"האישה" – בקורת סרט – גלן קלוז מושלמת גם בלי הארנב

"האישה" – בקורת סרט – גלן קלוז מושלמת גם בלי הארנב

חגית רימון hrimon@gmail.com

כבר כשנתקלתי לראשונה בפניה של השחקנית גלן קלוז בפוסטר של הסרט החדש שלה "האישה", החלטתי לצפות בו. זו אחת השחקניות האהובות עליי. יש בה עוצמה, כאריזמה והיא שחקנית מעולה.

צפיתי בסרט ונהניתי בכל אחת ואחת ממאה הדקות שבו. אני ממליצה לכם לא לקרוא תקצירים על הסרט, כי בחלקם ראיתי ספויילרים.

אגב, שמו המקורי של הסרט הינו THE WIFE , (הרעייה), והוא יותר מתאים לסרט, אבל השם "האישה" יותר מושך את הצופים להגיע לקולנוע.

הסרט מתחיל בסצנה זוגית בחדר השינה של ג'ואן וג'ו קסלמן. נראה שיש ביניהם אהבה של שנים ודאגה של ג'ואן לג'ו.

בשעת לילה מגיעה שיחת טלפון המבשרת על זכייתו של ג'ו בפרס נובל לספרות. ומרגע זה מתחילה לבה רותחת לבעבע, ומאיימת להתפרץ.

 

שני בני הזוג בני השבעים נוסעים לסטוקהולם בשוודיה כדי לקבל את הפרס, ואנו הצופים מגלים שהזוגיות שנראית לנו נפלאה בהתחלה היא לא בדיוק כזאת.

קפוא וקר בסטוקהולם, אבל כאמור הלבה רותחת שם והסוד שנשמר במשך שנים עלול להתפוצץ בפנים ולשנות הכל.

דווקא בשיא הקריירה של ג'ו ובעת כל כך מרגשת של קבלת פרס נובל לספרות, הדברים מתחילים להשתבש. .

ככה זה לפעמים בחיים. האושר לא תמיד נשאר להמון זמן, וישנן תנודות ומצבים משתנים.

כל כמה דקות צץ משהו חדש בעלילה, ובמשך כל הסרט ישבתי מרותקת. אני לא מתלהבת מסרטי מתח עם המון אלימות ומעדיפה סרטי דרמה משובחים.

השחקנים בסרט מעולים, ובייחוד גלן קלוז שמשחקת נפלא! את גלן קלוז הצעירה משחקת בתה היפה, אנני מוד סטארקה.

בשוודיה קפוא, אבל כאמור – הלבה רותחת בקשר שבין בני הזוג, ומשפיעה גם על בנם.

הסרט עוסק במספר נושאים המעניינים אותי – נושא הכתיבה, האהבה, הזוגיות והמשפחה.

לדעתי מגיעים לפחות שני אוסקרים: לגלן קלוז ולסרט ו/או לבמאי.  אהבתי גם את המוסיקה בסרט.

לסיכום – סרט מושלם לדעתי, חוץ מהתסרוקת של הבעל והסופר, ג'ו קסלמן 🙂

שחקניםגלן קלוז, ג'ונתן פרייס, הארי לויד, כריסטיאן סלייטר, מקס איירונס, אנני מוד סטארקה
במאי: ביורן רונגה תסריט: ג'יין אנדרסון, מג ווליצר, צילום: אולף ברנטאס, מוסיקה: ג'וסלין פוק
ז'אנר: דרמה. אורך 100 דקות. שפה: אנגלית  מקום: שבדיה/ארה"ב שנה  2017

הבית עם השעון המסתורי – סרט חדש לילדים, עם קייט בלאנשט

"מסתור" – שתי נשים, משימה אחת – סרט חדש – בקורת סרט

סרטו של ערן ריקליס – מסתור

גולשיפטה פרהאני | נטע ריסקין

יהודה אלמגור | דורייד לידאווי | עם האלוק בילגינר | מרק וושקה | וליאור אשכנזי

על פי הסיפור "החוליה" מאת שולמית הראבן

בבתי הקולנוע החל מ-25.1.18

שתי נשים. משתפת פעולה לבנונית וסוכנת מוסד ישראלית שנשלחת לשמור עליה בדירת מסתור בגרמניה בה שום דבר אינו בטוח ואי אפשר לבטוח באיש.

סיפור אינטימי עטוף באיום מתמיד שהולך ומתקרב אל מקום המסתור של שתי הנשים.

"מסתור" הוא סרט מתח דרמטי המגולל את סיפורה של נעמי (נטע ריסקין), סוכנת מוסד שנשלחת לשמור על מונה (השחקנית האיראנית גולשיפטה פרהאני), משתפת פעולה לבנונית שנחשפה והוצאה בבהילות מביירות על ידי המוסד. מונה עוברת ניתוח פלסטי כדי שתוכל לעטות על עצמה זהות חדשה ולהמשיך הלאה לחיים חדשים. היא מועברת לשבועיים התאוששות בדירת מסתור בהמבורג, גרמניה. המשימה הלכאורה קלה שמוטלת על נעמי הופכת להיות מסע מורכב בו אף אחד אינו בטוח והכל יכול לקרות בכל רגע נתון. על רקע הסכנה שמרחפת מעליהן, השבועיים שהן מעבירות יחדיו בזהויות בדויות מאלצים אותן לתת אמון זו בזו ולהתמודד עם עברן.

