבודדו אותן, שמא יטענו להגזמה מצידן, שמא יפטרו אותן, שמא ייחשפו להתנכלות מצד זה שהטריד אותן וחבריו, כל אלה גורמים לנשים רבות לבלוע אל תוכן את האלימות שמופנית נגדן ולהיחלש מההשתקה החברתית ביחס לכך. יש כאלה שמנסות להימנע במהלך יום העבודה ממפגש תדיר עם המטריד, יש כאלה שלוקחות עוד ימי מחלה כדי לאזור כוחות כל פעם אחרי הטרדה, יש כאלה שמבקשות עוד כמה ימי חופשה, ישנן נשים שמתקשות כתוצאה מההטרדה להתרכז באותה מידה בעבודתן, וישנן גם כאלה שמתוך ייאוש מוצדק, עוזבות את מקום עבודתן ומתקשות להשתלב חזרה בשוק התעסוקה. רק מעטות וספורות מדווחות ומתלוננות על ההטרדה המינית נגדן, כי לעתים מחירי הדיווח והתלונה הם בלתי נסבלים או בלתי אפשריים לעובדת שגם כך מוחלשת על ידי בעל כוח ושררה.

מרחב תעסוקתי הוא מרחב כלכלי, הטרדה מינית בעבודה נובעת רבות ממעמד כלכלי מורם של התוקפן, תעסוקה היא מקור פרנסה ואובדנה טעונה במחירים לא רק נפשיים, אלא גם כלכליים שניתן לנקוב ברורות במספרם. על כן הגיע הזמן שיידעו מטרידים מינית כי במידה שתוכח אשמתם, הם לא רק ישלמו בפלילים, כי אם גם ישלמו מתוך כיסם על המחירים הכלכליים הקשים שהטילו על זו שנפגעה מנחת אונם.
וככל שמעמדו הכלכלי-חברתי של התוקפן הוא מורם וניכר, ככל שעשה הוא שימוש במעמדו הנישא על מנת להטיל את חיתתו על זו שהייתה לו כפופה, כך נכון כי המחיר הכלכלי אותו הוא ישלם יהא רב, כי בדיוק מעמד נישא זה הוא שאפשר לו להטיל חיתתו על זו שלעתים נותרה ללא פרנסה וללא יכולת להשתכר בכבוד למחייתה. במידה שיורשע הנשיא לשעבר משה קצב, יש לקוות כי גם בעניינו תוגש תביעה נזיקית גם על המחירים הכלכליים אותם, בשלב זה לכאורה, שילמו נפגעותיו.

תחת כותרת המהלך- יצירת סביבת עבודה בטוחה מפני הטרדה מינית- מטעם שתיל, טוענים ארגוני נשים, הגיעה העת והגיע הזמן להודיע ולהכריז קבל עם וחברה, כי להטרדה מינית בעבודה יש מחירים כלכליים בלתי נסבלים, וזהו זמן לחבור יחדיו למשרד התמ"ת ולמעסיקים הוגנים, ויחד להוביל מהלך כלל ארצי, של ניקיון המרחב הכלכלי-תעסוקתי – הציבורי והפרטי, מהטרדה מינית.

המאמר פורסם באתר "וואלה"

דורית אברמוביץ', כותבת, מרצה ופעילה פמיניסטית, רכזת קמפיינים עבור ארגוני נשים, עיתונאית לשעבר בהארץ, מחברת הספר 'המלך עירום', בהוצאת בבל.

