ברוך  – סיפור קצר / אתר אישה – אתר נשים

מאת: חוה ברנע

ברוך אף פעם לא אהב את השם שלו. עוד כשהיה ילד שאל את אמו למה קראו לו ברוך ולמה מכל השמות היפים כמו: עמיר, אורי או יורם בחרו לקרוא לו דווקא ברוך.

ואמו היתה תמיד אומרת לו שברוך זה שם כל כך יפה שיש בו ברכה. "אתה מבורך,  ברוך, ויהיו לך חיים יפים עם מזל וברכה." אמרה. אלא שזה לא שכנע אותו בגיל חמש ולא אחר כך. אבל מה לעשות – עם שם נולדים וברוך לא חשב בכלל שאפשר לשנות שם.

ומזל? בחיים שלו? על איזה מזל בדיוק דיברה אימו?

בקושי גמר את בית ספר וכמה שנא את הלימודים ואת המורים. בצבא היה אפסנאי – נוח אבל לא כבוד גדול. מיד אחרי הצבא התחיל לעבוד בחברת חשמל – המשכורת בסדר אבל העבודה לא מי יודע מה מענינת.
שם פגש את ברוריה שהיתה פקידה במחלקה בה עבד. ברוריה היתה החברה הראשונה והיחידה שלו ואיתה התחתן. נולדו הילדים, קנו דירה, שילמו משכנתא – כמו כולם. הכל היה בסדר, ברוך השם.
לכן היה ברוך מופתע, אפילו נדהם, כשיום אחד אמרה לו ברוריה שדי, נמאס לה מהחיים האפורים והמשעממים איתו – ככה אמרה: "אפורים ומשעממים", ושהילדים כבר גדלו והיא רוצה חיים אחרים. היא רוצה למצוא את עצמה,להגשים את עצמה.
ברוך לא כל כך הבין למה התכוונה. הוא נפגע, נעלב:

-"מה קרה ברוריה? אנחנו כבר ביחד מעל עשרים שנה והכל היה בסדר… אני לא מבין מה נכנס לך לראש, ברוריה?"

אבל היא מתעקשת. "אף פעם לא מאוחר להתחיל חיים חדשים", היא אומרת.
ולברוך אין ברירה אז מתגרשים.

החודשים הראשונים היו הקשים ביותר וברוך מצא את עצמו יושב ערב ערב מול מסך הטלויזיה ובוהה בערוצי הספורט.
איפה המזל ואיפה הברכה, אמא? שאל בליבו כי אמו כבר נפטרה ולא הייתה יוכלה להשיב לו או לנחם אותו.

החברים המעטים שלו שעבדו איתו בחברת החשמל, אלה שעבדו אתו שנים, שמו לב לכך שהוא שקט יותר מאשר בדרך כלל ואפילו עצוב, כמעט לא מדבר.
לחצו עליו לדבר והוא סיפר. סיפר שברוריה עזבה ושהוא בקושי רואה את הילדים,"הם עסוקים" ושהוא מרגיש לבד ואבוד.

אחד מהחברים, אריה, גרוש כמה שנים ומנוסה בנושא אמר מיד: "אל תדאג, ברוך, הכל יסתדר, אני מבטיח לך, סמוך עלי. "
ועל אריה אפשר לסמוך, את זה ברוך ידע.

כעבור כמה ימים הזמין אריה את ברוך אליו הביתה לערב "עם ארוחה קלה והפתעה", כך אמר, "ושלא תעז לא לבוא".

ברוך הגיע. הייתה ארוחה קלה והייתה הפתעה: שתי נשים שברוך לא הכיר. אכלו, שוחחו, שתו יין ובפעם הראשונה מזה כמה חודשים לא הרגיש ברוך אבוד ובודד. בעבודה הודה לחברו אריה בר המזל שיש לו קשרים וחברים "אבל אני פשוט בנוי אחרת, אין לי כמעט חברים ובטח לא חברות…." אמר ברוך ועצב נשמע בקולו.
-עצור ברוך,זה כל כך פשוט שאין לך מושג כמה פשוט… אמר אריה.
-פשוט??
ואריה לא חיכה דקה ומיד התחיל ללמד את ברוך את סודות האינטרנט ואתרי הפנויים-פנויות. עזר לו להכין מודעה מושכת עין ואף לימד אותו לקרוא מודעות של נשים "המחפשות קשר", קריאה של "בין השורות"
-כי אתה מבין, ברוך, באינטרנט אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה -להוסיף, להוריד, להמציא – הכל הולך.
וברוך הבין.
ובמקום לצפות במשחקי כדורגל בטלויזיה התחיל ברוך לגלוש באינטרנט ולהיפגש עם נשים. תחילה בהיסוס מה אבל עם הזמן הרגיש יותר בטוח ויותר מרוצה מעצמו.

הוא התכונן לכל פגישה, הקפיד על לבושו והשתמש באפטר שייב ריחני. את הנשים היה פוגש בבתי קפה שונים ואחרי שתיית הקפה היה יוצא עם בת זוגו לטייל על שפת הים. והיו משוחחים – פעם היה טכנאי ופעם היה מהנדס, פעם הגיע משליחות של שנים באפריקה ופעם היה בעסקי מסחר עם סין.
והנשים היו מקשיבות בצמאון לסיפוריו, מתפעלות.
גם ברוך התפעל מעצמו ומסיפוריו שלו – קצת מציאות וקצת דימיון, קצת שחור-לבן וקצת צבע והכל נשמע אחרת. איזה חיים מעניינים.
רצה לומר לאמו: "אמא,סוף סוף חיים עם מזל וברכה."
חבל רק שברוריה לא יכולה לראות אותו עכשיו. היא בהודו מחפשת את עצמה.

 

Leave a Comment

^ TOP