סיבוכים במתן תרופות – ממה נפגעים המטופלים ואיך ניתן למנוע את התופעה?

בטיחות תרופות – מילכוד 22
"סיבוכים במתן תרופות: הגורם השני למוות בבתי חולים שניתן למניעה!"

מאת: יעל שני

 

הגורמים לסיבוכים במתן תרופות

ד"ר אייל צימליכמן,  מנהל רפואי, המרכז הרפואי שיבא תל השומר:

"אם ניתן למנוע עד 77% מהסיבוכים במתן תרופות- מדוע זו נשארת הסיבה הרביעית למוות במדינות המערב?" ד"ר אירן פרמונט, יו"ר איזופ ישראל

בסימפוזיון שנערך בישראל ביוני 2019, חשפו את הבעיות ודנו בפתרונות יישומיים חדשניים. השתתפו מומחים מארה"ב, קנדה, צרפת, אנגליה, וישראל, מובילי  מדיניות, מדע ואקדמיה, בתי חולים, רוקחים, חברות תרופות וסטאטראפים. בשורה התחתונה? הכל עדיין תלוי בדיווח הרפואי על הטעויות.

מדי שנה:

רק באנגליה מדווחים 237 מליון טעויות במרשמי תרופות.

בארה"ב מתים מאות אלפים מטעויות כאלה.

ליקויים וחוסר תקשורת בין מערכת הבריאות לחולה עולים 290 בליון דולר.

בשטח התופעה גדולה הרבה יותר כיון שנתונים אלה מתייחסים רק ל-20% מהמקרים.

80% מהמקרים אינם מדווחים!

הרוצח התרופתי – הגורמים לסיבוכים במתן תרופות:

 המסע הארוך של התרופה בדרך אל החולה: שינויים במרשמים במעבר ממוסד אחד לאחר, כפילויות בתרופות ממרשמים מרופאים שונים, טעויות בהעתקת מרשמים

– הגורם האנושי: עייפות הצוותים, חוסר ידע\הכשרה, דמיון בשמות\אריזות התרופות

– ריבוי התרופות (poly-pharmacy) והדור החדש של התרופות (נוגדי קרישה, אופיאטים, ותרופות ביולוגיות), מגדילים את הסיכון לסיבוכים כסתירה בין תרופות, ותגובתיות יתר.

חשוב לציין כי הקורבנות אינם רק זקנים אלא גם תינוקות, ילדים ונשים.

מוות על קוצה של נקודה \ חיים ומוות בידי החולה ומשפחתו

ב-1 מתוך אלף מרשמים בבית החולים- חלה טעות מינון של הנקודה העשרונית.

כלומר יש חולים שמקבלים בטעות מינון פי 10 או 100!

טל גבעולי סיפר כשדמעות בעיניו, איך בתו נפגעה מאחת הטעויות השכיחות בבתי חולים: במהלך אשפוזה, היא בכתה מכאבי ראש, הצוות הרפואי לא הבין למה. עד שטל שם לב שאחד המכשירים הראה שהמינון שהיא מקבלת הוא 0.5 במקום 0.05. למזלו, טל פיתח את MEDIVIZOR – שמספק למטופל\משפחה כלים בשפת "בני אדם" להבין מה יש בתרופות ובמרשמים ולהעביר את השליטה לידיהם. זה מה שאיפשר לו לזהות בזמן שביתו מקבלת אפינפרין במינון פי עשר ולמנוע את הידרדרות המצב. ברוב המקרים, אין שם הורים שמתמצאים בנושא כדי להציל את ילדיהם מטעויות. במקרה אחר למשל: תינוק נכנס לדום לב, ההחייאה נכשלה. התברר ששעתיים לפני כן האחות טעתה במינון הדיגוקסין שקיבל: היה אמור להיות 0.01 מיליגרם לקילו. היא נתנה 0.1.