ערן ריקליס: "'מסתור' מייצג נאמנה את המסע שלי להביא את סיפורו האנושי והמורכב של המזרח התיכון ולתת לו מימד אוניברסלי שיאפשר לאנשים ברחבי העולם לרדת לעומקו".

"מסתור" יופץ ברחבי ארה"ב וקנדה בפברואר 2018 . הסרט ייצא למסכים בגרמניה ובצרפת במהלך החצי הראשון של 2018 ומיועד להימכר למספר רב של מדינות ברחבי העולם.

התסריט נכתב על ידי ערן ריקליס על פי הסיפור הקצר "החוליה" מאת הסופרת המנוחה שולמית הראבן, שראה אור בשנת 1986 תחת שם העט טל יערי. הספר יראה אור מחדש בהוצאת כנרת זמורה ביתן לכבוד צאת הסרט לאקרנים.

 

ערן ריקליס, במאי, מפיק ותסריטאי זוכה פרס אופיר. בין סרטיו עטורי הפרסים והמוערכים: "גמר גביע" (פסטיבל וונציה וברלין), "זהר" (להיט קופתי בשנתו התשעים), "צומת וולקן", "הכלה הסורית" (למעלה מ-20 פרסים בינלאומיים כולל פרס הקהל בלוקרנו), "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (5 פרסי אופיר כולל הסרט והבימוי הטובים ביותר, פרס הקל בלוקרנו), "עץ לימון" (זוכה פרס הקהל בפסטיבל ברלין ובפסטיבל סאן סבסטיאן), "להישאר בחיים" (פרס הקהל – מקום שני –  בפסטיבל טורונטו), "ערבים רוקדים" (לוקרנו, טלורייד) ועוד. רוב סרטיו של ריקליס הופצו בהצלחה ברחבי העולם. "מסתור" הוא סרטו ה-12.

דבר הבמאי

מסתור הוא מפגש בין מוטיבים חברתיים ופוליטיים שאני עוסק בהם שנים רבות לבין חיבתי לסרטי מתח בסגנון ג'ון לה קארה. שתי נשים, שונות, מסוכנות בדרכן, נפגשות בנסיבות טעונות ומורכבות בדירת מסתור בדירה הממוקמת בארץ שזרה לשתיהן – גרמניה. שתי נשים בסיר לחץ הן הסיבה המרכזית בגללה כתבתי וביימתי את הסיפור הזה. האווירה מסביב – אווירת טרור שמתקרב ללב אירופה, אווירה של כאוס חסר שליטה, זו הסיבה השנייה. השילוב בין שני האלמנטים הם הסיבה השלישית והמנצחת שבגללה נכנסתי לעולם המורכב הזה של חשאיות, נאמנות, בגידה, הונאה לצד מורכבות נשית, חיבור בין שני קטבים, מסע רגשי גדול שנע באזורים מסוכנים מכל הבחינות. נעמי ומונה מתכתבות עם סלמה ומירה מעץ לימון, עם אמל ומונה מהכלה הסורית, עם עדנה ונעמי מערבים רוקדים. מתכתבות ומתפתחות הלאה כפי שאני מתפתח מסרט לסרט, מסיפור לסיפור, מהתמודדות להתמודדות.

התסריט מבוסס על סיפור קצר מאת טל יערי שלמעשה הסתבר שהוא שם צללים של הסופרת המנוחה שולמית הר אבן. קראתי את הסיפור לפני כמעט שלושים שנה ותמיד ידעתי שאגיע לעשות סרט על פיו. המשימה המרכזית היתה לעבד סיפור שנכתב בשנות השמונים לימינו אנו ולתת תחושה של מציאות עכשווית ואמיתית אל מול סיפור שהוא בעצם על זמני מבחינת המוטיבים שלו. זה סוד הקסם בעיניי – להיות רלוונטי ואמין ומצד שני לספר סיפור שהוא קודם כל דרמה, סיפור, מסע רגשי – אבל תמיד מחובר למה שקורה מסביב, למה שקורה במזרח התיכון ובעיקר – למה שקורה אצלנו בבית גם אם הסיפור ממוקם בלב אירופה.

מסתור – מסע מרגש ורגשי אל נבכי המזרח התיכון מנקודת מבטן של שתי נשים שהן חלק ממשחק גדול בהרבה ומנקודת מבטי שמנסה לראות הכל מלמעלה אבל גם להישאר עמוק בתוך הרגש של הסיפור והדמויות, עמוק בתוך המסתורין של מסתור.

