דיוקן של נערה עולה באש – בקורת סרט וקצת רכילות

דיוקן של נערה עולה באש – בקורת סרט / אתר אישה

תקציר הסרט

צרפת, 1770. מריאן, ציירת צעירה ויפה, נשכרת כדי לצייר את דיוקנה של אלואיז, בת המעמד הגבוה, לקראת חתונתה הקרבה. הדיוקן אמור לעבור לחתן המיועד, כדי שיחליט האם הוא מעוניין להינשא לאלואיז. אלואיז אינה מעוניינת להתחתן ונמלאת צער וכעס בשל כך, ולכן מסרבת שיציירו את דיוקנה.
מריאן מציגה את עצמה כבת לוויה שנועדה להנעים את זמנה של אלואיז ובד בבד היא מתבוננת באלואיז יום אחר יום, מציירת אותה בסתר ומתקרבת אליה.

תסריט ובימוי: סלין סיאמה ("חבצלות מים"). משחק: אדל האנל (אלואיז), נעמי מרלאן (מריאן).

פסטיבל קאן 2019 – זוכה פרס התסריט הטוב ביותר

צפינו בסרט "דיוקן של נערה עולה באש" והנה בקורת סרט. בסוף מובטחת גם קצת רכילות 

בקורת סרט – עדית קמחי

הסרט הוא כמו ציור שמן מהמאה ה17 שבהשוואה לעולם הטכנולוגי זו תקופה שבה כדי לשמוע מוסיקה צריך לנגן או לשיר, כדי לתעד צריך לצייר, כדי לטייל צריך אישור, כדי לזכור צריך להתבונן וכדי לאהוב צריך להסתיר.

הווית הציור עוצמתית במיוחד כאשר הציירת לומדת את המצויירת – "את נושכת שפתיים כשאת כועסת ואת מצמידה ידיים כשאת נבוכה", אך בה בעת המצויירת לומדת לא פחות את הציירת ומחזירה לה: "את משפילה מבט כשאת כועסת ונוגעת באפך כשאת נבוכה".
כמה דגש על התבוננות. כמה דגש על הדדיות. כמה דגש על רגישות.
הדיבור המינימליסטי מותיר את קדמת הבמה לציור.
הגברים נוכחים רק בהיעדרם והנשים מפתחות עולם משל עצמן. כשהן בגפן גם המעמדות נעלמים.
היסודות של מים ואש משלימים זה את זה בחוויה ובסמליות.
לכאורה עולם שונה מאוד מעולמינו כיום אך התהליך הפנימי של בחירה שחורצת גורל היא קבועה ונצחית וזהה לזו שמתקיימת כיום. גם היום הבחירות, הססנות וחוסר החלטה  אל מול מציאות יש להן מחיר.
לעלות באש ולהישרף מפנים או לעלות באש ולשרוף עבר וגשרים.
שתי המשמעויות מסתתרות בשם הסרט.

