אהבת נשים – סיפור קצר

מאת: קרן

 

 

הכרתי אותה לא ממש במקרה, הרי אין מקריות, כך לפחות אני מאמינהאישה בגילי בשנות השלושים פלוס, נשית (כמוני) נאה מאוד, מבריקה ושנונה בדיוק כמו שאני אוהבת! לומר את האמת…למרות נטיותיי לא שמתי את ליבי עליה ולא משום שאין היא מושכת את העין.
הכרנו בעבודה, היא לא עבדה במחלקה שלי כך שלא היינו מתראות, פרט לסוף יום. בסופו של יום אלו היו הדקות שיכולנו לדבר,לצחוק ולהכיר קצת אחת את השנייה. פעמים רבות היא הציעה לי טרמפ הביתה, אהבתי לנסוע איתה, לשמוע אותה מדברת, להקשיב לצליל קולה. היא רהוטה, מעניינת ונראית מצויין.

התחלתי להרגיש את תחושת החיזור, הרגשתי שמשהו קורה, נדמה היה לי שהיא מתחילה איתי.

אבל רגע אולי אני טועה? אולי בכלל היא מחפשת חברה לשבת איתה בבתי קפה ולדבר על פילוסופיית החיים?

בכל מקרה אני ממשיכה בחיי ומקבלת באהבה כל  שמזדמן לי, אני שמחה להכיר נשמות חדשות. אני מאמינה גדולה שליקום אפס טעויות! וכל שהוא מזמן לנו זה תמיד עוד שיעור לחיים.

הנסיעות שלנו הפכו לארוכות יותר, כשהגעתי ליעד עדיין הייתה משוחחת עימי דקות ארוכות.. (לא שאני מתלוננת) האמת שזה נעם לי, הרגשתי שמשהו מתקרב. לא יודעת למה אבל…יש לי משיכה להרפתקאות מסוכנות. כן אני יודעת..לא ממש חכם, למדתי זאת על בשרי! וכשאני אומרת הרפתקאות מסוכנות אני מתכוונת לכך שבכל פעם מחדש אני מסכנת את הלב שלי בקריסה, בעוד אכזבה שהסוף שלה כמעט וידוע לי מראש.

רגש הוא דבר מטלטל וכשמגיע קשה להילחם בו ולומר לו לעזוב, דברים פשוט קורים ולעיתים ההגיון הולך לו לאיבוד.

בוקר יום ראשון תחילתו של שבוע חדש, משום מה אני מתעוררת לבוקר נפלא ומלא באנרגיות אבל הפעם חיוביות. השעון לא מציק לי היום וציוץ הציפורים מתנגן באוזניי. אני מצפה לראותה היום! לחוש ולקלוט את שפת גופה, לראות את ידיה וציפורנייה המטופחות שמרוחות בלק אדום שמצית את העין. אוף שיגמר כבר היום!!

סוף היום הגיע ואיתו הגיעה גם יעל, אלוהים אדירים איך שאני אוהבת את המשקפיים שלה! במיוחד כשהיא מביטה בי דרכם.

והנה היא צועדת על עקביה לכיווני, אני מביטה בה וחיוך מעט נבוך משתחרר משפתיי.  היא  לידי עכשיו שואלת לשלומי ומוציאה סיגריה ארוכה מתוך נרתיק עור כהה.

– שלום מיכל איך עבר יומך?

– יומי עבר מצויין,  השבתי.

במשך מספר דקות עמדנו ודיברנו על היום שעבר, מפזרות מחמאות האחת לשנייה וצליל קולנו הופך לטון רך ונעים. יעל הושיטה את ידה לעברי ובמשיכה עדינה בשרוול חולצתי סימנה לי שהגיע הזמן לצאת לדרך. זהו, אני בבית עכשיו אחרי מקלחת חמה ומרעננת מתרווחת על הספה הגדולה שלי וחושבת האם לפעול… הרי כל הסימנים כבר ברורים לי, ועכשיו כשהכל בטוח אני חייבת לעשות מעשה!

הרמתי את מכשיר הסלולר שלי ושלחתי לה הזמנה לקפה, האמת שהצעתי כללה כמה אפשרויות: קפה, אלכוהול או סיגריה ירוקה מגולגלת, ולהפתעתי הרבה היא חזרה אליי בין רגע והשיבה בהודעה שהיא רוצה הכל!!  וואווו, באותו הרגע ראיתי בראשי סרט רץ שמתאר בדיוק מה שהולך לקרות..ו..התרגשתי.

דפיקה בדלת, אני ניגשת לפתוח לה. היא עומדת מולי עם המעיל הארוך והיפה שלה, עם שיערה הפזור ועם ריח בושם משכר שרק גורם לי לרצות אותה יותר.

אנחנו כבר בכוס השנייה שלנו, הראש מסוחרר קלות והקלפים יוצאים לאט לאט…

– "מיכל, יש לי משהו לספר לך שהתעלמתי ממנו לחלוטין במחיצתך".