 

שחקני "מסתור":

גולשיפטה פרהאני Golshifteh Farahani בתפקיד מונה

גולשיפטה פרהאני נולדה ב- 10 ביולי 1983 בטהרן. שחקנית, מוזיקאית וזמרת איראנית שחיה כעת  בצרפת עקב חילוקי דעות עם השלטון האיראני. גולשיפטה הופיעה בכ-30  סרטים שרבים מהם קיבלו הכרה בינלאומית. היא הייתה מועמדת לפרס השחקנית המבטיחה ביותר עבור תפקידה ב"אבן הסבלנות" בטקס פרסי סזאר 2014 בצרפת, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר עבור "בוטיק" בפסטיבל נאנט. הופיעה בתפקידים ראשיים בסרטי במאים איראנים ובינלאומיים רבים, לרבות אסגאר פרהאדי, ג'ים ג'רמוש, בהמן גובאדי, יואכים רונינג, רידלי סקוט. בעקבות הופעתה בסרטו של סקוט "גוף השקרים", נקלעה גולשיפטה לעימותים עם שלטונות איראן והחליטה לעזוב. סרטה האיראני האחרון היה "אודות אלי" (פרהאדי) שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה (2009) ודב הכסף בפסטיבל ברלין. גולשיפטה, בעלת אישיות מורכבת וסוחפת, נבחרה על ידי ריקליס לגלם את מונה.  השאלה האם שחקנית איראנית יכולה לשחק בסרט של במאי ישראלי נענתה בתשובה "שאם אנחנו לא נהיה אמיצים בבחירות שלנו, מה הטעם ליצור אמנות?"

נטע ריסקין Neta Riskin בתפקיד נעמי

נטע היא היום מהשחקניות הבולטות בישראל שכיכבה בקשת רחבה של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה בישראל ובאירופה. קשה להגדיר את נטע בשל יכולתה להתאים את עצמה לתפקיד ולהשאיר את חותמה הייחודי, הקולנועי מאוד, בכל תפקיד שגילמה עד כה. נטע עבדה עם כמה מהבמאים הבולטים בישראל כולל ניר ברגמן, יוסף סידר, שבי גביזון ועוד וכיכבה בסדרה המופתית "שטיסל" שעבור תפקידה שם זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה. בימים אלה נטע מצטלמת לעונה השנייה של הסדרה "כפולים" ולעונה השנייה של "איש חשוב מאוד". ריקליס ליהק את נטע לאחר מסע ארוך של מבחני בד חוזרים אבל היום הוא אומר: "היה לי ברור כמעט מהרגע הראשון שנטע תהיה נעמי רימון. היא פשוט התאימה לדמות בכל מובן, בעיקר במובן המורכבות הרגשית וההזדהות המוחלטת שלה עם הדמות שכתבתי".

ליאור אשכנזי Lior Ashkenazi בתפקיד גד

מבכירי השחקנים בקולנוע, תיאטרון וטלוויזיה בישראל, מוכר ואהוב גם ברחבי העולם. אחד מתפקידיו הראשונים של ליאור מיד עם תום לימודיו בבית צבי היה בסדרה "סטרייט ולעניין" של ריקליס (ערוץ 1, 1994) שם הופיע בפרק אחד. מאז השאיפה לעבוד שוב יחד הייתה הדדית אך לא הוגשמה עד שפגישה כמעט מקרית הובילה לתפקידו של ליאור כאיש המוסד, גד. תפקיד אורח אך משמעותי ביותר. וכמה מילים על הקריירה של ליאור: הוא פרץ לתודעה עם "נישואים מאוחרים" של דובר קוסאשווילי בשנת 2001 ומאז כיכב בסרטים כמו "ללכת על המיים", "הערת שוליים" ולאחרונה בסרטו של שמואל מעוז "פוקסטרוט" עבורו קיבל פרס אופיר שלישי עבור תפקידו. ריקליס אומר: "היה לי חשוב להביא לתפקיד הזה שחקן שמגלם גם את הישראליות המושלמת וגם מביא ניחוח בינלאומי למסך. ליאור מגלם את כל מה שטוב בכוכב קולנוע – כריזמה, רגש, דיוק ופשוט כישרון".

דורייד לידאווי Doraid Liddawi בתפקיד נעים

יליד נצרת, 1984. שיחק במשך שנים על במות התיאטרון בנצרת, מזרח ירושלים, חיפה ותל אביב. ב-2009 הופיע לראשונה בקולנוע בסרטו של אילי סולימאן "הזמן שנותר" ולאחר מכן בתפקידים שונים בסרטים של ג'וליאן שנאבל, קרן ידעיה, האני אבו-אסד ולאחרונה בסרט "עניינים אישיים". כמו כן הופיע רבות בסדרות טלוויזיה כמו פאודה, בני ערובה, מתים לרגע, עבודה ערבית ועוד. ריקליס: "כשחושבים על אנשי חיזבאללה רואים מיד גברים מזוקנים ומאיימים. אבל אני רציתי קודם כל בן אדם. בן אדם חכם, לא מתלהם, רגיש וגם נאה. דורייד נתן לי את המענה באופן מושלם".