פרופ' גידי קורן רופא, המכון לחקר וחדשנות של מכבי, ציין מחקרים שהראו את גודל הבעיה: 25% מהחישובים של הצוותים נמצאו שגויים, 8% מהטעויות היו של הנקודה העשרונית (מינון פי עשר). בתי הספר לרפואה לא מלמדים איך לחשב את ההוראה למתן 0.01 מיליגרם לקילו של החולה. רוב הטעויות בקרב הבכירים יותר שהפסיקו לחשב כאלה נתונים. הסכנה העיקרית בקרב תינוקות, כיוון שבמינונים נמוכים – טעויות כאלה הן הרות גורל.

רוב הטעויות: לפנות בוקר – על ידי מתלמדים, בסופי שבוע – בילדים במחלות קשות.

הפתרונות: העצמת שומרי הסף

א. טכנולוגיה ובינה מלאכותית– פיתוח אמצעים אוטומטיים לזיהוי טעויות בתרופות, מינון, כפילות\סתירה, אלרגיה, וכו, הסטרטאפ הישראלי MEDAWARE מיישם בינה מלאכותית ובמחקר בהרווארד הצליח לאתר 80% מהטעויות במרשמים. האפליקציה משרתת את המטפלים והמטופלים. פרופ' רונן לובשטיין מתל השומר הציג מחקר שמצביע על ההזדמנות והאתגרים בשימוש במערכות ממוחשבות להתרעה וחסימה של טעויות במרשמים. אתגר מרכזי במערכות הממוחשבות הקיימות הוא ניטרול ריבוי ההתראות "זאב זאב" שברובן מיותרות. זה גורם להתעייפות הצוות, תופעה הנקראת alert fatigue. לימוד מכונות machine learning   יכול לצמצם את התראות השווא, להגדיל את התראות האמת, ובכך להגדיל את תשומת הלב למניעת הסיבוכים האמיתיים. עם זאת, חשוב לשלב בין מערכות המיחשוב לגורם האנושי. כל מקרה לגופו והצוות הרפואי יכול לתת אינפוטים ספציפיים יותר.

ב. החולה הוא ביקורת הגבולות. העצמת החולה ומשפחתו– הוצגו סטארטאפים וקמפיינים להגדלת הידע ומעורבות החולה בקבלת תרופות, לעידוד החולה לשאול מה מטרת התרופה, מה תופעות הלוואי, ולהבנת מרכיבי המרשמים. FDA  יזם אתר המספק לציבור כלים להבין ולהיות אקטיבי בקבלת ההחלטות לגבי התרופות http://www.talkbeforeyoutake.org/ . הסטארטאפMEDIVIZOR  מאפשר לחולים ומשפחותיהם לאתר את הרופא והטיפול הטובים ביותר ב-15 מחלות, ולהבין לעומק את המחלה. לדברי טל גבעולי "מרגע הבקשה לספק פתרון למחלה X- אנחנו יכולים תוך חודשיים להעמיד אפליקציה לכך".

טובי המומחים התיחסו לחולה  כנקודת הגבול לכל אורך מסע התרופה לגוף החולה. על החולה לבדוק בכל שלב מה ניתן לו, לשם מה, והאם ניתן במינון הנכון- מול הרופא הרושם, מול האחות \הרוקח, ובהחלט גם במעבר בין רופאים או מוסדות.  בימים אלה רץ מחקר במכון שיקום הלב בתל השומר, עם הסטארטאפ WellBeat שמשתמש בבינה מלאכותית לשיפור מעורבות החולה, והיענותו לטיפולים. זו מערכת הבנויה ממאפייני האישיות של המטופל, ליצירת תקשורת מותאמת עם הצוות, ולהתאמת הטיפול והשירות.