טריילר של הסרט – דיוקן של נערה עולה באש

בקורת סרט – חגית רימון
hrimon@gmail.com
הסרט "דיוקן של נערה עולה באש" הינו סרט נשי, שכל הגיבורות בו הן נשים. קולם של הגברים אינו נשמע בסרט, ואם כבר, אז הדמות שלהם היא דמות מרתיעה או לא נעימה. למשל, סופי המשרתת נכנסת להריון בלתי רצוי מגבר בלתי ידוע. היא מפילה בלי שום גבר לצידה. גם לא ידוע האם היא נאנסה או שקיימה יחסי מין מרצונה. דמות נוספת של גבר הינו האבא של אלואיז. זוהי דמות נעלמת ואין לנו מושג מי הוא. אף אחד לא מדבר עליו. ישנו גם הגבר שאלואיז אמורה להתחתן איתו. גם עליו אין כמעט פרטים, אבל זוהי דמות מרתיעה. אלואיז אינה מעוניינת בנישואין איתו וכל הסרט קיוויתי שמשהו ישתנה, שמשהו ישתבש בתוכניות ואלואיז לא תיסע אליו.
כאמור, נוכחות הגברים בסרט היא שלילית או חסרת נוכחות. זהו סרט מאוד פמיניסטי שמסתכל על נשים מנקודת מבט אוהבת ומלאת חמלה ויש בו אחווה נשית. גם יוצרות הסרט (הבמאית והצלמת) הינן נשים.
הצילום של הצלמת קלייר מאת'ון יפהפה ועושה חסד עם גיבורות הסרט. הן תמיד ניראות יפות על המסך. הצילום מלא חמלה ויופי, לרבות צילומי הטבע.
זהו סרט עדין ונטול דרמות. הסערות הרגשיות מתחוללות פנימה. יש בו רגישות גדולה, והמבטים בין שתי הגיבורות מהפנטים ומלאי משמעות.
לסיכום – דיוקן של נערה עולה באש הינו סרט נשי פמיניסטי שמביט על נשים מנקודת מבט של רוך וחמלה. יש בו אחווה נשית ורומן שכל הסרט מתנדנד בין אפשרי ללא אפשרי. השחקניות אדל האנל (אלואיז) ונעמי מרלאן (מריאן) משחקות נפלא. מרלאן אפילו טובה יותר.
אגב, הגיבורה אינה נערה, כפי שתרגמו את שם הסרט מצרפתית, אלא אישה צעירה. בתרגום לאנגלית נקרא הסרט:  Portrait of a Lady on Fire, וזהו תרגום טוב יותר.
ספוילרים מכאן – לא לקרוא לפני הסרט
עוד לפני שמריאן ואלואיז נפגשות, הצופים מנחשים או מקווים שיהיה ביניהן רומן, גם בגלל הטריילר של הסרט וגם כי הבמאית נותנת מיד סימנים שעומד להיווצר ביניהן קשר קרוב.
שתי הנשים גיבורות הסרט הן מצד אחד מובילות ומצד אחד מובלות. יש בהן גם כוח ועוצמה וגם חולשה וקבלת הדין והמוסכמות. מצד אחד אלואיז, הצעירה הבלונדינית היפה מובלת אל גורלה להינשא לגבר בלתי ידוע. מצד שני, אלואיז היא זו שלוקחת את המושכות בקשר ביניהן, ומתחילה עם מריאן וגם מביעה את עצמה ואת רגשותיה בצורה ישירה ופתוחה ולא מסתתרת.
כשאמה של אלואיז נוסעת לחמישה ימים, שלוש גיבורות הסרט –  מריאן, אלואיז וסופי המשרתת "מתערבבות" ביניהן. הרומן בין מריאן לאלואיז מגיע לשיאו, וסופי מתחברת עם שתיהן, ומצולמת גם סצנה ששלושתן משחקות קלפים וצוחקות ביחד.
סוף הסרט
בסצנה האחרונה של הסרט בכיתי, וזו הסצנה: מספר שנים לאחר שאלואיז ומריאן נפרדות (לאלואיז כבר יש בת מגבר שלא ראינו אותו בסרט), אלואיז נמצאת בקונצרט שבו מנגנים את הפרק "קיץ" מתוך יצירתו של ויואדי: "ארבע עונות". המצלמה מתמקדת בפניה מספר דקות.
מריאן ניגנה לה בעבר את הקטע הזה, ואלואיז נזכרת בכך ובוכה. ואני בכיתי איתה. בכיתי על אהבתן שנקטעה בעודה באיבה. בכיתי על כך שהיה ברור שלאף אחת מהן לא תהיה עוד אהבה כזו גדולה. ובכיתי על גורלן של נשים רבות שנגזר עליהן לוותר על אהבתן בגלל "מוסכמות חברתיות" ובגלל סיבות אחרות שניכפו עליהן.
הסרט נקטע בסופו ברגע אחד, ומיד האורות נדלקים באולם. למעשה זה מה שקרה עם אהבתן של מריאן ואלואיז, שנקטעה בבום אחד ושתיהן נזרקו לתוך מציאות אחרת.
הנה הקטע המוסיקלי המופיע בסרט (מהדקה השמינית) 