יהודה אלמגור Yehuda Almagor בתפקיד אבנר

מהשחקנים הבולטים של במת התיאטרון בישראל, יהודה עבר להתגורר בגרמניה אבל מקפיד להופיע בקולנוע ובטלוויזיה בישראל. יליד 1959 הוא למד משחק באוניברסיטת תל אביב. סרטו הראשון היה "שחקנים" של רוני ניניו. מאז הופיע בקשת רחבה של סרטים כולל מוקי בוערה, נורמן, פוקסטרוט ועוד ובסדרות טלוויזיה כמו סוזאנה הבוכיה, המקוללים ועוד. ריקליס: "ליהקתי את יהודה מיד. איש מוסד בגרמניה, איש סוד, איש שקט אבל עוצמתי – רק יהודה היה יכול לגלם אותו".

צוות "מסתור":

צלם: סבסטיאן אדשמיד Sebastian Edschmid

צלם גרמני, תושב ברלין. בין הסרטים הרבים שצילם: אדם בן כלב (פול שריידר), אדמה משוגעת (דרור שאול), התחנה האחרונה (מייקל הופמן), מוות שחור (כריסטופר סמית) ועוד סדרות וסרטי טלוויזיה רבים לאורך שנות פעילותו.

עורך: ריצ'רד מריצי Richard Marizi

עורך צרפתי, תושב פריז. בין הסרטים הרבים שערך: החיים בורוד (אוליבייה דהאן), ערבים רוקדים (ערן ריקליס), אנטוני זימר (ג'רום סאל), נהר אדום (אוליבייה דהאן) ועוד רבים.

מוסיקה מקורית: יונתן ריקליס Yonatan Riklis

בוגר בהצטיינות של בית הספר לג'אז של אוניברסיטת ניו סקול בניו יורק, נגן פסנתר ומלחין שהופיע בהרכבים רבים ומגוונים בישראל, אירופה וארה"ב שם הופיע בכל המועדונים של ניו יורק. הלחין את המוסיקה לסרט ערבים רוקדים, קפה אירופה (ציפי טרופה) וכעת למסתור עליו היה מועמד לפרס אופיר.

במאי: ערן ריקליס

תסריט: ערן ריקליס על פי הסיפור "החוליה" מאת שולמית הר אבן

מפיקים: בטינה ברוקמפר, מיכאל אקלט, אנטואן דה קלרמון-טונר, ערן ריקליס

מפיקים אחראים: משה אדרי  לאון אדרי   מפיק שותף: איירה ריקליס

צלם: סבסטיאן אדשמיד

עורך: ריצ'רד מריצי

מוסיקה מקורית: יונתן ריקליס

עיצוב אמנותי: ברטרם שטראוס  חפי בוהם דורית בן שושן (ישראל)

עיצוב תלבושות: פראוקה פירל נתן אלקנוביץ ורוסריו ניסתיקו (ישראל)

עיצוב פס קול: גיל תורן

מפיק בפועל (ישראל): מיקי רבינוביץ

הפקה ישראל: ערן ריקליס הפקות  סרטי יונייטד קינג


ישראל | 2018 | 93 דקות | אנגלית, עברית, ערבית, גרמנית

מסתור – בקורת סרט

מאת: עדית קמחי

סרט מיוחד שאינו רק על מבצע של סוכנת מוסד אלא גם משתף את הקהל אל תוך המבצע ממש, כשהוא נדרש לפענח את חלקי העלילה החסרים.  על פניו סרט מתח, שהוא איכותי, מינימליסטי, כמעט מרומז. ברמה היותר עמוקה הסרט מעלה את השאלה הערכית ביותר: האם ובאיזו מידה המדינה ו/או שירותי הביטחון שלה שומרים על הסוכנים ועל המקורות. השאלה הזו לא מקבלת מענה חד משמעי. הצופה יחליט. אחרי שישלים את פתרון החידה הבלשית.
נעמי משוחקת טוב ע"י נטע ריסקין. היא קשוחה וחושיה חדים ביותר, ועם זאת עדינה ושברירית. לינה (גולשיפטה פרהאני) – עד סוף הסרט המשחק שלה לא מובן. רק בדיעבד מבינים מה עברה ולמה נהגה כפי שהיא נהגה. ליאור אשכנזי לא בולט בסרט, וכך שאר השחקנים.

סרט מומלץ לאוהבי הז'אנר.