ג. שילוב כוחות של צוותים ושל כלים – פרופ' רון ליטמן מארה"ב, דירקטור ISMP – המוסד לבטיחות תרופות הגדול בעולם, הציג כלי המסייע לבתי חולים להעריך את אפקטיביות הטיפול וההתנהלות בנושא מתן תרופות. הכלי מוצע חינם לבתי חולים ומוסדות טיפוליים, ומשלב מספר ממשקים, ביניהם מעורבות החולה ופרוטוקול קצר לצוות הרפואי שהוכחו כמונעי טעויות.  הכלי יושם בישראל במספר פיילוטים בשיתוף  איזופ ישראל, בית חולים מעייני הישועה, איגוד הרוקחים וסופרפארם.  כן נחשפו מחקרים ופיילוטים של בתי חולים שיבא תל השומר, כרמל ומאיר.

ד. רוקחים הם משאב שניתן להיעזר בו, והזדמנות חשובה למנוע טעויות. סימה לבני, רוקחת מהמרכז לייעוץ תרופתי: " מטופל בן 70 קיבל שלוש תרופות: אחת להרגעה, שנייה לדכאון ושלישית טיפול נלווה באנטיפסיכוטי. אני פגשתי אותו כשהדכאון הפך לייאוש נוראי בגלל הפרקינסון שאובחן לאחרונה ושלחתי אותו חזרה לרופא עם המלצה להוריד חלק מהתרופות שכן קרוב לוודאי שמדובר בתופעת הלוואי פרקינסוניזם על רקע הטיפול הפסיכיאטרי האגרסיבי  ולא במחלה "פרקינסון" שהצטרפה לחגיגה ובאמת יכולה לגרום לייאוש גם למי שאין דכאון מלכתחילה. הרופא הפסיק את התרופה".
יש בישראל מחסור ברופאים ואחיות אבל אין מחסור בבתי מרקחת וניתן להכשיר רוקחים למטרות יעוץ ובקרה, כמו בפרויקט שהציגה דר' אלינה אמיתי של  ארגון הרוקחות עם סופרפארם ואיזופ ישראל. בנוסף, קיימים גופים פרטיים של רוקחים שמספקים ייעוץ פרטי בנושא.  לדברי פרופ' ליטמן, בארה"ב חברות הביטוח משלמות לצוותים כאלה להגיע לבית החולה, וכך חוסכות לעצמן את עלות הסיבוכים, הנמנעים.

ה. פיקוח על ייצור, אריזת ומתן התרופות עצמן, הרחקתן מהמחלקות בבתי החולים ועד הוצאתן משימוש. בישראל, כמו בעולם, יצאה הוראה להפסיק לתת אופיאטים כמשככי כאבים למבוגרים עם כאב כרוני. הללו אינן יעילות בשימוש ממושך וגורמות לסיבוכים. בקנדה וארה"ב מנסים לעבור לקנביס רפואי ולגישות אלטרנטיביות.

ו. חושפי השחיתויות ומגלי האמפטיה – המתריעים בשער.

מילכוד 22 : ללא הבדל גיל, גזע או מעמד סוציואקונומי

"אם מזהים טעות אבל מעלימים אותה מהתיק הרפואי – הכל כאילו תקין אבל מצב החולה מסתבך והרופא שיטפל בו בעתיד לא יידע מה הסיבה"

בשורה התחתונה כל הכלים והמודלים תלויים בנכונות הצוותים לדווח על הטעויות. ד"ר צבי הרשמן, רפואה פורנסית, יועץ במרכז הטוקסיקולוגי ניו יורק, שותף מייסד איזופ ישראל, מתריע שכל עוד ניתן לשנות את התיקים הרפואיים מבלי לתעד את השינוי – לא נראה שיפור. "צריך לאפשר למשפחות גישה לתיקים הרפואיים המקוריים! לא הסופיים. כל עוד זה נמנע – יש שם מידע שלא רוצים שיראו.

"צוות שטעה הוא קורבן משני. הטראומה, שעוברת גם עליו, בשילוב אי יכולתו לדבר עליה, פוגעת בו, ביכולת תפקודו ובמערכת כולה".