מדוע הסרט נגמר ככה?
בין מריאן לאלואיז מתפתח במהלך הסרט סיפור אהבה. למעשה הן מתאהבות זו בזו זמן קצר לאחר שנפגשו לראשונה. בלילה האחרון שלהן ביחד, לפני שהאמא של אלואיז חוזרת והרומן עומד להיקטע, מריאן אומרת לאלואיז ברוך: "אל תרדמי, אל תרדמי", כי היא רוצה "למשוך את הזמן" הקצוב שלהן ביחד.
בסצנה האחרונה בסרט, שבה אלואיז בוכה מגעגוע בקונצרט, קיוויתי שהיא תסיט את מבטה ותבחין במריאן, שגם היא נמצאת בקונצרט, ויהיה לסרט סוף טוב. אבל זה לא קרה.
נשאלת השאלה – למה הן ויתרו זו על זו? אפילו בלי שום מאבק? בלי שום נסיון להישאר ביחד? אין בסרט הסבר מניח את הדעת.
מדוע מריאן לא אמרה שלום לאלואיז כשראתה אותה לאחר מספר שנים בקונצרט? גם על כך אין תשובה.
זה לא כל כך ברור מהסרט ונראה לי מוזר שאף אחת מהן לא ניסתה לשנות את גורלה ובמקום להינשא לגבר זר, להישאר ביחד זו עם זו. הרי האהבה אמורה לגבור על הכל, לא? בשביל חומרי הציור שלה, מריאן קפצה למים בתחילת הסרט כדי להצילם, אז בשביל האהובה שלה היא לא יכולה להתאמץ ולמצוא פתרון יצירתי כדי לשמור על אהבתן? מאוד מוזר.
נזכרתי בסרט "אליסה ומרסלה" המשודר בנטפליקס, מסופר על זוג נשים בספרד בשנת 1901, שכדי להישאר ביחד למרות התנגדות הסביבה, אחת מהן מתחפשת לגבר. הן לא ויתרו על אהבתן למרות שהסביבה התנכלה להן. לעומת זאת, בסרט "דיוקן של נערה עולה באש" שתי הנשים בכלל לא ניסו להישאר ביחד. הן ויתרו מראש על אהבתן למרות שידעו שהעתיד לא צופן להן המון אושר רומנטי. לפחות אילו היו מראים בסרט נסיון או רצון להישאר יחד… בסוף הסרט שתיהן מצולמות כל אחת לבד, ללא זוגיות אוהבת.
ואני נותרתי עם שאלה אחת – למה הן לא נשארו ביחד? פורקואה??

קצת רכילות 

ואז גיליתי מקריאה באינטרנט שהבמאית סלין סיאמה הייתה בת הזוג של אדל האנל היפה (אלואיז) למשך מספר שנים. הן נפרדו, וכעת להאנל יש בת זוג אחרת. ואולי בגלל זה, בתת מודע, סיאמה לא השאירה את גיבורות הסרט יחד? שכן כאמור במציאות היא והאנל לא הצליחו עם הקשר שלהן ונפרדו, אז אולי גם בסרט החליטה הבמאית-תסריטאית (סיאמה) שאלואיז (האנל) לא תצליח לשמר את הקשר שלה עם מריאן. אין לי מושג האם התיאוריה הזו נכונה. אז אם תפגשו את סיאמה, אשמח לשמוע את תשובתה מדוע היא לא השאירה בסרט את שתי הנשים ביחד.

ראיון עם מעניין יוצרת הסרט והשחקניות הראשיות

טיול נשים בקוסטה ריקה – 12 ימים – ההרשמה נסגרת בקרוב

הסוד – איך מושכים שפע של דברים טובים לחיים? בריאות טובה, אושר, עושר וזוגיות נפלאה? כולל הסרט!!

מאת: מערכת אתר אישה

wom

עפ"י ויקיפדיה: הסוד (באנגלית: The Secret) הוא סרט תיעודי שבוים על ידי דרו הריאוט והופץ לראשונה בספריות הווידאו בארצות הברית ב-26 במרץ 2006. הסרט התפרסם במדינות רבות בעולם. בעקבות הסרט התפרסם גם ספר באותו שם.

הסרט מורכב ברובו ממונולוגים של מספר אנשים, רובם מרקע של רוחניות והעידן החדש – מתקשרים, מאמנים אישיים, כמרים, וכן מספר אנשי ספרות ומדע. המסבירים על "חוק המשיכה" ואף טוענים שהם יודעים להשתמש בו לטובתם האישית. הוא מלא בתמונות אילוסטרציה ובדוגמאות להשפעת הסוד על חיי האדם.