 

בקורת סרט – הצד האחר של התקווה + טריילר

הצד האחר של התקווה – The Other Side of Hope
פינלנד, 2017 | פינית | 98 דקות
בימוי: אקי קאוריסמקי
שחקנים: שרוואן חאג'י, סאקארי קואוסמנן

ויקסטרום הוא סוכן מכירות שפותח דף חדש בחיים – הוא מכר את העסק, התגרש מאשתו, הרוויח הון קטן במשחק פוקר והוא ישתמש בו להגשים את חלומו לפתוח מסעדה. חאלד הוא פליט סורי, מבקש מקלט בפינלנד שרק רוצה חיים שקטים ולמצוא את אחותו האבודה. פגישה מקרית תאחד את סיפוריהם של שני האנשים המאוד שונים האלו, ותתן לכל אחד מהם, ולכם, תקווה.

"הצד האחר של התקווה" הוא סרטו החדש של הבמאי הפיני עטור השבחים אקי קאוריסמקי ("חוף מבטחים"). הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין, ומצליח, בסגנונו הנוסטלגי הייחודי של הבמאי, לרגש, להצחיק, ולהפוך את הצופים בו לקצת יותר אופטימיים…

בקורת סרט – הצד האחר של התקווה

מאת: עדית קמחי

זהו סרט פיני מעניין ועמוק שמראה איכויות כגון יושר, עזרה, התמודדות ואנושיות אצל האנשים הפשוטים.
העלילה מספרת על פליט מסוריה המחפש מקלט בפינלנד. אדם מנומס, ישר ושקט שהגורל לעתים מתאכזר אליו ולעיתים עוזר, אך הוא שומר על הגינות ואנושיות לאורך כל הדרך.
סרט שיש בו המון יופי, אבל לא בנופי טבע כי הכל מתרחש בעיר. וגם לא בפארקים או מבנים מרשימים. גם לא בשחקנים מסוקסים ויפהפיים.
הסרט אינו מתמקד בהיבט האינטלקטואלי של הגיבורים או בצד התרבותי אומנותי וגם לא בעיצוב אסטתי נעים לעין. ההיפך הוא הנכון. העלילה מתרחשת במקומות שגרתיים ויומיומיים כביכול.
אז איפה כל היופי תשאלו? היופי שמתגלה הינו פנימי אנושי רב שמתבטא בהתנהגויות של עזרה בין זרים וג'סטות קטנות-גדולות, דהיינו יופי אמיתי.

בקורת אתר אישה: המוסיקה מיוחדת, השחקנים טובים, הסרט מצחיק לעיתים ומעניין מהרגע הראשון שבו ועד לאחרון. אין בו רומנטיקה או סקס אבל יש בו אהבה טהורה ואכפתיות בין אנשים.

יצאנו מהסרט בהרגשה שיש טוב בעולם.

 

סרט ישראלי חדש – להציל את נטע – ארבעה סיפורים הנשזרים ביניהם – כולל טריילר

סרטם של ניר ברגמן וערן בר-גיל – להציל את נטע

בהשראת הספר "ברזל" מאת ערן בר-גיל

זוכה פרס "חביב הקהל", פסטיבל הקולנוע ירושלים 2016

בני אבני | רותם אבוהב | נעמה ארלקי | עירית קפלן | נטע ריסקין קובי מאור | נוריה דינה לוזינסקי | קים גורדון | בתאל משיאן | אמה אלפי | יובל ויין | נועם פרנק | אלי גורנשטיין

מופץ בבתי הקולנוע החל מתאריך ה29.6.17

ב"להציל את נטע" נשזרים יחדיו ארבעה סיפורים על נשים. גיבורות הסרט הן נשים בגילאים שונים ובצמתים שונים בחיים, כשהמחבר ביניהן הוא מפגש מקרי בינן לבין גבר העונה לשם נטע (בני אבני).

חוטים עדינים שנמשכים מארבעת הסיפורים, המקבילים לארבע עונות השנה, רוקמים אט אט את סיפורו של נטע, שנבנה בזהירות לגיבור נוסף בסרט, כזה שכל אחת מהגיבורות מצליחה, בדרכה, להציל.

לפני שאתם הולכים לסרט מומלץ לא לקרוא את העלילה, כדי לא לפגום במתח ובסקרנות.
מספיק לצפות בטריילר

דליה (רותם אבוהב), סגן אלוף בצבא, אם חד הורית, בוחרת להקל ראש בכאב הבטן איתו מתעוררת בתה ומבינה את טעותה כשכבר מאוחר מדי;

רותי (נעמה ארלקי), צ'לנית חוזרת בשאלה, חיה עם בת זוגה, עוברת טיפולי הפרייה ולא נקלטת;

מירי (עירית קפלן) יוצאת לפיקניק אותו כופה בעלה על המשפחה כדי לספר לילדים שהוא עוזב את הבית;

ואילו שרון (נטע ריסקין), חוזרת לארץ בעקבות מות אמה כדי להכניס את אחותה המוגבלת למוסד.

הדמויות הן מראות זו של זו, הסיפורים משחקים ביניהם, ושאלות העולות בסיפור אחד נענות לעתים בסיפור אחר. יחד יוצרים הסיפורים תמונה רחבה שמעלה שאלות על הורות ובדידות בעידן המודרני, ומצליחים לשרטט את מה שלא מדובר אבל ודאי מוכר לכל מי שיש לו ילדים: הבדידות שבתוך ההורות, זו שלא מניחה לך להירדם בלילה אבל גם לא מאפשרת לך שלא להקיץ מוקדם. גם אם ההורות היא משותפת, בפרט אם היא לא.