משרד הבריאות בשותפות עם עמותת "אופק" מנסה ליצור גישה בונה לעידוד הצוותים הרפואיים להודות בטעויות ולדווח, כמקור למידה ושיפור בטיחות החולים. התכנית מאפשרת לנפגעים ומשפחותיהם ולצוותים רפואיים, לשתף את צוותים רפואיים ובתי ספר לרפואה ואחיות, בחוויה שעברו בסדנאות מיוחדות. מחקר ראשוני הראה כי הסדנאות מעלות את מוכנות הצוות הרפואי לדווח על טעויות – מכ-30% ל-50%. עד כה התקיימו מעל 10 סדנאות כאלו בבתי חולים ובבתי ספר לאחיות. לדברי דנה ארד, המחלקה לבטיחות החולה במשרד הבריאות: "ברוב המקרים המטפל לא מספר לחולה על הטעויות שעשה, מתוך בושה ורגשות אשמה. זה גורם לרתיעה והתרחקות של המטפל מהמטופל. החולה שנפגע, בלית ברירה ממשיך לקבל טיפול ממי שפגע בו, והמטפל עצמו, חווה פגיעה אף הוא, ואין לו עם מי לדבר על זה".

 "לעשות טעות זה אנושי, לחזור עליה זה קרימינלי", סנקה, 4 לפנה"ס

ד"ר גיל מיליקובסקי, נשיא  The Allliance for Patience Safety ארה"ב, ובל"ה, הברית לבטיחות החולה בישראל,  "מתריע בשער" בעולם הרפואה,  פועל להצלת חיי מטופלים וקריירות של צוותים רפואיים. לדבריו המלכוד טמון במערכת הבריאות  כולה, גם בישראל. משרד הבריאות  מממן את  כל המערכת: משלם לחברות הביטוח, בתי החולים, רופאים, אחיות, רוקחים, מעבדות…,  הוא גם משלם את הפיצויים במקרי רשלנות. לא רק זאת הוא גם אמור לבקר את עצמו. "זה אבסורדי. אי אפשר לצפות מאף מערכת לבקר את עצמה".

קוד השתיקה: במסגרת חשיפותיו במערכת הבריאות האמריקאית התגלתה מחלקה בבתי חולים, הנושאת שם תמוה "המחלקה לשיפור התפקוד" – Performance improvement department.  התגלה שתפקידה למנוע דליפת מידע מחוץ לבית החולים אבל גם בתוך בית החולים. ברגע שמתגלה טעות חמורה שעלולה לגרום לתביעה משפטית, גליון החולה עובר מיידית למחלקה זו, שמוקצה לה חדר שדלתו עם קוד סודי כמו כספת. במקביל, כל הצוות המעורב עובר תדרוך שלא לדבר על המקרה עם אף אחד. מאותו רגע היחידים שיודעים הם הצוות שהיה מעורב, עורכי הדין וחברות הביטוח.

בדומה לנתונים של דנה ארד, הוא מציג נתון ממערכת הבריאות האמריקאית:  "46% לא מדווחים על טעויות של עצמם או של צוותים רפואיים אחרים" (Institute Of Medicine, USA).  אחד הקשיים הוא למצוא רופאים שיעידו לטובת המטופל הנפגע כאשר זה כבר מגיע למשפט. אלה שמעזים משלמים מחיר גבוה של התעמרות, עד כדי הריסת הקריירה. חלקם מצטרפים לסטטיסטיקה של 20% התאבדויות בקרב רופאים שרשיונם הושעה (JAMA.)

המתמטיקה של השטן \ מצעד האשליות:

ככל שיש צורך ביותר טיפולים תקציב בית החולים גדל. נשאלת השאלה האם אינטרס בית החולים לצמצם את הסיבוכים או להגדילם?
כאשר רופא בבית חולים סורוקה מצא דרך להפחית את מקרי הזיהומים, בית החולים התלונן שהכנסותיו ירדו. רדינג קליפורניה הפסטורלית, הפכה לשיאנית בניתוחי מעקפים כי 83% מהניתוחים נעשו באנשים בריאים שלא היו חולי לב.

