חיי השקר של המבוגרים – הרומן החדש של אלנה פרנטה

חיי השקר של המבוגרים – הרומן החדש של אלנה פרנטה

חגית רימון

חיי השקר של המבוגרים מאת אלנה פרנטה

מיד כששמעתי שאלנה פרנטה כתבה רומן חדש, חיכיתי לו בכליון עיניים. קראתי בהנאה את שלושת הכרכים של "הרומאנים הנפוליטניים" שהיא כתבה, והתאהבתי בסגנון הכתיבה שלה.

כאשר הספר החדש של אלנה פרנטה: "חיי השקר של המבוגרים" תורגם לעברית, אצתי לחנות סטימצקי וקניתיו. ואכן – הוא עלה על כל הציפיות שלי.

הכתיבה שלה חדש כתער – האופן שבו היא מתארת דברים, רגשות, התרחשויות, הינו לעיתים כמו אגרוף בבטן. כבר המשפט הראשון של הספר תופס אותך בהיכון: "שנתיים לפני שעזב את הבית אמר אבי לאמי שאני מכוערת מאוד". וכבר צצה הסקרנות: באילו נסיבות עזב האב את הבית? מדוע אמר על בתו משפט כל כך לא נעים? מה הקשר בין האב לגיבורת הספר?

והנה מה שכתוב על העטיפה של הספר:

"שנתיים לפני שעזב את הבית אמר אבי לאמי שאני מכוערת מאו'" – כך, במשפט מצליף, פותחת ג'ובנה את הרומאן. "היא מקבלת את הפרצוף של ויטוריה", לוחש האב לאם, ומתכוון לאחותו, דודתה של ג'ובנה. מכאן מתחיל להתגלגל כדור השלג המחולל של כל הספר, ודומה שלא נותר אלא למלא את המרחב שבין המשפט האגבי הנפלט לאב – משפט שהופך את כל עולמה של בתו בת ה- 12 – לבין הצונאמי העתידי של התפרקות המשפחה ושל השנים הכואבות שבעקבותיה, שבנים שבהן תהפוך ג'ובנה מילדה חבוקה בחיק משפחתה לנערה בוגרת ומפוכחת, ובהן יתחלפו תדיר תשובותיה לשאלה: מה אני ואיזה אדם אני יכולה להיות.

עד לאותו רגע היתה ג'ובנה ילדת שמנת, בת להורים אינטלקטואלים ממרומי נפולי העילית המעודנת, המעריצה את אביה, שהעניק לה רק אישורים וחיזוקים. האמירה הטראומטית שלו מציתה בה אובססיה מתמשכת לפגוש את דודתה, שאביה מתעב ומחרים, גלומר להכיר את מי שהיא כביכול תהפוך להיות, את העתיד שלה עצמה. מסיפורי ההורים מצטיירת הדודה – עוזרת בית חסרת כל השכלה – כאשה גסת רוח ודמונית, שכיעור וזדון משתלבים בה באופן מושלם, אשר חלומה הוא להרוס את אחיה בשל פרשייה מבישה מן העבר.

בסיום הכיתוב על העטיפה רשומה פסקה שאני מסכימה לגמרי עימה: פרנטה הצליחה לברוא כאן לא רק סיפור מהפנט וממכר, אלא עולם שלם שלתוכו היא יוצקת, באינטליגנציה רגשית עילאית, מצבים נפשיים גועשים ודיאלוגים מבריקים.

לסיום – הספר מדבר על שקרים, כפי שמעיד עליו שמו. מה שנראה כמו אידילייה משפחתית מתנפץ מול העיניים של הגיבורה. אכן הנושא הזה של שקרים ובגידות רלוונטי תמיד, ולא תמיד מה שנראה מושלם הוא אכן כזה.

מאוד נהניתי מהקריאה. מומליצה בחום, בייחוד למי שנהנה לקרוא את את הרומנים הנפוליטניים.

 

האם להאמין לכל התמונות השמחות באינסטגרם? ספר חדש: "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי"

האם להאמין לכל התמונות השמחות באינסטגרם? ספר חדש: "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי"

אל תאמינו לכל מה שנדמה לכם

לכל מקום שאליו קייטי ברנר מביטה, מישהו אחר חי את החיים שהיא הייתה רוצה לחיות. חייה של קייטי, לעומת זאת, הם מאבק יומיומי; היא גרה בדירה לונדונית מעופשת וקטנטנה, מנסה להשתלב חברתית במקום העבודה שלה, וגם התחום הרומנטי מסרב להאיר לה פנים. את הנחמה שלה היא מוצאת בהעלאת תמונות מלבבות (ולא כל כך מציאותיות) של חייה לאינסטגרם, במטרה להשיב מעט מכבודה העצמי האבוד.

