"תקשיבי, אני רוצה לעזוב את הבית" / סיפור קצר

פתאום – סיפור קצר מאת חגית רימון

 

חגית רימון

 

פתאום.
פתאום הוא עזב.
"שרי", הוא אמר לי היום בסלון. "אני חייב לדבר איתך."
הרגשתי שמשהו רע קרה.
התיישבנו בפינת האוכל. רק כמה דקות לפני כן הדלקתי נר קטן. אני אוהבת לראות את האש מרצדת.
הוא שתק. ואני שתקתי. ראיתי שקשה לו להתחיל.
"תקשיבי." אמר בקול צרוד. "אני רוצה לעזוב את הבית."
הרגשתי סחרחורת. עמדתי להתעלף ושתיתי מעט מכוס המים לידי. נשמתי עמוק. נשימה אחת ועוד אחת. ולא יכולתי להוציא מילה.
רק שבוע שעבר הלכנו ביחד לקונצרט. אחר כך נכנסנו לבית הקפה ליד, שתיתי קפוצ'ינו עם חלב סויה, והוא שתה כוסית של ויסקי משובח, כמו שהוא אוהב. שתיקה עמדה באויר. אז סיפרתי לו קצת מה קורה אצלי בעבודה. והוא הביט בי במבט משועמם. מנסה להיראות כאילו הוא מקשיב, אבל הרגשתי שהוא מחכה שאסיים לדבר. כבר שנים שאין לו מושג מה בדיוק אני עושה, ומי החברים שלי בעבודה ומחוצה לה. כן, אני מספרת לו מידי פעם, אבל זה לא נעים לספר למי שאת מרגישה שלא מעניין אותו מה את עושה. אז השיחות ביננו התקצרו לאחרונה.
"פגשתי אישה." אמר איציק. "לפני חצי שנה. בעבודה."
הרגשתי אגרוף חזק בבטן. אאוצ'. זה כואב. מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה? להעיף לו סטירה? לקלל אותו? או אולי אותה? להגיד לו שהיא זונה? ואולי זו אהבה טהורה?
"התאהבתי בה." הוא המשיך. והרגשתי אגרוף נוסף. חזק יותר. כמו מתאבק בזירה, שחוטף אגרוף ועוד אגרוף והוא נדחף אל החבלים, ואז מגיע האגרוף האחרון והנה, נוקאאוט. הקהל קם על רגליו ושואג כמו משוגע. איזה כייף. דה גיים איז אובר.
נשמתי שוב נשימה עמוקה. כדי שאוכל לעמוד במה שקורה כאן. הרגשתי שאני יוצאת אל מחוץ לגוף. כאילו זה לא קורה לי. אלא לאישה אחרת ששמה שרי. ואילו אני עדיין נשואה. והכל בסדר. ויש לי בעל די נחמד ומצליח ובאופן כללי גם אני די בסדר.
"אני מצטער שרי." הוא אומר. אבל לא הרגשתי שום צער בקולו. כאילו הוא בפגישה עם פקיד שומה.
לפני חצי שנה הוא נסע לכנס מהעבודה. כעת נזכרתי. הוא בקושי דיבר איתי משם. התקשר טיפה והרגשתי שזה כדי לצאת לידי חובה.
"היא הייתה איתך בכנס?" שאלתי בטון שקט.
הוא השפיל את עיניו. ולא ענה. בטח שואל את עצמו האם לומר את האמת או לשקר.
"כן."
אני יכולה עכשיו לזרוק את כוס המים מהרצפה. להידהם מהמידע שסופר לי זה עתה. איך הכל קרה פתאום? הרי רק לפני שבוע יצאנו לקונצרט. ורק לפני חודשיים נסענו לבית מלון. ושם, בין שתיקה לשתיקה, דיברנו על האוכל שהוגש לשולחן, ניתחנו את המנות ואיכות מרכיביהן,החלפנו מילים על הילדים, לא הבטנו בכלל בעיניים, בשום רגע לא נתנו ידיים, צעדנו ברחובות כשני זרים שבמקרה נשואים.
בחדר במלון, בלילה במיטה, הוא התקרב אליי, ולא רציתי. נתתי לו לגעת בי, ונראה שעשה זאת כי הרגיש חייב. כי בכל זאת, יצאנו לנופש בבית מלון…
בבוקר אמרתי לו בוקר טוב. בלי אהוב שלי או מתוק. והוא ענה לי בוקר טוב. בלי ממי או יפה שלי. וירדנו לחדר האוכל, ומילאנו את הצלחות שלנו כמה פעמים בסלטים טעימים. ושתינו מיץ תפוזים סחוט טרי, כמו אהבה בחודש השני, ולגמנו קפה הפוך, ודיברנו על האוכל וקצת על מזג האויר ואיזה כייף לצאת לחופשה ושנינו רצינו כבר לחזור הביתה.
לא שפכתי את כוס המים ולא עשיתי שום סצנה. ולא אמרתי עליה שהיא זונה. ולא נתתי לו סטירה. האיש הזה היושב מולי. הוא כבר קצת זר בשבילי.
"אל תדאגי." אמר האיש הקצת זר. "אני אשאיר לך את הדירה. ואדאג למחסורך."
ואני נשמתי עוד נשימה עמוקה. קמתי מהכסא. פסעתי לעבר הברז ושטפתי את פניי במים.
אני בסדר. אמרתי לעצמי. אני בסדר.
הוא נותר נטוע בכיסאו. ואז הזיז אותו לאחור וקם. נטל את תיקו. ויצא מהבית.