 

חמש מי יודע? או: כמה לסביות יש בתל אביב? (נכון ל- 2002)

אז ככה: לאחר בלבולים, תעיות ותהיות, עליתי סוף סוף על האמת, בנות. והאמת היא, שבתל-אביב יש 5 (במילים: חמש) לסביות…  

מאת: דנה ארביב

אז ככה: לאחר בלבולים, תעיות ותהיות, עליתי סוף סוף על האמת, בנות.
והאמת היא, שבתל-אביב יש 5 (במילים: חמש) לסביות.
חמש הלסביות של תל-אביב עובדות קשה. הן עושות לפחות שתי משמרות בשבוע בקרפה דיאם, הן רשומות בניקים מגוונים באתרים השונים, ולפחות פעם בחודש דופקות כרטיס במסיבת נשים.
חמש הלסביות של תל-אביב הן A, B, C, D ו-(ניחשתן נכון) E.

A היא האקסית המיתולוגית של B, והיא היתה גם עם C ועם D, אבל כמובן לא עם E, שגם היא אקסית של B. D ו-C חיו יחד שלוש שנים, והביאו לעולם ילד (שאם אתן מתעקשות, אפשר לכנות אותו כאן CD), שהיום C מגדלת יחד עם E. ל-B היה רומן קצר עם C, ממש לפני ש-E נפרדה מ-D, לאחר שהתאהבה ב-C.

וכן הלאה, וכן הלאה, להמשיך בזה נוכל, כמאמר השיר, והקומבינציות הן רבות יותר משאתן מעלות בדעתכן, ואני לא טורחת לחשב אותן כרגע, כדי שהמורה שלי למתמטיקה לא תזהה אותי כאן לפי השגיאות. הנקודה הובהרה, ואידך זיל גמור.

התיזה המבריקה עלתה במוחי, לאחר שנרשמתי לאתר האינטרנט הידוע, המתגאה במאגר של 1,000 לסביות. אינני רוצה להשמיץ את האתר. האתר הוא כלל ארצי – ואפילו לסביות מהתפוצות רשומות בו. יתכן שיש לסביות בחיפה ובצפון, ויכול להיות שאפילו בירושלים. אבל עדיין, אני עומדת על התיזה שלי שבתל-אביב יש חמש. ואכן, אני וארבע הלסביות האחרות של תל-אביב, שמכירות, כמובן, משכבר הימים, שמחנו לחדש קשר באמצעות האתר, ואפילו גילינו, לאחר מאמצים, שקיימות שתי קומבינציות שעדיין לא מוצו.

ולכל החברים שלי, שוחרי טובתי ומוקירי זכרי, שחוזרים ומנג'סים לי, כמו אמי סוניה, למה אני לא מתמסדת כבר, ומדלגת מאישה לאישה, באופן שאינו הולם את גילי ואת מעמדי, ואף מוציא לי שם רע – ובכן: אני פשוט אלטרואיסטית. אין לי לב להוציא מהמחזור שתיים מתוך חמש הלסביות של תל-אביב.

הבת של סוניה 

לפני שנתיים הייתי השכנה ממול של השכנים שלי בגבעת פיזדיולוך ג' הצעירה, עם בעל מצודד, שני ילדים, כלב, גינה, מטבח מעוצב, אוסף של נעלי עקב ושאר האינוונטאר של סטרייטית שעשתה את זה 

מאת: דנה ארביב

woma

שלום לכם, קוראיי הנאמנים.

מאחר שאני מרשה לעצמי להניח, במידה די גבוהה של סבירות, שלא אמי, ולא חבורת האלמנות הפולניות שלה מהברידג' (לא כולן אלמנות, אבל אצל הפולניות זה עניין טכני) נמנות עם קהל הקוראים הקבוע של "אתר אישה", לא אחסוך מכם שום פרטים מביכים. כל מה שנכתב כאן הוא האמת, וכל האמת (נו, כמעט), ושום דבר מלבד האמת.