אך בדיוק ברגע בו נדמה שקייטי מתחילה למצוא את מקומה, הגרוע מכל קורה. הבוסית שלה – דמטר פרלו המושלמת, שגרה בדירה מושלמת, לובשת בגדים מושלמים, נשואה לבעל מושלם ואמא לילדים מושלמים – מחליטה לפטר אותה. קייטי השבורה חוזרת לגור בחווה של אביה בסומרסט וחייה בלונדון נדמים כזכרון רחוק, עד שמפגש מחודש ומקרי עם דמטר ועם הסודות שהסתירה גורם לה להבין שהיא חייבת לבחון מחדש את ההנחות שלה לגבי מהם באמת חיים בעלי משמעות.

בכתיבה סוחפת ומלאת הומור, "החיים שלא כל כך מושלמים שלי" מציע מבט ביקורתי ושנון על האופן שבו אנו שופטים את המציאות בעולם האובססיבי של הרשתות החברתיות.

מחברת: סופי קינסלה

בקורת ספר אתר אישה:

ספר חמוד, לא יצירת מופת, כייף לקרוא אותו, קליל וזורם עם תובנות שתמיד שווה לזכור. אם בא לך לברוח למיטה עם ספר שיעשה לך מצב רוח נעים.

 

 

הצוואה – בקורת ספר

זהו סיפור אהבתם של ג'ו וג'ייק, שנפגשו בשל משאלתה האחרונה של סבתה האהובה של ג'ו, אשר השאירה אחריה צוואה המכריחה את השניים לשתף פעולה.

מאת: חגית רימון

אחת החנויות האהובות עליי היא החנות של "סצימצקי" בגן העיר בתל אביב. אני אוהבת להסתובב בין המדפים והתצוגות, להתבונן בספרים החדשים, לקרוא את שמותיהם, להביט בציור על העטיפה שלהם ולקרוא את תוכנם.

אני גם אוהבת את המבצעים מדי פעם.

ספר זה עולם ומלואו. הוא מכניס אותי לתוך עולם חדש, משכיח ממני את מה שבחוץ, ואני צוללת לתוכו בלי מחשבות. ההמלצה שלי היא כשאתן מוטרדות ממשהו, או אולי עצובות – תקראו ספר.

ספר חדש - הצוואה
ספר חדש – הצוואה

הספר האחרון שסיימתי היה "הצוואה" מאת קריסטן אשלי. רכשתי אותו באחד המבצעים. הנה מה שכתוב על עטיפתו:

"ג'ו היא העוזרת האישית של צלם אופנה מפורסם, וחייה עובדים בין בירות האופנה וסצנת המוסיקה העולמית. בשל עברה הקשה היא לא נותנת לאיש לגעת בליבה ושומרת מרחק תמיד. ג'ייק הוא מתאגרף המתגורר במפרץ מגדלנה, העיר הקטנה בדרום ארצות הברית בה גרה סבתא לידיה. הוא מגדל את שני ילדיו בני העשרה ומלקק פצעים מבחירות גרועות בכל הנוגע לחיי האהבה. המפגש בין השניים הוא ההתחלה של המסע אותו יעברו, שבסופו…"

מה דעתי על הספר?

זהו ספר רומנטי, רומן רומנטי במלוא מובן המילה. הכל בו די צפוי, והוא די קיטשי.

אין בספר יותר מדי דרמות, הוא לא נוגע ללב, יש בו כמה סצנות סקס והוא כתוב בצורה פשוטה ללא שום חידוש ספרותי.

הספר פשוט גורם לך לרצות להתאהב, או לכל הפחות להמשיך לקרוא את הסיפור ולראות לאן הרומן יתפתח.

 

 

הסוד הטמון ביצירת סיפורים ומהי השפעתו של הסיפור שלנו – ספר חדש – התחילו לספר!

ספר חדש נחת על שולחני – "התחילו לספר! – הסיפור ככלי אסטרטגי לקידום אג'נדה, מטרות ויעדים" מאת אסנת גואז.

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

אני מאוד אוהבת ספרי עיון, בכל מיני נושאים – הצלחה, אושר, ריפוי טבעי, כוחו של תת המודע, איך לסדר את הבית ועוד.

ספר העיון שאני קוראת עתה הוא "התחילו לספר!".

הספר כתוב בצורה פשוטה ומעניינת, והוא מדבר על כוחו של הסיפור לקידום מטרות.

הספר מדגיש קודם כל את השפעתו של הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, על חיינו.

הסיפור שנספר לעצמנו משפיע על מצב הרוח שלנו ועל פעולותינו בעתיד.

לדוגמא, אם למשל אני אארגן סדנא כלשהי ואשכור אולם שמתאים ל- 50 אנשים ואקווה שיגיעו 50. נניח שתגענה 30 נשים.

אני יכולה להסתכל על האירוע מצד אחד כעל הצלחה, כי היה ערב מעניין ואמנם לא הרווחתי הרבה כסף אבל הגיע מספר די מכובד של נשים.

ואני יכולה להסתכל על האירוע ככישלון – שהגיעו פחות נשים ממה שקיוויתי ובקושי הרווחתי כסף.