תשכחו מתיאוריית החורים השחורים ששמעתם האלה. הנה התיאורייה האמיתית

תשכחו מתיאוריית החורים השחורים ששמעתם האלה. הנה התיאורייה האמיתית 🙂

מאת: חגית רימון

תיאוריית החורים השחורים

 

תשכחו מתיאוריית החורים השחורים
שהגה סטיבן הוקינג
בהתאם למחקר שאני עובדת עליו
החורים השחורים הם אלה:
זוכרים שהיה לכם חבר מאוד מאוד טוב?
שנגע לכם בנשמה, שדיברתם איתו במצטבר שעות על גבי שעות
שעשיתם דברים ביחד?
זוכרים שהיה לכם בן או בת זוג שהיו הכי קרובים אליכם?
נגעתם והתנשקתם ועשיתם איתו או איתה אהבה ודיברתם המון וחלקתם חוויות
וצחקתם הרבה והייתה לכם שפה מיוחדת רק לכם…
דיברתם על עתיד משותף
והצהרתם זה לזו או זו לזו הצהרות אהבה
וכתבתם שירים וברכות מתוקות ליום ההולדת
וקניתם מתנות האחד לשנייה ורציתם להיות ביחד עוד ועוד
וביום אחד
הקשר עם החבר הכי טוב שלכם
או עם בן או בת הזוג שלכם
שהצהירו בפניכם הצהרות אהבה
מכאן עד הירח
מאילת עד הכוכבים
הקשר לפתע נותק באיווחת חרב
ועד היום לא דיברתם שוב
לא נפגשתם והדברים נותרו פתוחים
קרה לכם ?
אז תדעו שזוהי התיאוריה של החורים השחורים
היא ולא אחרת
בחורים השחורים נמצאים האנשים שהיו הכי קרובים אליכם
וביום אחד התפוגגו
אין לכם מושג מה קורה איתם ומה אירע בגורלם
אז תדעו לכם שהם שם

 

מה את עושה כאן? המילים עמדו אך שתקתי. והיא חייכה… סיפור קצר

דפקת על הדלת. ואני פתחתי. והופתעתי… סיפור קצר

מאת: חגית רימון

דפקת על הדלת ואני הופתעתי
דפקת על הדלת ואני הופתעתי

 

דפקת על הדלת. ואני פתחתי. והופתעתי. מה את עושה כאן? המילים עמדו אך שתקתי. והיא חייכה. ושאלה – אני יכולה להיכנס? וסימנתי לה עם היד. והיא התיישבה על הספה בסלון. שכל כך הכירה. ושמה את הרגל על השולחן. כאילו שהיתה כאן מאז ומתמיד.

רוצה לשתות משהו? שאלתי.

אשמח לנס. היא השיבה.

ואמרתי לעצמי – ברור שתשמח. הרתחתי מים והכנתי לה כפי שזכרתי. הרבה כוסות נסקפה הכנתי לה. והיא תמיד אהבה אותן ושתתה אותן בהנאה. הבאתי את כוס הזכוכית לסלון, וגם לעצמי הכנתי. ושתיקה עמדה באויר. והיא חייכה אלי.