לפני שנתיים הייתי השכנה ממול של השכנים שלי בגבעת פיזדיולוך ג' הצעירה, עם בעל מצודד, שני ילדים, כלב, גינה, מטבח מעוצב, אוסף של נעלי עקב ושאר האינוונטאר של סטרייטית שעשתה את זה. עד שלגמרי במקרה, עליתי על תגלית מדהימה, ובאופן ספציפי יותר, השדיים של אחת מחברותי. זה עלול להשמע לכם קצת מטופש ומרחיק לכת, אבל, בשרשרת לא ארוכה של סיבתיות, התגלית הזאת הובילה אותי לרבנות.
מובן, שלא התכוותי לשתף את סוניה אימי בתגלית, אבל נוצר הכורח לספר לה על גירושי.

סוניה שמעה, הגישה לי מרק עם קרפלעך, כיוונה את כל התאורה בבית לפנים שלי, ופתחה בחקירה צולבת. מהר מאד הודיתי שלא, אין לי רומן, אבל, כן, היה לי, ואני לא יכולה להשאר עם דני אחרי זה, ולא, אמא, זה לא היה עם הבוס שלי, ולא עם עוזר הבית הניגרי, ולא, אמא, זה גם לא חחבר חחומו שלי מהתיכון.

"אז מי זה היה, חבר של דני?". בנקודה הזאת נשברתי, ואמרתי: "לא, אמא, זה לא היה חבר של דני. היא היתה חברה שלי".
"אהה. בעל של חברה שלך?"
"לא, אמא. לא בעל של חברה. החברה."
במאמץ אינטלקטואלי עילאי, קימטה סוניה את המצח, בדיוק באופן, שבו אסרה עלי לעשות זאת מגיל חמש, בטענה שיהיו לי קמטים בגיל שלושים, ושאלה, בתמהון אמיתי: "מה זאת אומרת?".
תגובתה הראשונה, לאחר פאוזה של דומיה מוחלטת של כעשר דקות (דומיה ראשונה שלה מאז שאני זוכרת את עצמי ואותה), לאחר שהפנימה את משמעותם המפחידה של הדברים (בוז'ה קוחני, הבת שלי לסבית. איך אוכל אי פעם להראות את הפרצוף שלי ברחוב), היתה פילוסופית משהו:
"נו, אני מניחה שיכולים לקרות מקרים הרבה יותר גרועים, למרות שכרגע אני לא מצליחה להעלות בדעתי שום דבר כזה."

את הדברים האלה היא אמרה בקול מאד רגוע, ומיד הלכה לשירותים, שם, אני מניחה, פרצה בבכי מר ותלשה לעצמה שערות מהראש (– בפולניה זה ביטוי מקובל של סערת רגשות, כאשר מקפידים, כמובן, לתלוש את השערות הלבנות, ובעלות הקצוות השרופים בלבד).
אבל, כשחזרה, וראתה את הפרצוף שלי, באה וחיבקה אותי ואמרה, ממש כמו בסיטקום לסבי אמריקאי מתוק:
"נו, די כבר, אני אוהב אותך תמיד, לסבית או לא. ותפסיקי כבר לייסר את עצמך. תגמרי את המרק. תראי כמה רזית. כמו שאת נראית עכשיו, אף אישה לא תרצה אותך!"

מאז חלפו ימים רבים, ונכון, זו תהיה הגזמה לומר שסוניה מאושרת עם זה שהבת שלה לסבית. אבל, בנות, לפני כמה חודשים, כשקלארה מהברידג' שאלה אותה במתיקות: "מה קורה עם דנה? אין לה חבר?", היא ענתה בלי למצמץ:
"היא יוצאת עכשיו עם רופאה מאד נחמדה. קרדיולוגית."
ובשלווה סטואית קמה להביא מים לשתי אלמנות שהתעלפו.
וביום שישי האחרון, סוניה לקחה אותי הצידה, ואמרה:
"דנוש, את כבר הפסקת לחשוב על הנעמי הזאת, נכון? היא בכלל לא התאימה לך. ותשמעי – -", היא הוסיפה בהתרגשות, "התברר שהבת של מרישיה היא לסבית. את זוכרת אותה מהחתונה שלך? שחרחורת חמודה כזאת. אולי תפגשי אותה?"