 

 דבר הבמאי,ניר ברגמן:

לפני 14 שנה נולד בני הבכור. במשך 45 דקות הוא שכב שקט במיטת התינוקות, המתין בסבלנות לאחותו התאומה. הוא היה עטוף בלבן ונראה לי כמו היצור הכי עדין ופגיע בעולם והרגשתי שאין לי כלים להגן עליו.

כובד האחריות נפל באחת על כתפיי ואיתו הבנה מידית: משהו השתנה לנצח, מעתה תמיד יהיה מישהו חשוב לי מעצמי, מעתה מישהו זקוק להגנתי ולתמיכתי, תלוי בי בכל צרכיו.

במשך מספר שנים לא יכולתי לעשות סרטים. התמודדתי עם חלק מדאגותיי לילדיי בסרט "הדקדוק הפנימי" המספר על ילד שלא גדל ואחר כך נמשכתי לעשות את "יונה", פורטרט של אמנית טוטאלית המעדיפה את יצירתה על פני הבאת ילדים לעולם.

"להציל את נטע" הוא סרטי הראשון על הורות. ארבעת סיפוריו הם וריאציות שונות של סיפורים על אחריות הורית ורגעי הבדידות החבויים בה. ארבע גיבורותיו נמצאות בשלבי הורות שונים והמשותף להן הם האתגרים והדילמות שהעולם המודרני מציב בפני אמהות. גם נטע, הגיבור הנוכח-נפקד, זה שדמותו מסופרת בין הסיפורים, מתמודד עם שאלה דומה.

נטע, שאומץ בילדותו, ויתר על בנו וכעת נמצא במסע חזרה אליו. סיפורו עובר דרך סיפורי הגיבורות וככל שהוא מתקרב לבנו כך גדלה נוכחותו בסרט.

מעשה ההורות, האמור להיות כה טבעי לכל בעל חיים, הופך בעידן המודרני למשהו מורכב. ניסינו בתסריט לעמת את הגיבורות עם גופן עצמן. בכל אחד מהסיפורים הגוף של הגיבורה יודע יותר ממנה. אם זו גיבורה שמזדהה לפתע עם כאב בתה או גיבורה שלא מתעברת כי היא מחזיקה בסודות. בין הסיפורים מפריד שדה חיטה עם דימוי של בית תלוי מעליו. תהליך הבשלת החיטה וקצירתה אינו כאן רק כדי להעביר את הזמן החולף בסרט, אלא דימוי לניסיון האדם לשלוט בטבע באמצעים מלאכותיים, מדע וטכנולוגיה, הלוקחים חלק משמעותי יותר ויותר בחיינו, אך לעיתים, כאשר זה מגיע לגופנו אנו, המדע קורס ולגוף סודות משלו.

בכל אחד מהסיפורים קיים מרד של הגוף היודע את התשובה לפני הגיבור. שאלה זו – מי שולט, טבע האדם או המדע המודרני – מתבטאת גם ברגעי האינטימיות החריפה בין זרים החוזרת בסרט בכל סיפוריו.

כשקראתי לראשונה את הטיוטה לספרו של ערן בר-גיל, "ברזל", נמשכתי לאלמנט הפרוזאי בכל אחד מתשעת סיפוריו וגם למבנה האסתטי המצליח לספר תקופה בחיי גיבור רק דרך מפגשים אקראיים עם סיפוריהן של הנשים אותן הוא פוגש. בתהליך העיבוד לתסריט ערן הפך לשותף מלא ללבטים ולבחירות האמנותיות. בבואנו להתמודד עם השינוי הפיזי העובר על הדמות של נטע, עלתה האופציה לחלק את צילומי הסרט לשנה, בכל עונה סיפור. זו הייתה הזדמנות מיוחדת עבורי לצלם מספר ימים מצומצם, וכך לשוב לאהבה ישנה – סרטים קצרים. לכל סיפור נוצרה שפה קולנועית משל עצמו, תנועה או חוסר תנועה של המצלמה, צבעוניות, קצב פנימי, טון.

הסרט מסתיים כמו שהוא מתחיל, לאולם הקונצרטים נכנסים גיבורינו. הם עומדים לחזות בהופעה המיועדת להורים וילדים כאחד, "ריקוד החיות". הסצנה משלבת את כל התמות הקיימות בסרט, הורות, טבע ומפגשים אקראיים בין אנשים. גיבורינו לפתע נטמעים בקהל. זרים מקבלים פנים, הופכים לרגע לגיבורים, לכל אחד סיפור, כל אחד הוא גיבור.