את שמחה לראות אותי? היא שאלה.

לא ידעתי מה לומר. האמת שקצת שמחתי. דווקא נחמד. אני אוהבת הפתעות.

מממ… לא השבתי. לא רציתי לטפוח לה על האגו. השעה הייתה רבע לשבע בערב והאור בסלון היה צהבהב. היא קמה מהספה, התקרבה אלי, הניחה את ידיה על כתפיי ואני לא זזתי. הבטתי בעיניה. מצפה לראות מה תעשה. היא קירבה את שפתיה אל שפתיי. והנה, התנשקנו. נשיקה שחיכתה הרבה זמן. לשונה נכנסה אל פי. כמעט שכחתי את מגע שפתיה. עצמתי את עיניי. ונתתי לה לטייל עם לשונה צמוד ללשוני. לא אספר לכם מה היה בנשיקה כדי שלא תחשבו שזהו סיפור כחול. לא נעים. צריך לשמור על קוים אדומים אז אעצור בזה. אבל אתם יכולים לדמיין לכם את הנשיקה הזו שחיכתה בלי סבלנות די הרבה זמן. ומה בא אחריה? יש נשיקות שמביאות לדרך מיוחדת, ויש כאלה שנותרות כך. נשיקות. ורק הן. למרות שלא יצא לי להכיר את הסוג השני.

 

מה עושים כשאין מצב רוח טוב? איך משפרים אותו? ומה כדאי לעשות אחרי פרידה?

מאת: חגית רימון

חגית רימון
חגית רימון

 

זה קורה לכולם, ולא ניתן להתחמק מזה.

מצב רוח רע. עצב. דכאון קל. תחושה של פסימיות.

אז מה עושים? ואיך יוצאים מזה?

הנה מגוון אפשרויות ליציאה ממצב רוח רע, וזירוז בואה של השמחה.

בטוח שאחת הדרכים תעזור גם לכן. ואם יש לכן אפשרויות נוספות – אתן מוזמנות להוסיף.

אז מה עושים?

1. מוסיקה – מקשיבים למוסיקה שאוהבים. אבל רצוי – לא למוסיקה עצובה ודכאונית. אוקיי… מקסימום לשיר עצוב אחד או שניים, לבכות זה משחרר.

מומלץ להקשיב למוסיקה עם מילים אופטימיות – לשירי אהבה יפים, למוסיקה מרגיעה ועוד.

אני לדוגמא, פעמים רבות כשאני רוצה להעלות את האנרגיה שלי לאנרגיה של יותר אהבה ושמחה, במקום עצב, מקשיבה לשיר המקסים של ברברה סטרייסנד – "Woman in love", ומיד מרגישה טוב יותר.

2. מקשיבים למדיטציות על משיכת שפע, משיכת אהבה יש המון כאלה ביוטיוב. פשוט תעשו חיפוש.

3. לוקחים את הדברים בפרופורציה – נכון, זה לא פשוט, וכאשר כואב לנו הלב, או עצוב לנו, לא ישפר לנו את מצב הרוח לדעת שלאחרים קשה ועצוב יותר. ועדיין – רצוי לקחת את הדברים בפרופורציה.

נכון שעצוב להיפרד, ועצוב שיש אהבה נכזבת, וקשה להפסיד כסף ועוד ועוד, אבל אלו הם דברים שניתן לצאת מהם, גם אם זה לוקח זמן. תהיי אופטימית ותאמיני בעצמך.

אם עברת פרידה קשה, תזכרי שמעבר לפינה מחכה לך אהבה נפלאה אחרת, אפילו יותר טובה. ואם פוטרת מהעבודה, שזה דבר לא נעים ומעורר פחדים – תאמרי לעצמך שתמצאי מקום טוב יותר עבורך.

4. תודה תודה תודה – לפי שיטת ההופונופונו (עברתי סדנאות עם המנחה הנפלאה מאבל כץ) – אומרים בלב פעמים רבות ביום: "תודה תודה תודה." ניתן לומר גם – "אני אוהבת אותך", וגם: סליחה.