– "כן". עניתי.  "אני מקשיבה."

– "השכבתי את הילדים לישון והשארתי את בעלי לדבר עם הטלויזיה." ציחקקה, "גם לי מגיע לבקר חברה מידי פעם. את לא חושבת?"

זו הייתה גלולה מרה מדי, כזאת שנתקעת וגורמת לייצר המון רוק כדי לבלועה.

– "כמה ילדים יש לך?" שאלתי. "ולמה הסתרת את היותך נשואה?"

– "יש לי שלושה ילדים שהם האור בחיי, ובעל שכבר מזמן איבדתי בו עניין. ולמה הסתרתי? הסתרתי כיוון שבא לי להרגיש משוחררת מכל הכבלים  שעוטפים אותי, אני מקווה שאת לא כועסת עליי."

– "כועסת עליך? מה פתאום, הכל בסדר." אמרתי ומזגתי לי עוד כוסית מלאה.

זהו. הראש שלי מסודר והחרמנות שלי גוברת. ממש לא מעניין אותי כרגע עניין הנישואין, אני רוצה לנשק אותה ועכשיו!!

רכנתי לעברה ושפתיי נגעו בשפתיה הרכות, ריח נשימתה הרטיט כל תא בגופי. היא אוחזת בי בידיה מצמידה אותי חזק לגופה ומנשקת את שפתיי. אני נוגעת בגופה החלק ומנשקת את צווארה, ניחוח עדין של אישה מעורר את חושי.

הלהט גובר, האלכוהול מעצים וברוח הדברים עברנו למיטה,קילפנו את בגדינו מעלינו ונכנסו מתחת לפוך המפנק. אני מרגישה את חום גופה, טועמת אותה,שומעת את קול אנחותיה.

פטמותיה הזקורות והיפות נראות כמצוירות בהתאמה מושלמת לחזה ואני פשוט אוהבת את זה!

טרפנו האחת את השנייה והתעלסנו בתאווה עד לסיפוק המיוחל. שכבנו בהרפייה מלאה והצתנו את הסיגריה שאחרי. אויי היא כל-כך טובה! (תרתי משמע)

השעה כבר מאוחרת. היא צריכה לחזור הביתה. אני מוציאה לה מהארון מגבת לבנה והיא נכנסת לרחוץ את גופה.

כשיצאה, קמתי לחבקה ולומר לה שלום. נעלתי את הדלת, נכנסתי למיטה ושקעתי בשינה מתוקה…

בוקר. אני אחרי מקלחת חמה, אוספת את הכוסות הריקות מהשולחן וחושבת על הלילה שעבר. מנסה לא להתעמק אלא לראות זאת כחוויה מענגת של שתי נשים בוגרות. מנגד אני צופה שהנני נשאבת למקום שהיציאה שלו היא אחת. ולמה תמיד אני נקלעת לסיטואציות האלו? האם אני ממגנטת אליי את הקשרים הבלתי אפשריים האלה? האם כי נוח לי להיות במערכת כזאת שאף אחת לא חייבת לשנייה כלום? ולמה בעצם זה טוב לי? אך אני מכירה את החולשות שלי כמה אני נמשכת לריגושים האלה ולאותן הנשים שמעוררות בי עניין. אני יודעת זה שגוי אבל… ידעתי, זה מגיע… הודעה כתובה בברכת בוקר טוב, והנה אנו שולחות האחת לשנייה מסרונים עם מיני חייכנים  צבעוניים שמקשטים את המסך וגם את ההרגשה.

סוף יום, אני מסדרת את המשרד שלי, לוקחת את התיק ויוצאת. אני רואה אותה וחיבוק מלטף עוטף את גופי, אני חשה את האנרגיה שלה מתמזגת עם שלי בהתאמה, אני רוצה להכיר אותה, לדעת מי היא, איך נראים ילדיה. מסקרן אותי, היא מסקרנת אותי!

 הקשר התחזק התראינו יום יום, הייתי נוסעת איתה להוציא את הילדים המקסימים שלה מהגן.

היינו נוסעים כולם אליי הביתה, פינקתי אותם במתוקים לרוב הם היו אוהבים לבוא אליי. את אמא שלהם פינקתי בנשיקות רטובות בסתר. וכך היה מידי יום היינו לוקחות את הקטנטנים  מהגן קופצים  אליי או הולכים לטייל.
בערב הייתה משכיבה את ילדיה לאחר ריב בלתי פוסק עם בעלה, לוקחת בכעס את צרור המפתחות ויוצאת מהבית בדרכה אליי.

היא נכנסת לביתי כשעיניה אדומות מבכי, אני מחבקת אותה חזק ומנסה להרגיעה, מוחה דמעותיה ומבטיחה לה שיהיה טוב. במשך הימים האהבה התחזקה ומילאה את שתיינו בכל הטוב שקיים.
הריבים שלה עם בעלה הפכו לקשים יותר, היא הגיעה להחלטה, הוא חייב לעזובהיא לא מסוגלת יותר לחיות את המציאות הזו ועדיף שיעזוב ומהר.