הרעיון המקורי לספר ולסרט שייך לרונדה בירן (Rhonda Byrne).

גילוי הסוד

בתחילת הסרט היוצרת רונדה בירן מוצגת כמי שמביאה את עצמה להרס. בעוד היא מנסה לחשוב איך להוציא את עצמה מהבוץ היא מגלה את הסוד ומחליטה לחקור. עד מהרה היא מבינה את משמעותו ועוצמתו ואפילו מוצאת על ידי חיפוש קליל בגוגל המוני אנשים שחיים היום ומכירים את הסוד.

רונדה בירן מציבה לעצמה מטרה – לשחרר את הסוד המסתורי לציבור ובכך לשנות את אורח חייהם של מיליונים.

על פי הסרט, לאורך כל ההיסטוריה, אנשים מצליחים רבים ידעו את "הסוד". בסרט מוזכרים, בין היתר, ויליאם שייקספיר, מוצרט, בטהובן, אלברט איינשטיין, לאונרדו דה וינצ'י. בזכות הסוד הם זכו בחיים מאושרים שכללו: בריאות, הצלחה, כסף ואהבה. לכן הם חששו יותר מהכל שאם יתגלה הסוד לציבור האושר ייקטף מידם ויהיה חסר חשיבות.

תוכן הסוד

"הסוד" עליו מבוסס הסרט מתייחס באופן ישיר ל"חוק המשיכה" (The Law of Attraction). חוק המשיכה אומר שאם אנו חושבים על דבר מה מסוים, אנחנו בעצם יוצרים אותו ומאוחר יותר אף נזכה לראותו בחיינו האמיתיים.

אחת המטאפורות בה נעשה שימוש בסרט לגבי הסוד היא סיפורו של אלאדין. בסיפור המקורי אלאדין מוצא מנורה קסומה וממשש אותה. מן המנורה מגיח ג'יני, שאומר רק משפט אחד: "משאלתך היא פקודתי". במשפט זה הג'יני מבטיח לקיים מספר בלתי מוגבל של משאלות.

על פי הסרט, הג'יני הוא בעצם מטאפורה ליקום. האדם מסוגל לחשוב תמיד, אפילו לחלום בשנתו. אם כך, מה שהאדם חושב ומתאר בדמיונו בעצם 'נשלח' לרחבי היקום וחוזר כמו בומרנג אל אותו האדם – רק לא כמחשבה אלא כדבר מציאותי.

תאוריית הסוד טוענת כי המחשבות הן מגנטיות, ויש להן תדר. כאשר אנחנו חושבים, המחשבות האלו משוגרות ליקום והן מושכות כמו מגנט את כל הדברים הדומים שנמצאים באותו תדר. כל מה שמשוגר כלפי חוץ, חוזר למקור. והמקור הזה, זה אנחנו.

אפשר לדמות את הרעיון של הסוד למגדל שידור. אנחנו מבינים שמגדל השידור של תחנת טלוויזיה משדר באמצעות תדר, והתדר הופך במקלט הטלוויזיה שלנו לתמונות. רובנו איננו מבינים איך זה עובד, אבל אנחנו יודעים שלכל ערוץ יש תדר, וכשאנחנו מתכווננים לתדר הזה אנחנו רואים את התמונות במקלט הטלוויזיה שלנו. אנחנו בוחרים את התדר על ידי בחירת ערוץ, ואז אנחנו מקבלים את התמונות שמשודרות בערוץ הזה. אם אנחנו רוצים לראות תמונות אחרות במקלט שלנו, אנחנו מחליפים ערוץ ומתכווננים לתדר חדש. הרעיון הוא שאנחנו כמו מגדל שידור אנושי, ואנחנו חזקים מכל מגדל שידור שנוצר עלי אדמות. השידור שלנו יוצר את חיינו ואת עולמינו. השדר שלנו מועבר באמצעות המחשבות שלנו. התמונות שאנחנו מקבלים משידור המחשבות שלנו, אם נרצה או לא, אלו תמונות חיינו.

שלושת השלבים של השימוש בסוד הם:

1. בקשו – עצמו את עיניכם והתמקדו בדבר שאותו אתם רוצים. תרגישו כאילו שהוא קיים כבר, שהוא חלק מחייכם. תאמו בין המחשבה להרגשה ובכך תצרו את הבקשה בראשכם ותשלחו אותה ליקום.

