חמניה – סיפור קצר על שתי נשים

בכל יום שישי כשהיא באה אליי, היא מביאה לי זר של עלי נענע רעננים. "זה בשבילך אהובתי"…

חמניה – סיפור קצר על שתי נשים

חגית רימון hrimon@gmail.com

סיפור קצר על שתי נשים

 

בכל יום שישי כשהיא באה אליי, היא מביאה לי זר של עלי נענע רעננים. "זה בשבילך אהובתי". היא אומרת ונותנת לי לשאוף מריחם המשכר של העלים.
בחורף הכנתי לנו תה עם נענע ולימון, ובקיץ הכנתי לימונדה קרה עם מעט מאוד סוכר.
לפעמים היא באה אליי עם צמח שקטפה מגינתה, כדי שאשריש אצלי, ולפעמים עם עציץ יפה מהמשתלה. היא יודעת שאני פחות אוהבת זרי פרחים. אני לא מבינה למה לגדל פרחים ואז לחתוך אותם ובתוך כמה ימים הם מתים. עדיף עציץ. שיפרח ויוריק ויזכיר לי את יפי הבריאה.
אני שומעת דפיקות בדלת והולכת לפתוח אותה. היא שם. במלוא תפארתה. חיוך גדול, עיניים מחייכות וחום זורח ממנה. היא מחזיקה שקית ביד ומחבקת אותי חזק חזק עם ידה השנייה. התגעגעתי אליה. חשמל זורם בינינו והיא מוציאה מהשקית זר ירוק ואומרת לי: "אהובתי, זה בשבילך." הפעם זו כוסברה. "וגם זה". והיא מושיטה אליי כרטיס לבן. "תארזי, אני אעזור לך, אנחנו נוסעות."
"מה נוסעות?" אני שואלת.
"נוסעות. נוסעות. תסתכלי בכרטיס. צריכה משהו בדיוטי פרי?" אני מביטה בכרטיס ורשום בו קוס. אנחנו נוסעות לקוס!! מעולם לא הייתי שם. אבל רגע, מה נוסעות? ומה עם העבודה? מתי חוזרות?
"ממי, אל תיראי כל כך רצינית. דיברתי עם המזכירה שלך והיא פינתה לך את היומן. נחזור בשני בבוקר. את חייבת לראות את החופים בקוס. נאסוף ביחד צדפים."
ואני מחייכת. חום מתפשט בתוכי. והתרגשות. וזרמים של אהבה.
אני מחבקת אותה. את החמניה שלי. זו שמביא את השמש אליי. גם בלילה.
"אבל אנחנו נוסעות בתנאי אחד." היא אומרת.
"מה התנאי?" אני שואלת.
"שתסמכי עליי. תסמכי עליי לפחות כמו שאת סומכת על עצמך. תסמכי עלי כמו שאת סומכת שלנענע יש את הריח שלה."
אני לא יודעת מה לומר, ומשיבה: "אני סומכת עלייך." אבל מיד התחלתי לשאול את עצמי, למה היא מבקשת את זה? האם יש סיבה מסויימת? אך השתקתי את המחשבות.
ארזתי מזוודה קטנה. הכנסתי בגד ים שאיתה השתמשתי בו הרבה. הגענו לשדה התעופה. פוסעות יד ביד. נכנסה בי השימחה חזק. היא בתוכי. ואני מחייכת.
בטיסה היא החזיקה לי את היד כשחששתי מההמראה. זה תמיד מלחיץ אותי, כשהמטוס עוזב את הקרקע. גם אחרי שהמטוס התיישר היא השאירה את ידה בידי.
ושם. כשהעננים מקיפים אותנו, והקרקע כמה קילומטרים מתחתנו, הרגשתי שאני סומכת עליה. עצמתי את עיניי והרגשתי את חום גופה. נשמתי נשימה עמוקה. ואמרתי לעצמי: אני סומכת עליה. אני סומכת על עצמי.

 

השאירו תגובה

^ TOP