נדב יוצא ואיתו שתי המזוודות, הוא נוסע לבית אמו עד שיסתדר. הוא לא רוצה לעשות זאת אך הפעם נגמרו לו כל ההזדמנויות.

יעל ואני היינו נפגשות בביתה, לא שהייתה אפשרות אחרת.

לומר שהרגשתי בנוח? ממש לא! יעל במשך הימים הפכה לאדם בלי שום שמחת חיים. היא דאגה מאוד לילדיה שקמו באמצע הלילה בוכים כי הם רוצים את אבא. ימיה לא היו היו פשוטים כלל. נדב היה אהבתה הגדולה בשנות צעירותם, אתו היא הקימה בית, הביאה לעולם ילדים והוא היחיד שמכיר אותה הכי טוב מכולם. פתאום רגע האמת הזה שהיא מבינה שהוא איננו עוד גורם לה לבלבול ולרגשות מעורבים. היא לא הייתה צריכה לומר לי מה בליבה אני הרגשתי הכל.

ערב. אנו יושבות מול מסך הטלויזיה מחובקות כשלפתע הטלפון מצלצל ועל הצג שמו של נדב. יעל עונה ושואלת לשלומו ופרץ דמעות על פניה. קשה לו, הוא מרגיש לבד הם חסרים לו מאוד. היא כואבת על כך ומנסה לנחמו. אני שומעת זאת וליבי מתכווץ, עיניי מתמלאות בדמעות הקינאה. אני כל-כך אוהבת אותה וזה מכאיב לי.

 עדיין היינו יחד, ישנות במיטה הגדולה שלה, מחבקות אחת את השנייה אבל… אני מרגישה שהסוף קרב. היא הפכה להיות חסרת סבלנות כלפיי, מעירה לי כל פעם מחדש על דברים שלא הפריעו לה קודם לכן ובנוסף תמיד הייתה מוסיפה שעם נדב זה לא היה ככה ובזה הם דומים מאוד. האמירות האלו פגעו בי ונראה לי שהיא אפילו לא הבחינה בכך.

החלטתי לנסות לעצור את הבאות בכדי לא לאבד אותה. ערב אחד ישבנו בסלון ודיברנו על היחסים שצריכים להפסק. מה שאומר שעדיין נהיה בקשר, אבל  קשר חברי בלבד. הכאב שלי היה עצום. לא רציתי שזה יקרה אך העדפתי לכאוב מלהיזרק, מה שלא היה רחוק. 

הסכמנו, בכינו כאבנו ולמרות כל זאת הייתה מתקשרת לברר האם אני מגיעה אליה וכמובן שהייתי עונה בחיוב. יעל לא הצליחה לעמוד בהסכם וגם אני לא, בסופו של דבר תמיד היינו חוזרות להיות יחד.

יום שלישי, סיימתי לעבוד מוקדם מהרגיל, אני בדרכי הביתה עם רגשות מוצפים, אני ממש מרגישה את הסוף. היא כבר לא ממש רוצה לנשק אותי, היא טוענת שהעניין שלנו מתחיל להכביד עליה משום שאין היא יכולה להכיל יותר כי חייה כרגע מסובכים. אני לוקחת את הסלולר ומחייגת אליה, אני מתגעגעת ורוצה לשמוע את קולה.

היא עונה לי בצורה הכי קרה ואכזרית שיש. אני שואלת אותה אם רצונה שנפסיק להפגש והיא עונה לי שכן.

הכאב היה קשה מנשוא. בכיתי כמו תינוקת, והיא בשלה קרה כקרח, כאילו הקשר הזה לא היה ולא נברא מעולם.

השיחה הסתיימה. אני יושבת על הספה ובוכה לאלוהים למה זה מגיע לי?!

אני קורסת, עולמי חרב עליי. הכאב כל-כך גדול, אני מרגישה שאני לא שווה כלום! שהייתי כרגיל עוד ריגוש

בעולמה של אישה. הייתי בוכה בעבודה, בבית, ברחוב, במיטה, בכל מצב! לא יכולתי לעצור את הדמעות, הכאב שלי היה עצום. כעסתי עליה, זה לא הגיע לי. הייתי הכי בשבילה בעולם, ייחלתי שתהיה מאושרת. תמיד הייתי שם כשזלגו דמעותיה. אך עכשיו כשזולגות הדמעות מעיניי היא נטשה אותי ולתמיד.

לעולם לא אשכח את הכאב הזה מפני שיכלה לעשות זאת בצורה אחרת, בדרך אנושית יותר. למרות התקופה הקצרה שהיינו יחד עברנו הרבה ובעיניי זה היה הכי לא הוגן שיש.

השאירו תגובה

^ TOP