איך אפשר להיות מאושר? – הרב זמיר כהן

איך אפשר להיות מאושר? – הרב זמיר כהן

מהם הגורמים לעצבות? ואיך אפשר להיות מאושרים באופן קבוע?

סרטון קצר – שווה ליישם

 

מה קורה כשמישהו יוצא מחייך? תיאורית היוצא והנכנס…

תקשיבי לזה כמה ימים ותרגישי שינוי לטובה!

תקשיבי לסרטון הזה כמה ימים ותרגישי שינוי לטובה

חגית רימון hrimon@gmail.com

ידוע שהמחשבות שלנו, האמונות שלנו ותת המודע שלנו מנתבים את חיינו.

לכל אחד מאיתנו ישנן אמונות ומחשבות שגורמות לנו לסבל. למשל: אני לא שווה, יש טובים ממני, אני לא יפה, אני לא מוכשרת מספיק וכדו'.

ברגע שנשתחרר מהאמונות האלו תיפתח דלת קסמים שתזמן לחיינו הרגשה יותר טובה ואירועים יותר משמחים.

הנה סרטון עם משפטים קלים באנגלית ששווה להאזין לו כמה שיותר. יש בו אמירות שחודרות למוח ויסייעו לך להתחזק.

"אנו יוצרים את המציאות שלנו. כפי שבודהה אמר: אנחנו מה שאנו חושבים."

בנוסף להאזנה לסרטון אני ממליצה על שיטות נוספות להעצמה אישית כמו תטא הילינג, הופונופונו, שיחזור גלגולים, סדנאות אצל פריידי מרגלית, טיפול רגשי אצל פסיכולוגית או מטפלת (ממליצה על מיכל קידר לוי שמחזקת אותי). כמו כן ישנם ספרים רבים שמפרטים שיטות להעצמה והתחזקות אישית.

דבר ראשון כדי להתחזק ולהשיג דברים טובים לחיינו – צריך להאמין ולרצות. ואחר כך כל אחת תבחר את השיטה שעוזרת לה להתחזק ולמשוך לחיים דברים טובים.

תקשיבו למילים בסרטון (באנגלית קלה) ותנשמו נשימות עמוקות

תרגום חלקי:

אני חזקה

אני אנרגטית

אני בעלת עוצמה

אני פתוחה לקבל

אני מבורכת

אני עשירה

אני מצליחה

אני מאמינה בעצמי

יש לי מוטיבציה

אני בטוחה

אין בי פחד

אני פועלת היום

אני חזקה

אני מאוזנת

אני שלווה

 

בואי לסופשבוע מופלא לנשים עם סדנאות משנות חיים!! 8-9 במרץ

הנה הפרטים בפיסבוק

מדוע חשוב לחיות חיים של אמת? סרטון קצר

מדוע חשוב לחיות חיים של אמת? סרטון קצר

מאת: חגית רימון

הנושא להיום הוא: האמת.
לדעתי, אחד המפתחות לחיים שיש בהם הרגשה של שלמות, שמחה, אושר והגשמה הוא חיים של אמת.
יש הרבה אנשים שמסתירים בתוכם סוד או מסתירים בתוכם רצון מאוד גדול לעשות משהו שהם לא עושים אותו ולא מגשימים אותו.
זה גורם לתסכול וזה גורם לחיים שיש בהם שקרים, חיים שיש בהם חוסר הגשמה עצמית.
חיים של שקר והסתרה הם חיים מאוד מאתגרים ולא פשוטים.

הרבה פעמים אמירת אמת ולהגשים את מי שאת בלי הסתרה – גורמת לך לחיים עם יותר סיפוק והנאה.
יש הרבה אנשים שחיים בעצם חיים שהם לא החיים של עצמם, אלא חיים שאולי ההורים שלהם הכתיבו להם, או חיים שהם חיים אותם כי הם לא רוצים לספר את מי שהם כי הם פוחדים מהתגובות של הסביבה.

הם חוששים ממה שיהיה. וחיים כאלה גורמים לפחד, להסתרה ולאי מימוש עצמי. ואז הרבה פעמים אנשים כאלה נכנסים לדכאונות. כי ברגע שאת לא מגשימה את עצמך, את המהות שלך, את מי שאת – זה קצת פספוס, לא?
אני רוצה לתת לך מסר ממני: כשאת חיה את מי שאת, את האמת שלך, את המהות שלך – תאמיני לי שזה גורם ליותר שמחה בלב. יכול להיות שבהתחלה יכולים להיות חודשים או שנים לא פשוטים ומאתגרים בדרך הזאת של חשיפת האמת.