2. האמינו – לרגע אחד אל תפקפקו באמונתכם בסוד. תחיו כאילו הדבר אותו אתם רוצים הוא כבר שלכם. רגשות של פחד, כעס או עצב יכולים לשבור את אמונתכם ובכך למנוע את קיום הבקשה.

3. קבלו – בתוך זמן מסוים הדבר אותו ביקשתם יגיע אל חייכם. הוא לא יהיה בהכרח תואם (למרות שקרו מקרים רבים שכן) לבקשה ההתחלתית אך ללא ספק ישביע את רצונכם.

הסרט טוען שבין אם מאמינים בסוד או לא – הוא תמיד פועל בחיינו. אותו התהליך של הבקשה, אמונה והקבלה פועל בחיי כל אדם בכל רגע נתון גם מבחינה חיובית וגם מבחינה שלילית. היקום אינו מבדיל בין טוב או רע, הוא פשוט מציית למוח האדם. אם אדם מסתכל כל חודש על חובותיו וחושב על כמה שמצבו שלילי – הוא רק יביא על עצמו עוד ועוד מצבים מהסוג הזה.

הרקע לסרט

חלק מן הרעיונות בסרט מבוססים על הספר "מדע ההתעשרות" מאת וולאס ד. ווטלז (Wallace D. Wattles).

ביקורת

מעבר לביקורת הרציונלית אודות חוסר המדעיות של השיטה, על הסוד נמתחה ביקורת מכיוונים נוספים. הרעיון שהאדם עצמו אחראי למצבו, גם אם מדובר במחלות או פגעים שבאו עליו בעל כורחו ספג ביקורת חריפה. בנוסף, הסוד מציג תפיסת חיים אנוכית שמטרתה לקבל כמה שיותר, בעיקר בתחום החומרי.

ברמה ההיסטורית נמתחה ביקורת על השימוש שנעשה בציטוטים של הוגים מחוץ להקשרם המקורי, ועל הבאת ציטוטים שאין עדות כי נאמרו על ידם כלל.

"חוק המשיכה" עצמו הוגדר על ידי מבקרים אחדים כרעיון ישן, לא מקורי, וכלל לא סוד. מדובר בשיטת עזרה עצמית ידועה שהולבשה בתחפושת מיסטית-היסטורית. אם מסירים את כל הטפל נשארים עם התובנה הפסיכולוגית של "חשיבה חיובית".

ברמה הרפואית, מבקרים אחדים הביעו חשש כי הטענות בדבר הניסים הרפואיים שניתן לבצע באמצעות הסוד תמנע מאנשים טיפול אמיתי. ברמה הפסיכולוגית, אדם שלא מצליח לנקות את "המחשבות השליליות" מראשו עלול להיכנס למעגל קסמים של מחשבות שליליות ואף לדיכאון.

אני ממליצה לכם בחום לצפות בסרט – אין ספק שהמחשבות והאמונות שלנו משפיעות על ההרגשה שלנו ועל חיינו מוזמנים לשתף. גם לואיז היי מדברת על ההשפעה של המחשבות על חיינו

צפו בסרטון שבו לואיז היי מסבירה איך ניתן להשתמש ב"סוד" כדי למשוך את הנפש התאומה שלנו!!

 

 

והנה הסרט "הסוד" – חובה לצפות!! באנגלית

 

הסרט "משפחת בלייה" – למי שרוצה ללמוד מהי אהבה

מאת: חגית רימון

bel

 

כאשר קראתי מהי העלילה של הסרט "משפחת בלייה", לא נמשכתי ללכת אליו. אבל כבר לאחר צפייה בתחילת הסרט, שבו יש צילומים מרהיבים, הבנתי שטעיתי.

כל כך התרגשתי מהסרט, שבמהלכו כל כמה דקות ניסיתי להסתיר שזולגות לי דמעות…

אז מהי העלילה?

