מאת: טל בוקריס
נישואים… צריך לדבר על זה, או לכתוב, לפחות לקרוא…. אבל עם היד על הלב.
ולא פשוט לשים "יד על הלב", בנושא עדין שכזה.
לא פשוט, כי כל מי שנשוי יותר מ10 שנים כבר מבין שאהבה – זה לא כל הסיפור, שתשוקה לא בהכרח לעולם נשארת, פנטזיות אין רק באגדות וחלומות נועדו להתחלף.
זה כנראה מה שעושה את הנישואים לנושא עדין, מורכב ומסובך, אבל זה בדיוק מה שיכול לעשות את-זה הכי פשוט: ההבנה שנישואים לא תמיד נוצצים כפי שהם נראים והקבלה שנישואים לא בהכרח צריכים להיות נוצצים.
נישואים באופן כללי ופשטני מאד, צריכים להיות בנויים על איזון בין בני הזוג, בהתאמה לזוג ובהבנה מלאה שבזוג יש יותר משניים: יש זוג, יש גבר,אישה , יש ילדים,משפחה,חברים,עבודה, אני ואתה!
כשמדברים על נישואים, מיד תמיד מדברים על אהבה, אבל כשרוצים לדבר על נישואים עם "יד על הלב", יש להגדיר את מושג "האהבה" מחדש,כי נישואים ו"אהבה" בפרשנות הטבעית שלה, הולכים יחד בשנים הראשונות אח"כ הם הולכים ביחד לישון וגם זה כבר לא בטוח :).
"אהבה" בנישואים מיוחסת בעיקר לרוך, עדנה, שלווה, שותפות, ביטחון, דאגה, אכפתיות, הדדיות, תמיכה, עזרה, שלמות ושייכות – זו אהבה שאין לזלזל בה ואין להמעיט בערכה , זו אהבה שיכולה לשמח ולמלא את החיים בתכנים רבים,זו אהבה שיכולה לעבור טלטלות, סערות, יבשות ושיממון.
כשמדברים על נישואים, צריך לדבר על "תשוקה" ועל כל המשמעויות של המילה המשקיקה הזו, אבל כשרוצים לדבר עם "יד על הלב" צריך להפסיק לחפש תירוצים והגדרות כי ל"תשוקה" יש פרוש ברור ומוגדר: חמדה, חיזור, כמיהה, ערגה, תאווה – מן הרבה מילים כאלה שמתארות געגוע, מן מילים כאלה שאי אפשר ממש להסביר – צריך להרגישששש.
כשאת/ה נמצא עם אותו אדם יום יום, שנים על גבי שנים טבעי, ברור, מקובל ומובן שלא תמיד תתגעגע או שלכל היותר, תתגעגע פחות. אפשר לדמות את ה"תשוקה" בנישואים ל"מערכת היחסים" שבין הים והחוף: לא משנה כמה שנים הים והחוף שלובים אחד בשני….יש ימים שהים מתגעגע לחוף, בימים שכאלה, הוא מסתער בגלים לכיוונו ובמפגש בניהם יש חיבור, השלמה , קבלה. ישנם ימים שהים שותק,עסוק בשלו ולעצמו, הוא יודע שהחוף שם….. מחכה, עד לגעגוע הבא. לא הים ולא החוף נבהלים כשהשקט בניהם , הם יודעים במעמקיהם שמתישהוא יבוא שוב הגל, הוא יהיה אחר, שונה אבל הוא מגיע.
כשמדברים על נישואים מותר גם לדבר על פנטזיות, אבל "עם היד על הלב".
כל איש מקצוע אחראי ומיומן יאמר ויצטט מחקרים רבים בנושא, ומסכמים שפנטזיות נועדו להישאר פנטזיות. פנטזיות לא בהכרח חייבות להתממש ולפעמים עדיף שלא.
לפנטזיות יש נטייה להיות הזויות,דמיוניות ואידיאליות.
חזקות ככל שיהיו ורצוניות ככל שיהיו תשאירו אותן שלכם בלבד – מעטים אלו שיבינו ורבים אלו שיבקרו.
אבלללל פנטזיות יוצרות ריגוש ,הדבר הזה שכולם רוצים,צריכים ומתגעגעים. ( כן – כוללללללם). לריגוש יש את הכוח לעורר את התשוקה ולהביא את הגל להתנפץ בחוף – אז למה לוותר על פנטזיה אחת, שתיים…
כשמדברים על נישואים ושמים "יד על הלב" מדברים גם על חלומות, החלומות שהיו לכם כשנישאתם והחלומות שיש לכם בבגרותכם. חלקם וודאי הצלחתם לממש ,חלקם לא וחלקם עדיין לא. היופי בחלומות, שדווקא הם,נועדו למימוש ומותר ורצוי לו לאדם ולזוג שיהיו להם כמה שיותר חלומות. החלומות יוצרים ריגוש ,חלומות משותפים יוצרים ריגושים משותפים ומכך נוצר חיבור. חפשו תמיד עוד ועוד חלומות, ביחד ולחוד, החליפו אותם כמה פעמים שתרצו, העיקר שלא תפסיקו לחלום. כי בניגוד לחלומות של שינה, חלומות מהסוג הזה משאירים אותנו ערניים, חיוניים ,מלאי אנרגיות לתשוקות ישנות,פנטזיות חדשות ואהבה…
נישואים עם "יד הלב" מלמדים ומזכירים לכל זוג, שבזוגיות יש שני אנשים נפרדים.
כל אחד מהם, צריך תמיד לשאול את עצמו: מהו הדבר הזה, שאם היה לי אותו עכשיו, הייתי מאושר? – וללכת על זה.
כמו שנהוג לומר היום :" אני על זה" ועם "יד על הלב"- גם אני!