אבל לאחר מכן, לאחר זמן מה, אחרי שתתגברי על הקשיים, יכול להיות שתחליפי את הסביבה שלך, את סביבת המגורים, יכול להיות שתחליפי את החברים, החברות, את בן או בת הזוג. ואז את תגיעי למקום שאת תרגישי יותר שלמה. מקום של חופש, כי את לא צריכה להסתיר. כשאת לא מסתירה, את נמצאת בחופש. וחופש גורם לתחושה של שמחה.

זמ מה שרציתי להגיד לך. תעשי עם זה מה שאת רוצה

הנה הסרטון

 

מה לעשות שלפעמים את עצובה? מה טוב בעצב? ואיך למשוך את השימחה? סרטון שווה

מה לעשות שלפעמים את עצובה? מה טוב בעצב? ואיך למשוך את השימחה? סרטון שווה

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

המון מדברים, בעיקר ביהדות, על כך שחשוב להיות בשמחה תמיד.

כאשר את שמחה, נכנסים אלייך דברים טובים לחיים, הכל פתוח לקבל, וחוץ מזה שמצב הרוח שלך טוב, ומי לא שמח להיות במצב רוח טוב?

מצד אחד, הרצון להיות תמיד בשמחה הוא רצון נפלא, אבל מצד שני הוא בלתי אפשרי. אנחנו לא מחשבים. אנחנו אנשים.

אז מה עושים כשעצובים? ואיך מגיעים שוב לשימחה? הכל בסרטון.

 

 

מה עושים כשדברים לא הולכים בקלות ויש לך חוסר וודאות?

 

"אני שימחה, וזו הבדיחה הכי גדולה בהיסטוריה לקרוא לי ככה…" / שימחה, סיפור קצר

"שימחה" – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד

היי, אני שימחה, זו הבדיחה הכי גדולה בהיסטוריה לקרוא לי ככה, כי אין אדם עצוב ממני.
אני בקושי מתעוררת בבוקר, מיד כשאני פוקחת את העיניים, כל שאני רוצה זה לחזור לישון. מזל שהמציאו את הקפה בעולם, כדי לתת לי קצת מרץ להתחיל את היום. אז אני קמה ושואלת את עצמי מה יש לי לעשות היום, ונזכרת כמה שאני בודדה בעולם, בלי אבא, כי הדרֶק הזה עזב אותי כשהייתי בת חמש, ובלי אמא, שנפטרה כשהייתי בת עשרים. ובלי ילדים. לא, הייתי מטומטמת וחיכיתי וחיכיתי לאלוהים יודע מה, עד שכאשר התעשתתי זה היה כבר מאוחר. אז אני כאן בבית חיה כמו כלב, בעצם הם חיים טוב ממני. אני כאן רוב היום בוהה בקירות. מזל שיש לי את ציפורה, החתולה הלבנה היפה שלי. אנחנו מביטות זו בזו והיא באה אליי שאלטף אותה.

יש לי חברות, זה לא שאין לי, אבל טבועה בתוכי עמוק עצבות תהומית שכזו עמוקה כמו לוע של הר געש, מאיימת להטביע אותי בתוך להבותיה. כשאין בשביל מה לחיות, בשביל מי לחיות, אין טעם לחיים האלה. יום דומה ליום, ואין למה לקוות. מהי המשמעות לחיים שלי? עד היום אינני יודעת. ניסיתי כל מיני דברים – התנדבתי יומיים בבית חולים, וברחתי משם. פתחתי לי דף בפייסבוק, אך השתעממתי. גידלתי עציצים, אבל הם מתו. התחלתי לצייר, אבל גיליתי שאני חסרת כישרון לחלוטין. אז מדוע אני כאן בכלל? מדוע אני חיה? קמה בבוקר? הולכת לעבודה המשעממת וחוזרת הביתה אחרי שמונה שעות. מה אני אמורה לעשות? אני לא נהיית יותר צעירה, קמטים התפרסו בפניי, וגופי מתחיל להיות רפוי. אז מה עכשיו? שאכניס את עצמי לבית אבות ואחכה למותי? ואולי אסע קצת לחו"ל? אראה עולם, נופים חדשים, אנשים, אויר צלול. אולי באמת אעשה זאת? נו, שמחה, מה את אומרת? די עם ההסתגרות הזו, היא לא מובילה אותך לשום מקום. את תקועה כמו סרדינים בקופסא, רק שאת יכולה לצאת ממנה. צאי, תבלי, תכירי, תנשמי אויר, תחבקי עץ, תנשמי פרחים, תדברי עם אנשים, תלכי לטייל. תודה לאל, לא חסר לך ממון, אז תגידי תודה. ושוב פעם תודה. ועכשיו תתקשרי לסוכנות הנסיעות ותזמיני טיול לאיטליה. או לפריז? לשוויץ? לאמסטרדם. עכשיו אני מזמינה טיול מאורגן לאמסטרדם. והשכנה תטפל בציפורה, ובתמורה אביא לה קבקבים מעץ. וגם גבינה הולנדית. הולנד, חכי לי, אני באה…