הנה העלילה, עפ"י אתר "סרט": כל בני משפחת בלייה הם חירשים, מלבד פאולה בת השש עשרה, אשר מתרגמת להוריה ואחיה הצעיר ומסייעת להם בחיי היום יום. יום אחד מחליטה פאולה להצטרף למקהלת בית הספר, שם היא מגלה כי יש לה כישרון שירה בלתי רגיל. המורה שלה מפציר בה לגשת לאודישנים לבית הספר למוסיקה הנחשב ביותר בצרפת, אלא שאותו בית ספר נמצא בפריז, ומעבר אליו יאלץ אותה לעזוב את הכפר ואת משפחתה."

על מה הסרט?

כאמור, לא התלהבתי ללכת לסרט שבמרכזו עומדת נערה מתבגרת, אבל הסרט היה בהרבה יותר מזה – זהו סרט על מימוש עצמי, אמונה בעצמי, על חשיבות האותנטיות, ובעיקר זהו סרט על אהבה, כוחה של אהבה, וכוחה של המשפחתיות.
השחקנים בסרט נפלאים ומעוררי אמפטיה. בראשם עומדת השחקנית הראשית, שהיא רק בת 18 – לואן אמרה, והדמות שלה נהדרת. כאמור – גם יתר השחקנים מצויינים, אהבתי את כולם.

האם אני ממליצה לכם ללכת לסרט?

ממליצה בחום. יש בסרט הרבה רגעים המעלים חיוך ורגעים המעוררים התרגשות. זהו אחד הסרטים הכי מרגשים שצפיתי בהם. (אבל תגיעו בלי ציפיות. הכי טוב) הסרט מזכיר את כוח האהבה ואת הכוח שיש בתמיכה המשפחתית.
 
הנה טריילר מהסרט – אם בכוונתך ללכת לסרט, עדיף לא לצפות לפני כן בטריילר.
 

 

 

חגית רימון

hrimon@gmal.com

הסרט "ריקי והפלאש" עם מריל סטריפ – להיות אמא משקיענית או כוכבת רוק?

מאת: חגית רימון

mer

מספר חודשים לא הייתי בסרט, וכשקראתי שמריל סטריפ יוצאת עם סרט חדש: "ריקי והפלאש" – זו כבר סיבה למסיבה, והתייצבתי בסינמה סיטי! (אגב, תנצלו את המבצעים בכרטיסי האשראי ולכו להנות מסרטים).

נו, ואיך מריל סטריפ בסרט? כמו תמיד – נו, מריל היא מריל. מדהימה. עם עצמות לחיים גבוהות, נכנסת לתפקיד ואת מיד מאמינה שהיא בכלל לא בתפקיד, אלא שזה אמיתי. שיש מישהי כזאת – ריקי, שהיא זמרת רוק שמופיעה בבר השכונתי מול בני חמישים פלוס.

מריל סטריפ כבר בת 66, ומה שמקסים בה, שהיא לא נלחמת בגיל, אלא הולכת איתו בגאון. מריל סטריפ בקולנוע היא כמו ברברה סטרייסנד בעולם השירה. שתיהן נשארות משובחות, יפות וכאריזמטיות.

מריל נראית נפלא, עם היופי המיוחד שבה והחוכמה היוצאת ממנה. בסרט היא משחקת זמרת רוק (ריקי) – לא מתוחכמת במיוחד, שנראית קצת שתוייה רוב הסרט (למרות שהיא לא). ריקי חברה בלהקה שבה יש לה קשר עם הגיטריסט, שהינו גבר נאה ומקסים שמחובר לצד הנשי שלו ומחוייב לקשר, וכמעט כל אישה הייתה רוצה לצידה כזה גבר.

מריל סטריפ הלכה בסרט עד הקצה עם ההופעה שלה – היא אמנם נראית אישה בוגרת ואינה מסתירה את הגיל, אך היא לא נכנעת למוסכמות ומתלבשת כ"נערת רוק" – היא עונדת המון טבעות ושרשראות ויש לה קעקוע ענק על הגב ואיפור מודגש וגוף נפלא ומכנסי רוקיסטית שחורים צמודים והיא מנגנת בגיטרה חשמלית ושרה נפלא והאנרגיות שלה הגיעו עד אליי. רציתי לקום מהמושב בקולנוע ולהגיע לבר שבו היא מנגנת, או להציע לה לשיר יחד עם בתי בלהקה שלה, PandamooN.