מכון ראנד בארה"ב: "כל המבוגרים בארה"ב נמצאים בסיכון לקבלת טיפול רפואי מזיק/לא יעיל, ללא הבדל במיקום מגורים מעמד כלכלי, או באיזו מסגרת רפואית הם מטופלים". ד"ר מיליקובסקי מסביר:  קיימות 3 מערכות כלכליות במערכת הבריאות בכל העולם, בהן החולים הופכים לקורבנות המערכת, ללא אפליה על בסיס גיל, גזע, או מעמד סוציואקונומי:

– המערכת הקפיטליסטית – הפרטית. לעשירים יש חברות ביטוח שיכולות לשלם, אז הם מקבלים טיפולים ובדיקות שלא לצורך. התוצאה OVER treatment

– המערכת הסוציאליסטית  (HMO ). מקבלת תקציב מוגבל לכל חולה, לא משנה איזה טיפולים יצטרך. האינטרס של מערכת כזו הוא מינימום הוצאות וטיפולים לחולה, כדי שבסוף השנה יישאר מקסימום תקציב לחלוקה בין בעלי המניות. מי בעלי המניות? ההנהלה, הרופאים, האחיות. והתוצאה: UNDER treatment .

– המערכת הקומוניסטית single payer– החולה לא משלם כלום. טיפולים בחינם במימון גופי המדינה, המחוז או העיריה. מרכזי המחקר הרפואיים המובילים פעילים בכאלה מוסדות. ואז טווח המטפלים רחב, ממומחים עולמיים ועד למתמחים מתחילים חסרי נסיון. כאן טיב הרפואה מקרי לחלוטין.

וככה, כל החולים עלולים להיפגע לא משנה באיזו מערכת הם נמצאים, כמו המקרה הידוע של אלי הורביץ ז"ל שמת תוך 8 שעות מרגע הגעתו לבית החולים.

 "זו לא האשליה היחידה שאנשים טועים בה לגבי המערכת. מאמינים שהמערכת הרפואית מפחדת מתביעות רשלנות, וכתוצאה מכך יקטן מספר הטעויות מסיבוכים. לצערי הרב טיב התפקוד הרפואי לא משתפר. אשליה נוספת היא שמאשימים את התביעות המשפטיות כגורם משמעותי להעלאת  תקציב הרפואה. האמת היא שזה לא נכון. לראייה סך התביעות המשפטיות בארה"ב נגד מערכת הרפואה הוא 5 בליון דולר ותקציב הרפואה קרוב ל 4 טריליון דולר!".

כשחצי מהטועים שותקים, והיתר לא יודעים, החולים נדונו ליפול על אותן טעויות. מבלי לדעת.

המצב בישראל: פיילוטים וצוותי חשיבה

איך מודדים מניעת מוות? קשה יותר למדוד "מניעת נזק" מאשר את הנזק: מוות או סיבוך. עיקר הבעיה נובע לא מאופן המדידה אלא מהיעדר הדיווח. הכלים החדשניים הקיימים היום, משלבים בין הממשק הטכנולוגי לאנושי. מהדוגמאות שנחשפו בסימפוזיון:

פיילוט בית החולים מעייני הישועה בתחום נוגדי קרישה בשיתוף עם איזופ ישראל, מנהלת הפרויקט ד"ר גילה ליאון

נוגדי הקרישה- אחת מ-5 התרופות הנפוצות בבתי חולים בישראל ובין המובילות בסיכון לסיבוכים במתן תרופות. הפרויקט כלל צוות היגוי רב תחומי של כל גורמי הטיפול בבית החולים, ושילב מספר כלים, ביניהם:

– הכלי של ISMP ,מתורגם לעברית. הכלי מסייע לבתי חולים להעריך את אפקטיביות הטיפול וההתנהלות בנושא מתן תרופות בחמישה תחומים, אחד מהם נוגדי קרישה- שיושם בפיילוט. (הכלי מוצע חינם לבתי חולים ומוסדות טיפוליים, ובימים אלה מחפשים מתנדבים לתרגומו בישראל לערבית ולרוסית).

