לְחָיַיִם / עדי קניג לויתן

מאת: עדי קניג לויתן   5 מאי 2014‏

עדי קוניג לויתן

עדי קוניג לויתן

 

 

לְחָיַיִם. נצמדת ללחיים. לא שהן לא קמוטות, אך הקמטים עדיין מטושטשים, כמו הגלים הקטנים, העדינים שלוחכים את החוף, כשהים משטח זכוכית כתום שאינו נושם כשהשמש שוקעת. עדיין הם לא העמיקו וחרצו בבשר. נולדו ומתהווים דקה–דקה. עוד בעודנו מדברים. החריצים, היודעים ומכירים הדרך לליבי ומלמדים אותו על העומד לבוא.

עוֹרִי. המחוג הגדול של שנותיי הוא עוֹרִי, וכשכופה עצמי על עצמי, אני שוכחת את הרוח, והחומר משתלט. התפצלויות קטנות מתגנבות, חריצים–חריצים, שבדרכם הנחרצת כמו חושקים להחריבו להשמיד עד כלות ומרחיבים ומעבים עצמם וכובשים, שטח ועוד שטח. כאילו איני רואה.הלוואי וזה היה מצחיק אותי. טיפשוניות. אמרתי טיפשוניות כמילה של אהבה עליהן, עלי.כסליחה.

הַמַּרְאָה. לעיתים נדירות, אשב עם מראה בידי. מתעייפת מעמידה מול המראה. קל לתרץ את המנוסה אל השיער.
השיער. לא צובעת. שם כבר קצת אוהבת את עצמי. הפסקתי כשהתחלתי להלבין, ומעצלות חדלתי. פסים רחבים, לבנים, אוספים בדרכם את גווני הצבע החום של חיי הקודמים. כחוטי רקמה,מושכים גווני צבע, חוטים דקים  המתלווים לצבע המוביל. המקהלה היוונית.

אִמִּי. אני מקשיבה. עכשיו מקשטת לכם את הרגע.  באמת, ויודעת שזו קלישאה. אני בכל-זאת כותבת ורואה מולי את אִמִּי שמתה השנה, שפתאום קמה לתחייה בתוכי, ונחרדת. וכאן מגיע הרגע, שאין לאן לברוח. איני בת שש-עשרה המתחפשת לזקנה.זהו, אין יותר אחורה. ואין למה להתחפש.

ברחוב. כשהולכת ברחוב, שוכחת ונדמית לעצמי חסרת גיל, צעירה. ככה זה בדרך כלל, אני אפילו לא חושבת על זה. ובעיניי, כך גם רואים אותי העוברים ושבים. וכשנעצרת לרגע, לפטפוט קל עם מכרים,מדברת מהר, בלהג ערני, עכשווי. צעיר. מתחפשת בפה. במילים. מהדקת אותן , מהדקת החבל. אך רגליי תקועות עם כל משקל גופי, בולעות את כל הגוף.

הבושה. מתביישת. כבוגדת בעצמי. כמגלה סוד. שלא אוהבת אותי ככה. וברגעים כאלה, בניסיון הנואל הזה, החוזר עלעצמו, יש להודות, שומעת שוב את קולות המקהלה היוונית שלי, הבסים של חיי, את לא אוהבת את עצמך, אה-בה-ציגהלה-מה.

היא. יש תמונה אחת של אִמִּי ובה היא ממש אני ואני היא. ובאותו רגע מול המראה

איני רוצה לחשוב על זה. אני מתעייפת ויוצאת מן התמונה.

בדרך כלל זוכרת הכל, אך כאן מבקשת לשכוח.

 

* ותודה לסוזי רזניק על העריכה

 

 

Leave a Comment

^ TOP