הסרט צולם במשך שנה שלמה. במשך ארבע עונות צוות השחקנים וההפקה התאחד ונפרד מחדש, עם הפסקות בין תקופת צילומים אחת למשנתה, כדי לאפשר לבני אבני לעבור את השינויים הפיזיים הדרושים לתפקיד, עליו היה מועמד לפרס אופיר.

התסריט נכתב על ידי ניר ברגמן וערן בר-גיל בהשראת הספר "ברזל" שכתב בר-גיל (הוצאת כתר, 2007). זהו שיתוף פעולה ראשון בין ברגמן, במאי ותסריטאי קולנוע וטלוויזיה שביים את "כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי", "יונה" ועוד, ובר-גיל, סופר ומשורר זוכה פרס ברנשטיין, פרסי אקו"ם לשירה ולרומן (שלוש פעמים), ופרס ראש הממשלה לשנת 2014.

מפיקה אחראית קארן בלז | ליהוק לירון זהר ונעמה זלצמן | עיצוב אומנותי דורית בן שושן  | עיצוב תלבושות מיכל דור וענבל רוזנטל | מאפרת ראשית קרין גבע | מקליטים אלי ביין ויוני מרי | עיצוב פסקול ומיקס גיל תורן | מוסיקה מקורית אשר גולדשמידט | צילום לוץ רייטמאייר | עורך אריק להב-ליבוביץ | תסריט ערן בר-גיל וניר ברגמן | במאי ניר ברגמן | מפיקה שותפה רינה שניאור | מפיקים אברהם פרחי, חיליק מיכאלי ותמי ליאון


ישראל | 2016 | 90 דקות | עברית

מופץ על ידי סרטי יונייטד קינג – משה ולאון אדרי

בקורות

"ניר ברגמן הוא במידה רבה אחד המומחים לכתיבת מלודרמות ישראליות עצורות. 'להציל את נטע' הוא אולי המעניין והשאפתני שבסרטיו" בנימין טוביאס, ידיעות אחרונות 

"ברגמן הוא במאי של רגעים קולנועיים קטנים-גדולים" אורון שמיר, סריטה      

"הסיפורים מרגשים ומסקרנים, לא מעט בזכות השחקניות המצוינות" נעמה רק, מאקו

בקורת אתר אישה, "להציל את נטע" – מאת: חגית רימון – סרט מעניין ומרתק, הרגשתי מסוקרנת לאורך הסרט. הצילום נפלא, השחקניות והשחקנים מצויינים, בייחוד רותם אבוהב עירית קפלן ונוריה דינה לוזינסקי, אשר מגיע לה פרס על המשחק. הסרט מדבר על אהבה, יחסים ומשפחה.

 

 הסרט הופק בסיוע הקרן לעידוד הסרט הישראלי מיסודה של התאחדות ענף הקולנוע בישראל

"נרודה" – אחד הסרטים המשעממים ביותר בקולנוע לדעתי + שיר של נרודה + טריילר

מאת: חגית רימון

הסרט נרודה Neruda

צ'ילה, 2016 | ספרדית | 107 דקות
בימוי: פאבלו לרין
שחקנים: גאל גרסיה ברנאל, לואי גנקו

עפ"י האתר seret.co, "נרודה" הינו אוטוביוגרפיה בדיונית של הסופר והמשורר הצ'יליאני פבלו נרודה, שנאלץ לגלות מארצו עקב מאבקו במשטר הפשיסטי.
דמויות וגיבורים מיצירותיו של נרודה מתעוררים לחיים במסע בו בלש משטרה, נציג השלטון, מנסה ללכוד את המשורר על פי רמזים המוטמנים בכתביו.

מה דעתי על הסרט?

 הסרט היה עבורי ועבור שלושת הנשים שצפיתי עימן אכזבה גדולה ושיעמום מתמשך. הסרט לא מותח, לא מרגש, לא נוגע, לא עצוב, לא שמח, בקיצור – אין בו מספיק רגש.

לואי גנקו, השחקן הראשי המשחק את נרודה הינו חסר כאריזמה. לא ברור מדוע נשים נופלות לרגליו. לפי הסרט, ממש שווה לכתוב שירים – נרודה מוצג כגבר שכולן רוצות אותו בעיקר בגלל כתיבתו.

השחקן גאל גרסיה ברנאל, המשחק את השוטר הרודף אחרי נרודה, אינו מעורר אמפטיה, והפרצופים שלו לא משכנעים ולא נוגעים.

מתי בעיקר אני נהנית בסרט? כשאחד או כמה שחקנים נוגעים בי, מעוררים בי רגש, במיוחד רגש של אמפטיה. וכאן, שום שחקן לא עורר בי רגש. השחקנית היחידה שחיבבתי אותה הייתה בת זוגו של נרודה בסרט.

המוסיקה לא הייתה מיוחדת או ניכרת במיוחד, וכך גם הצילום, שניסה להיראות כמו לפני שנים רבות. חסר צבע ויופי.