מה שמקסים במריל בסרט הוא שהיא אותנטית, לא מתייפייפת, כשאין לה כסף היא לא ממציאה תירוצים אלא מספרת שהיא בפשיטת רגל ומשתמשת בהנאה בכרטיס האשראי של הבעל הבוגדני של בתה.
היא הולכת עם האמת שלה ומגשימה את החלום שלה להופיע בלהקת רוק, אבל החיים שלה אינם נוצצים והיא עובדת כקופאית בסופר שמשתכרת מעט.

הגשמת החלום של ריקי גבתה ממנה מחיר כבד של ניתוק הקשר עם המשפחה שלה. היא אמנם מנסה להאשים בכך את בת הזוג של בעלה לשעבר, אבל במהלך הסרט לא קניתי את התירוץ הזה. האם אמא יכולה לנתק את הקשר עם ילדיה? האם אין זה תפקידה לשמור על הקשר בכל מחיר ולהשקיע בילדים?
אבל אמרתי לעצמי שאיני שופטת ואיני מבקרת ופעמים רבות לא ניתן לדעת מהי האמת, ולמה קשרים מתנתקים, ומי "אשם".

מה העלילה?

ריקי (מריל סטריפ) מקבלת טלפון מבעלה לשעבר, השחקן קווין קליין שמשחק נפלא את הגבר הרגיש והקצת חננה. הוא מספר לה שבתם מצוייה במשבר רגשי קשה, עקב העובדה שבעלה הטרי בגד בה, התאהב באחרת ועזב אותה.

לאחר מליון שנה שבה ריקי לא פגשה את ילדיה ואת בעלה לשעבר, פיט, היא מגיעה לאחוזתו המפוארת. שם היא פוגשת את בתה שמצבה הנפשי רעוע ביותר והיא על כדורים פסיכיאטריים. אבל יש דברים שאמא יכולה לסייע בהם הכי טוב, והמפגש בין האמא לבת עושה טוב לשתיהן, והן פורחות. את הבת מגלמת השחקנית מיימי גאמר, שהינה בתה האמתית של מריל סטריפ! זהו הסרט השלישי שלהן ביחד. גאמר משחקת באופן משכנע, ונחמד להשוות בין האמא והבת. אמנם שתיהן משחקות נפלא, אך מריל סטריפ גם יותר יפה וגם יותר כריזמטית. אין מה לעשות, מריל יש רק אחת.

אז כאמור, אחד הנושאים המטופלים בסרט הינו הקשר בין אמא לבת, ונושא נוסף הוא היחס בין קריירה והגשמת חלום לבין אימהות, והאם ניתן להיות אמא משקיענית במקביל לאמא שמגשימה את עצמה? כל אחת עם עצמה יכולה לענות על השאלה.

איך מרגישים כשפוגשים אקס אחרי כל כך הרבה שנים

נושא נוסף שמצאתי בסרט הינו מפגש עם אהוב לשעבר לאחר שנים רבות. מה קורה כשמריל פוגשת את בן זוגה לשעבר? אב הלא נאמר מהנאמר. יש מתח באויר ואהבה והמון טקסט שנמצא אצל כל אחד בראש. המשפטים מדודים והרגשות יוצאים לאחר מחשבה ואיפוק. יצא לכם לפגוש מישהו שהיה בן זוגכם, זמן רב לאחר שנפרדתם? מצב מורכב, לא?

פסקול מוסיקלי

הסרט מלווה בקאברים רבים שאותם שרה מריל סטריפף ולא את כולם הכרתי. יש לה קול יפה, ובמיוחד עבור הסרט היא למדה לנגן על גיטרה.

מדהים, בגיל 66 מריל מופיעה כזמרת רוק, שרה, מנגנת על גיטרה חשמלית, מתנועעת כמו בת 24, מתנשקת צרפתית ואומרת את מה שעומד על לשונה החריפה. מקסים, אה? לגמרי מעורר השראה.

אם אתם מתכוונים להגיע לסרט, תגיעו בלי ציפיות. זה כלל שתמיד טוב. זהו סרט לא כבד, שמשאיר טעם טוב. לא איזו יצירת מופת, אלא סרט חמוד עם מריל סטריפ המוכשרת.

 

הנה טריילר

 

 

חגית רימון hrimon@gmail.com