זוהי שיטה פשוטה שמושכת טוב לחיים ומביאה יותר רוגע.
כאשר את אומרת פעמים רבות תודה, בכל יום, זה מביא ל-"ניקוי" – ניקוי דפוסים ישנים, ניקוי אמונות מגבילות, וכאשר את משחררת את הנושא שמטריד אותך ממחשבתך ואומרת תודה פעמים רבות- בהחלט ייתכן שהנושא ייפתר בדרך טובה, ואפילו דרך שלא ציפית לה.

יצויין שגם ביהדות מברכים ומודים רבות – על מיני מזונות, על הקימה בבוקר ועוד.

5. מחברת תודה – תקני לך "מחברת תודה", ובה תכתבי כל יום – "תודה תודה תודה" בתוספת התאריך, ומתחת רשימה של כל הדברים עליהם את מודה. תכתבי גם את הדברים הקטנים שאת מודה עליהם – כמו תודה על הנסקפה הטעים, תודה על המקלחת הכייפית, תודה על השיחה עם חברה ועוד. הכרת התודה ממקדת אותנו בטוב ונותנת לנו יותר ממנו. כמו כן, זה מעלה מיידית את התדר שלנו לתדר של יותר שמחה.

6. רשימה של מה אני רוצה ולדמיין את זה – ברגעים בהם קורים דברים בניגוד למה שציפינו ורצינו, והם גורמים לנו לעצב – תעשי לך רשימה של מה שאת רוצה. לדוגמא – אם עברת פרידה, תכתבי לדוגמא ברשימה שלך: "אני רוצה אהבה נפלאה וטובה, זוגיות מפרגנת ותומכת, שארגיש בה אהובה ואוהבת."

לאחר מכן תעצמי עיניים ותרגישי שיש לך את מה שאת רוצה. עשי זאת כמה שיותר. הדמיון וההרגשה גורמים לדברים שאת רוצה להתרחש.

7. חברה טובה – שיתוף של חברה טובה או אשת מקצוע – פסיכולוגית או מטפלת טובה – מסייעים. יש תקופות בהן באופן אישי אני נוטה לשתף הרבה, ויש תקופות בהן קורה לי דווקא ההיפך – אני מתכנסת בתוך עצמי ויותר שותקת. הכל טוב, וניתן לשלב. אני ממליצה על המטפלת מיכל קידר לוי – מטפלת בשיטת "אהבה רבה", שמייעצת, תומכת, מעודדת, מחזקת, ומציעה פתרונות מצויינים לשינוי לטובה.

8. לצאת להליכות, לעשות ספורט – אומרים שספורט גורם לשמחה. איני יודעת עד כמה הדבר נכון אצל עצלנים כמוני, שאין להם סבלנות וחשק להתעמל, אבל זה נכון שהליכות עוזרות להתגבר על מצב רוח לא טוב. במהלך הליכה, כשאני רוצה פתרון או תשובה למשהו שמטריד או מעציב אותי, אני מדברת לעצמי, וגם שואלת שאלות את היקום/מלאכים/אלוהים ומקבלת תשובות.

9. תשקיעי בתחביב – תציירי, תכתבי, תצפי בהצגות, סרטים, תעשי מה שאת אוהבת. ככה מחשבותייך יתמקדו בדברים אחרים.

10. תמצאי את היתרונות במה שקרה, ותמנפי זאת – תשאלי את עצמך מהם היתרונות הנוצרים כתוצאה ממה שעברת? כמובן שאני מדברת על אירועים לא יותר מידי קשים בחייך. לדוגמא, אם הסתיימה הזוגיות שלך בניגוד לרצונך, או שפוטרת מהעבודה – כמובן שהמדובר באירועים שיכולים לגרום לעצב ולקושי. אבל בכל זאת – תשאלי את עצמך מהם היתרונות בכך שעברת פרידה? התשובות יכולות להיות: במילא בן או בת הזוג לא התאימו לי, עדיף שנפרדנו כעת ולא עוד כמה שנים. או למשל: למרות שאני עצובה בגלל הפרידה, הרי שכעת יש לי יותר זמן פנוי, ואוכל לעשות יותר דברים שאני אוהבת.

11. תאמיני שמגיע לך משהו טוב – תאמיני בכך שמגיעים לך דברים טובים. את ראוייה לכך!