– קמליון-מערכת מיחשוב ישראלית לדיווח על סיבוכים במתן תרופות (של אלעד בריאות).

– Myreport- -סידור התיק הרפואי עבור החולה.

TALK BEFORE YOU TAKE- קמפיין מודעות לחולים

המרכיבים העיקריים שנמצאו גורמים לסיבוכים במתן תרופות:

– חוסר ידע של הצוות לגבי התרופות לפני שהצוות רושם.

– חוסר ידע איך לזהות ולנהל סיבוכים במתן תרופות.

– הכשרת ונסיון הצוות עצמו, פרוטוקולים ומדיניות

– החולה עצמו – מודעות ומעורבות שלו

מחקר תל השומר, למניעת סיבוכים במתן תרופות:

  • מחקר זה הינו הראשון בישראל המשווה בין המצב בישראל לבין מדינות אחרות בעולם באמצעות שימוש בשיטה סטנדרטית למדידת שיעור אירועי סיבוכים במתן תרופות (Adverse Drug Events. שיעורם בישראל דומה למדווח בעולם.
  • נבדקו ארבעה בתי חולים בישראל לאיתור טעויות במתן תרופות ותגובות לא רצויות לתרופות. בוצעה רנדומיצזיה על כלל התיקים הממוחשבים של מטופלים שאושפזו בשנת 2014 במחלקות פנימיות וכירורגיות כלליות, בהתאם לקריטריוני ההכללה והאי הכללה.
  • אצל 5% מהמטופלים נמצאו אירועי ADE , כ-22.7% מהם היו ברי מניעה.
  • הפגיעות הנפוצות ביותר היו במערכת השתן-כליות (20 אירועים), במערכת העצבים (18 אירועים) ובמערכת החיסונית (11 אירועים).
  • הטריגרים המובילים/גורמי סיכון לסיבוכים במתן תרופות: מתן דפיהידרמין, (תרופות נגד אלרגיה), רמת סוכר גבוהה בדם ועליה בקריאטינין, היפוגליקמיה, לאוקופניה (מיעוט תאי דם לבנים).
  • נמצאה שונות בין בתי החולים בישראל שקשה להעריך האם היא נובעת מפערים באיכות הטיפול או מהטעיה מובנית במחקר. ניתן להשתמש בכלי כבקרה למדידה רציפה בבתי החולים בישראל אך הדבר מחייב השקעת משאבים.

מחקרים קודמים הראו כי גם שימוש במערכת ממוחשבת למתן הוראות לתרופות (CPOE) ובעיקר מערכות תומכות החלטות מוביל לירידה בתגובות בלתי רצויות לתרופות.

פיילוטים להעצמת רוקחים:

פיילוט של איזופ ישראל עם סופרפארם- להעצמת רוקחים:

קיימו מעל מאה סדנאות לצוותי הפארמים (מעל 600 רוקחים).

התוצאה: זוהו 183 טעויות/סיבוכים במרשמים.

ייושם עם תרופות אחרות בסופרפארם, ובבתי מרקחת נוספים ב- 2020 דרך איגוד הרוקחים.

עמיחי פרלמן, המרכז הרפואי הדסה, האוניברסיטה העברית:

מתוך 585 מטופלים בכדורים נוגדי קרישה – הרוקחים ביקשו  לשנות את המרשם ב- 258 מקרים (הפסקה/הפחתה/העלאת מינון). 70% מההמלצות  – התקבלו ואושרו על ידי הרופאים.

מרבה תרופות מרבה סכנה

 פרופ' אליוט בארי, האוניברסיטה העברית בירושלים ומשרד הבריאות קורא לגיבוש מדיניות לאומית בישראל למגמת ריבוי התרופות:

כיום אין סטנדרט עולמי להתמודדות עם ריבוי תרופות, אבל יש מגמה במקומות שונים בעולם לדון בבעיה. הוקם צוות חשיבה במשרד הבריאות שמטרותיו: לצבור ידע מהעולם, להגדיל מודעות , לטפל בעודף מרשמים\חוסר מרשמים, ולבחון דרכי שימוש בבינה מלאכותית בתהליך קבלת ההחלטות למרשמים.  השלב הראשון מתמקד במניעת טעויות מרשמים סביב 4-6 תרופות בעייתיות שנמצאו כמעורבות במחצית ממקרי הסיבוכים במתן תרופות.