אהבה – המגדיר הבלתי שלם 

דורות של פילוסופים והוגי דעות, מאפלטון ועד ריקי גל, הוגיעו את מוחם בשאלה "מה זאת אהבה", ללא תוצאות מרשימות. דנה ארביב מספרת עם חיוך על הסימפטומים של האהבה. 

מאת: דנה ארביב

 

woman1

דורות של פילוסופים והוגי דעות, מאפלטון ועד ריקי גל, הוגיעו את מוחם בשאלה "מה זאת אהבה?", ללא תוצאות מרשימות. להוסיף הגיגים מקוריים למה שכבר נאמר בנושא – יהיה קשה לכותבת, ומתיש לקוראים. ולכן, למרות הפיתוי, אמנע מלחוות את דעתי האקדמית בנושא. לא באפיון המחלה אעסוק כאן, אלא רק באחדים מהסימפטומים שלה:

תופעת הירידה התלולה באי-קיו – ידידתי, בעלת שני תארים אקדמיים ורשימת פרסומים מרשימה, בהיותה מאוהבת, מתקשה להרכיב רשימה למכולת.
גרוע מזה, כשמושא אהבתה, שלושה ימים ברצף, מוצאת סיבות למה אינן יכולות להפגש (ביניהן פגישה עם אמא שלה וניחום אבלים אצל הבחור שמנקה את המדרגות), היא עדיין אינה מבינה, וממשיכה להתקשר, ולשאול, אם בכל זאת, אולי אחרי ארוחת הערב עם הסבתא של גיסתה, מתחשק לה לבוא…

תופעת ההתחברות למקורות תרבות שוליים, מיסטיקה ואמונות טפלות – קשורה לתופעה הקודמת. כולנו, הבנות המשכילות, החילוניות, נשות הקריירה המפוכחות, הרופאות ועורכות הדין – מוצאות את עצמנו מעיינות בשקיקה בהורוסקופים, ורצות לבעלות אוב ולקוראות בטארוט ובקפה. מי שלא היתה שם – שתקום! שקרנית!

תופעת ה"סמארק שלך כל כך מקסים" – כשאנחנו מאוהבים, כל דבר שקשור לאובייקט נחזה שובה לב ומדהים ביופיו. במו אוזניי זכיתי לשמוע מבחורה, שבד"כ מגלה רמת אינטליגנציה הרבה מעל הממוצע את המשפט: "את אוכלת מדהים" (להסיר ספק: הכוונה הייתה לפיתה עם חומוס, ולא מה שאתם חושבים!). מאחר ששנים מעירים לי שאני אוכלת כמו בהמה, זה קצת הצחיק אותי. אבל רק עד שתפסתי את עצמי מהרהרת, כמה חינניות הן השיניים הבולטות של הבחורה, שהעסיקה את ראשי באותו הזמן… אף אחד אינו חסין בפני תופעת הסמארק המקסים, האמינו לי.

תופעת "הכדורגל" – לפני זמן מה, הצעתי לחברתי הסטרייטית, חובבת האמנות המושבעת, להצטרף אלי לפתיחת תערוכה. לתדהמתי, הבחורה, שעד לא מזמן בכלל לא ידעה שיש הבדל בין כרורגל לכדורסל, הודיעה לי, שהערב היא צופה עם יואב במשחק של מכבי חיפה נגד הפועל באר-שבע (או משהו כזה). לשאלתי, ממתי היא מתעניינת בכדורגל, היא הגיבה בתדהמה: "מה זאת אומרת, מתמיד." תופעת "הכדורגל", על גווניה, פוקדת סטרייטיות, לסביות והומואים כאחד, ואפילו נצפתה אצל כמה גברים סטרייטים (הסוג המסוים הזה ידוע בכינוי תופעת "ערבי השירה").