אין לי מושג מה הייתה מטרת הסרט. יצאתי ממנו כלעומת שבאתי. ניתן לראות בו קצת מסבל העם הצ'יליאני, ועל כוחן של מילים לעורר מהפכה, אבל זהו.

בעצם, זה לא כל כך נכון, כי עובדה שלאחר הצפייה בסרט הלכתי לקרוא על נרודה ולחפש את שיריו. כך שבעקבות הסרט אנו מתוודעים לפועלו ולשיריו של נרודה.

אגב כשיצאתי מהסרט פגשתי במקרה מורה לאמנות, שציינה שהיא מאוד נהנתה מהסרט ואמרה שיש בו אלמנטים מהסרטים של פליני. אז אולי למי שמבין יותר בקולנוע הסרט ידבר יותר מאשר דיבר אליי.

הנה טריילר מהסרט

 

אט אט גווע / פבלו נרודה (תרגום: טל ניצן) 

אט אט גווע…
מי שלא נוסע,
מי שלא קורא,
מי שלא שומע מוסיקה,
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו.
אט אט גווע…
זה שהורס את האהבה לעצמו
זה שדוחה עזרה מושטת
אט אט גווע זה…
המשועבד להרגליו,
החוזר יום יום לאותם המסלולים.
אט אט גווע…,
זה שלא מחליף את המותג
שלא מחליף את צבע הלבוש,
שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר.
אט אט גווע…
זה שמתחמק ממערבולת החושים
המונע מעצמו תשוקות,
המחזירות את ברק העיניים
ומשקמות את הלב ההרוס.
אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה
כאשר הוא לא מאושר
מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו…
אט אט גווע…
זה שלא מסכן את הודאי
או הלא ודאי,
בכדי ללכת אחרי חלום.
אט אט גווע…
זה שלא מרשה לעצמו
אפילו פעם בחיים
לברוח מהעצות הנבונות.
חייה היום!
סכן היום!!
עשה היום!
עשה מיד!!
אל תסכים לגווע לאט!
הסר את המכשולים
אל תסרב לאושר!

 

בכוונתי ללכת לסטימצקי כדי לחפש ספר שירה של פבלו נרודה. שיריו מצאו חן בעיניי.

מי היה נרודה? כך בויקיפדיה:

פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) היה שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו, שהיה משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971.

ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו נולד בעיר פראל, כ-400 ק"מ דרומית לבירת צ'ילה, סנטיאגו. אביו היה עובד רכבת ואימו, רוזה באסואלטו, יהודייה, הייתה מורה בבית ספר אשר הלכה לעולמה חודשיים לאחר לידתו.
נרודה ואביו עקרו זמן קצר אחר כך לעיר טמוקו, שם התחתן אביו עם טרינידד קנדיאה מארברדה, אשר הייתה כבר אם לבנו תשע שנים קודם לכן. נרודה גדל עם אחיו למחצה רודולפו ואחותו למחצה לאורה, אשר נולדה לאביו מאם אחרת.

אביו של נרודה התנגד למשיכתו של בנו לספרות, אולם נרודה שאב עידוד מאחרים, בהם כלת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, אשר ניהלה את בית הספר המקומי לבנות.
יצירתו הראשונה של נרודה ראתה אור בהיותו בגיל 13, היה זה חיבור קצר שהתפרסם בעיתון מקומי. בשנת 1920, כאשר אימץ את שם העט פבלו נרודה, הוא כבר פרסם באופן נרחב שירה, פרוזה ומאמרי עיתונות.

נרודה היה גם פעיל פוליטית, הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. הוא הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה.
נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927–1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה.
בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הירצחו של לורקה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים.
בשנת 1943 בטקס פומבי מתוקשר בתיאטרון קאופוליקן התקבל יחד עם חברו פרופסור אלחנדרו ליפשוץ פרידמן כחבר במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית.

ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה נגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.

את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה, בין השאר כדי להסתיר את שירתו מאביו, אשר שאף כי בנו יבחר במקצוע מעשי יותר לחייו. בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ נרודה את שם העט שבחר אף כשמו הרשמי.

נרודה נפטר מסרטן הערמונית בשנת 1973. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה על הממשל בצ'ילה.

ב-8 באפריל 2013 החליטו הרשויות בצ'ילה להוציא את גופתו של נרודה מהקבר כדי לפתור תעלומה בת 40 שנה ולקבוע אם הוא מת מסרטן הערמונית או שמא נרצח בימים שלאחר ההפיכה הצבאית במדינה. צוות זיהוי פלילי בן 15 חברים פרסם את תוצאות הבדיקה ב-8 בנובמבר 2013, בהן נאמר: "בבדיקה לא נמצאו חומרים כימיים שיכולים להיות קשורים למותו של מר נרודה".

ספרי שירתו בעברית

  • מבחר שירים, עברית – נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
  • עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום – יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
  • שירים, מבחר משיריו, תרגום – טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2002.
  • עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש, תרגום – טל ניצן, הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2009.