10% מהחולים לא יודעים למה הם מקבלים את התרופות האלה, גם כשהרופא מסביר למטופל.

משבר האופיאטים: תמונה מזויפת

המרשם להתמכרות: כאב כרוני ומרשם אופיאטים ל- 30 יום, שגם לא משכך….

 פרופ' יולה מוריד, אונ' מונטריאל, קנדה:

עלייה של 285% במקרי המוות באונטריו ב25 השנה האחרונות! נמצאו עליות במרשמים, במקרי מינון היתר ובמקרי המוות. מחצית מהסיבות למרשמי אופיאטים -כאבים כרוניים. כל זאת כאשר מחקרים מראים שבמתן מתמשך של אופיאטים לכאבים כרוניים- התרופה לא אפקטיבית!

24% מצרכני מרשמי האופיאטים– מקבלים את התרופה בלי סיבה ברורה.

הקמפיינים לציבור נכשלו כיון שהציגו גברים צעירים מסוממים, בעוד שהצרכנים העיקריים הם נשים מבוגרות עם כאבים כרוניים.

משרד הבריאות בישראל הוציא הוראה להפסיק לתת אופיאטים לכאבים כרוניים.

 פראצטמול בשילוב גן מסוים של האמא – רצחני לתינוק

 פרופ' גידי קורן:  תינוק מת והתגלה בגופו ריכוז גבוה של מורפיום. האמא קיבלה משכך כאבים. גן מסוים הגביר את קצב הפיכת הקודאין בגופה למורפיום, שהצטבר לרמה גבוהה ומסוכנת לתינוק.
פרופ' ליטמן (דירקטור ISMP וחבר באדויזורי של FDA) שהגיע  מארה"ב ציין כי כיסה אישית 3 מקרים דומים שתינוקות אחרי ניתוח שקדים קיבלו הידרוקודאין ונפטרו. קורן השיב שאם לאמא יש גן כזה אז גם התינוק מועד לכך. ליטמן- לא ראינו פרסום כזה לגבי הידרוקודאין כמו שהיה לגבי קודאין. פרופ' קורן- הקשר להידרוקודאין קיים, רק לא במודעות עדיין בקרב הרופאים! כך שלצערי סביר להניח שנראה מקרים נוספים כאלה בעולם.

נשים בהריון הן קבוצה בסיכון לסיבוכים במתן תרופות. החשש שלהן ושל הצוותים לפגיעה בעובר והימנעותן מלקיחת תרופות יוצרת מצב בו חברות התרופות נמנעות מפיתוח תרופות עבורן. והנה מילכוד 22 נוסף. דכאון במהלך ההריון הוא תופעה נפוצה, ונשים נמנעות מלקיחת תרופות אנטי דכאוניות, מחשש לנזק לעובר. מחקרים הראו שלא קיים נזק כזה, אף למעלה מכך- דכאון האם לפני לידה מעלה את הסיכון לדיכאון אחרי לידה ולהתפתחות איטית של התינוק.

ילדים – בסיכון גבוה

פרופ' ירון פינקשלטיין, ילדים ופארמקולוגיה, האוניברסיטה בטורונטו ובית חולים SickKids בטורונטו: "50-80% מהתרופות שניתנות לילדים – אינן לילדים, ופותחו למטרות אחרות, בניסויים קליניים על אנשים בוגרים". כך למשל בכל פעם שילד מקבל מסיכת חמצן או אפינפרין בבית החולים- הרי שזו תרופה שאינה מיועדת לילדים.

 

הסוד – איך מושכים שפע של דברים טובים לחיים? בריאות טובה, אושר, עושר וזוגיות נפלאה? כולל סרטון

השאירו תגובה

^ TOP