12. תחשבי על מה שהיה ותקבלי תובנות – רצוי ומומלץ לחשוב על מה שהיה, לנתח ולהסיק מסקנות, כדי שבעתיד תוכלי לשפר את עצמך ולמשוך לחייך דברים טובים יותר. למשל – אם בן או בת זוגך נפרדו ממך ולא רצית בכך – תחשבי מה הוביל לפרידה? האם יש משהו בהתנהגותך שכדאי לשנות? האם כדאי שלהבא תמצאי בן או בת זוג שיותר יתאימו לך? מה ניתן ללמוד מהפרידה?
עברתי כמה פרידות, וחלקן העציבו אותי, אבל מכל אחת מהן קיבלתי תובנות להמשך. בפעם הבאה בחרתי טוב יותר ושיפרתי את מה שטעון שיפור

לסיכום

להיות עצובה לפעמים זה בסדר, זה אנושי וקורה לכולם.
החוכמה היא לא להתבוסס בעצב, אלא לצאת ממנו במהירה, כשאנחנו חכמות ונבונות יותר, ולצאת לדרך חדשה וטובה יותר.

בהצלחה!!

חגית רימון hrimon@gmail.com

סרטון נפלא של לואיז היי עם המלצות לחיים טובים יותר, אהבה והצלחה – מומלץ

 

 

היא קמה כל בוקר בחמש חמישים וחמש. מכינה סנדויצ'ים מושקעים לילדים. וחושבת עליו… געגוע

מאת: חגית רימון

womannice

 

היא קמה כל בוקר בחמש חמישים וחמש. חמש דקות לפני השעון המעורר. מכינה סנדויצ'ים מושקעים לילדים.
וחושבת עליו.
היא מתקלחת, מסבנת את גופה בעדינות. נוגעת בעורה. משפשפת את פניה.
וחושבת עליו.
היא יוצאת מהמקלחת, מצחצחת שיניים. מביטה בפניה במראה. מורחת קרם ריחני.
וחושבת עליו. איך פעם אמר לה שהוא מכור לריחה. מכור לאצבעותיה.
היא לובשת את החולצה הכחולה. ונזכרת איך נהג להביט במחשופה ולומר לה: "אחחח… איזו סקסית את". ונישק את פטמתה ברוך.
היא שותה נסקפה. וחושבת עליו. איך ישבו ביחד ודיברו על הכל. הכל. את כל סודותיה חלקה עימו.
היא מביטה בבעלה הישן. וחושבת עליו. על הסערות שהכניס לחייה. על הריגושים והלילות הסוערים והימים רווי התשוקה והעניין.
היא מעירה את ילדיה, שולחת אותם לבית הספר. הולכת לעבודה. שוקעת בדוחות ובמספרים.
וחושבת עליו. על השיחות המעניינות. הצחוקים. הליטופים. החיבוקים.
היא שבה לביתה.
וחושבת עליו.
איך יצא מחייה. ביום חורף קר. ומאז, ליבה כמה אליו.

 

געגוע – הגרסא הנשית

היא קמה כל בוקר בחמש חמישים וחמש. חמש דקות לפני השעון המעורר. מכינה סנדויצ'ים מושקעים לילדים.
וחושבת עליה.
היא מתקלחת, מסבנת את גופה בעדינות. נוגעת בעורה. משפשפת את פניה.
וחושבת עליה.
היא יוצאת מהמקלחת, מצחצחת שיניים. מביטה בפניה במראה. מורחת קרם ריחני.
וחושבת עליה. איך פעם אמרה לה שהיא מכורה לריחה. מכורה לאצבעותיה. לנשיקותיה.
היא לובשת את החולצה הכחולה. ונזכרת איך נורית נהגה להביט במחשופה ולומר לה: "אחחח… איזו סקסית את". ונישקה את פטמתה ברוך.
היא שותה נסקפה. וחושבת עליה. איך ישבו ביחד ודיברו על הכל. הכל. את כל סודותיה חלקה עימה.
היא מביטה בבעלה הישן. וחושבת עליה. על הסערות שהכניסה לחייה. על הריגושים והלילות הסוערים והימים רווי התשוקה והעניין.
היא מעירה את ילדיה, שולחת אותם לבית הספר. הולכת לעבודה. שוקעת בדוחות ובמספרים.
וחושבת עליה. על השיחות המעניינות. הצחוקים. הליטופים. החיבוקים.
היא שבה לביתה.
וחושבת עליה.
איך יצאה מחייה. ביום חורף קר. ומאז, ליבה כמה אליה.