כמובן שהסיפור שאספר לעצמי ישפיע על ההתנהלות שלי בעתיד.

 

על השפעת הסיפורים - אסנת גז
על השפעת הסיפורים – אסנת גז

בספר מפורטים סודות ההשפעה של הסיפור ומתגלה כוחו של הסיפור ככלי אסטרטגי לקידום מטרותינו. בספר ניתן למצוא דוגמאות, הדרכה מפורטת וכלים יישומיים לבניית סיפורים אפקטיביים.

הנה טעימה מתחילת הספר:

"החיים שלנו מלאים בסיפורים. סיפורים המגדירים אותנו, סיפורים המגדירים את חיינו. סיפורים שבאורח קבע אנו מספרים לעצמנו ועל עצמנו, מספרים לסובבים אותנו: בבית, ברחוב, בחברה, בעבודה. כולנו חווינו אכזבות, כולנו חווינו הצלחות, לכולנו שאיפות, חלומות, חששות… ואלו הם חומרי הגלם העומדים לרשותנו, אלו הם החומרים שמהם סיפורים טובים עשויים."

המחברת, אסנת גואז, היא מספרת סיפורים עסקיים המסייעת לחברות, לארגונית ולעסקים למצוא את הסיפור שלהם, מוסמכת בתקשורת ובעיתונות.

בקורת ספר – "התחילו לספר!"

ספר מעניין הכתוב בגובה העיניים ובלשון קלה וזורמת.

הספר ממחיש נקודות חשובות הקשורות בהשפעתו של הסיפור על החיים שלנו ועל הסובבים אותנו. מומלץ

בקורת ספר – "אלינור אוליפנט ממש בסדר" – האם הספר בסדר?

אחד הדברים האהובים עליי הוא להיכנס לחנויות ספרים, בייחוד לחנות גדולה של סטימצקי.

אני צועדת בחנות הספרים כאילו זו חנות ממתקים – סוקרת את הספרים החדשים, מתבוננת בעטיפה שלהם, קוראת את תוכנם בגב העטיפה, ואם הספר מסקרן אותי אני מתחילה לקרוא כמה שורות ראשונות שבו.

מאת: חגית רימון

אלינור אוליפנט - ספר חדש
אלינור אוליפנט – ספר חדש

לאחרונה נתקלתי בחנות הספרים בספר: "אלינור אוליפנט ממש בסדר", מאת גייל האנימן. כבר השורות הראשונות של הספר עוררו בי סקרנות:

"כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה – נהגי מוניות, שינניות – אני אומרת שאני עובדת במשרד. כמעט תשע שנים איש לא שאל אותי באיזה משרד אני עובדת או מה תפקידי בו…

אני כמעט בת שלושים עכשיו ואני עובדת כאן מאז שמלאו לי עשרים ואחת. בוב, הבעלים, קיבל אותי לעבודה זמן קצר אחרי שהמשרד נפתח. הוא כנראה ריחם עלי. היה לי תואר בלימודים קלאסיים, לא היה לי שום נסיון בעבודה, והופעתי לריאיון עם פנס בעין, שתי שיניים חסרות וזרוע שבורה. אולי הוא הרגיש, כבר אז, שלעולם לא אשאף ליותר מעבודה משרדית בשכר נמוך, שלא אעזוב את החברה וכך אחסוך לו את הטרחה למצוא לי מחליפה. אולי הוא גם הבין שלעולם לא אזדקק לחופשה כדי לצאת לירח דבש ולא אצא לחופשת לידה. אני לא יודעת."

הספר מקסים ומרתק, וגמעתי אותו בקלות. הנה תוכנו, המפורט על גב העטיפה:

"כאשר מישהו שואל לשלומה של אלינור אוליפנט, התשובה שלה במאה אחוז מהמקרים היא 'בסדר'. אומנם יש כאלה שבוהים בצלקת שעל פניה, אבל היא יודעת שעל הצלקות שהיא נושאת בתוכה אנשים מעדיפים לא לשמוע. כל עוד היא שומרת על השגרה שלה, היא מסתדרת. מגיעה למשרד בכל בוקר ב- 8:30, ותרת את התשבץ היומי בהפסקת הצהריים ויוצאת בחזרה לדירתה ב- 17:30.

השגרה היומיומית הזאת מופרת כשהיא פוגשת את ריימונד, עובד חדש בחברה. הם צועדים יחד לתחנת האוטובוס ובדרך נתקלים באיש מבוגר שאיבד את הכברתו. איימונד ואלינור מגישים לו עזרה ובהמשך מתיידדים איתו ועם בני משפחתו." מאותו רגע חייה של אלינור משתנים…

זהו ספר על בדידות ושינוי ויש בו אלמנטים פסיכולוגיים מעניינים. הגיבורה חושבת בצורה מיוחדת, וככל שהזמן עובר היא לומדת להיפתח אל העולם ולרכוש כישורים חברתיים.

נהניתי מאוד לקרוא את הספר, ואני ממליצה עליו.