תופעת "הפעם הראשונה" – "הפעם הראשונה, שאני מרגישה ככה", מודיעה בדראמטיות ידידתי המאוהבת. "אף אחת לא עשתה לי מה שליאת עושה לי. זה לנצח. אף פעם לא אהבתי קודם".
"אהה", אני אומרת. "לא אמרת את זה גם על מירי ועל דורית ועל טלי?". וכמו בכל הפעמים הקודמות, היא מסתכלת עלי ברחמים, ואומרת: "זה בכלל, אבל בכלל לא דומה. את לא מבינה כלום".

זה נכון. והרשימה הזו מוקדשת לזאת, שבגללה אני לא מבינה כלום. זאת, שעיניה יודעות לגעת, ואצבעותיה הארוכות לופתות את הלב, ויש לה דרך מקסימה להתעטש ולקנח את האף.

 

 

 

 

 

פרק ז' – אירוע משפחתי – מיומנה של אישה נשואה

אני עומדת בכניסה לאולם. לבושה בהידור, מאופרת ומסורקת, נראית כל כך זוהרת. אני מחייכת לכולם, אך בפנים אני מרגישה עצובה כל כך 

מאת: Desire

womannice

אני עומדת בכניסה לאולם. לבושה בהידור, מאופרת ומסורקת, נראית כל כך זוהרת. אני מחייכת לכולם, אך בפנים אני מרגישה עצובה כל כך. משחזרת במוחי בפעם המיליון את אינספור ההזמנות שהזמנתי אותה ואת החבר שלה לבריתה לרגל הולדת בתי. והיא מצידה הבטיחה להגיע.
עברו כשעתיים וחצי מתחילת האירוע וברור לי שהיא כבר לא תגיע.
לעזאזל, היא לא יכלה להתקשר או להודיע לי? אולי קרה לה משהו?

ניגשתי לתיק והוצאתי את הנייד, אולי שלחה הודעה או התקשרה להודיע שהיא לא תגיע. על הצג הכל התנהג כשורה, לא הייתה שיחה שלא נענתה ואף לא הודעה כתובה.

כעבור חמש שעות הגיעה הודעה כתובה: "היי…איך היה? אני מקווה שהכל הלך בסדר".
הרגשתי איך הזעם גואה בי. איך היא עשתה לי את זה? כעסתי, נעלבתי הייתי פגועה כל כך. האדם הקרוב לי מכולם, חברתי הטובה שהייתה לי כאחות, כמאהבת, החליטה לא להגיע לאירוע שלי ואפילו לא טרחה להתקשר!?

הרגשתי כאב חד בלב, אחד כזה שמרגישים כשמישהו קרוב שאתה אוהב פוגע בך. כמובן שלא הגבתי על ההודעה שלה. היא התקשרה, אני לא עניתי לטלפונים משום שלא הייתי מסוגלת לדבר איתה.
לאחר שנרגעתי, עניתי לאחד מאינספור הטלפונים שלה. היא התנצלה וטענה שהיה לה תור לרופא נשים. שאלתי בתמימות מה קרה? היא לא רצתה לספר, התחמקה, דבר שפגע בי עוד יותר. הייתה לי תחושת בטן שהיא משקרת, ואכן תחושה זו התגלתה לאחר מספר שבועות כנכונה.

למרות הכל סלחתי לה, אך התרחקתי, הפגנתי קרירות כלפיה. היא לא וויתרה, התקשרה אלי, שלחה המון הודעות, ניסתה להתקרב וידעה שרק פגישה עימי תפוגג את הכעס שלי.
בבוקר חורפי אחד היא הגיעה אליי לביקור (ללא מתנה), הפגישה שירתה את מטרתה.
סלחתי לאהובתי על הפגיעה שלה בי ובכבודי, נראה שהאהבה שוב ניצחה את המכשולים, האמנם כך??

כל הפרקים נמצאים במדור – מיומנה של אישה נשואה