היית רוצה לקרוא מחשבות? הרהורים בעקבות הספר "בדידותו של קורא המחשבות" וראיון עם הסופרת כולל טיפים לכתיבת ספר

אילו הייתם שואלים אותי את השאלה הזו לפני שקראתי את הספר, אני מניחה שתשובתי הייתה "כן"…  

מאת: חגית רימון

חגית רימון. צילום: שירי הכהן
חגית רימון. צילום: שירי הכהן

לפני מספר שבועות נכנסתי ל"צומת ספרים" בתל אביב. לא התכוונתי לרכוש שום ספר. טיילתי בין המדפים כמו עליסה בארץ הפלאות. עבורי רכישת ספר זה דבר מרגש. ולקרוא אותו? עוד יותר.

עיניי נתקלו בספרה החדש של דלית אורבך, "בדידותו של קורא המחשבות". כבר השם מצא חן בעיניי. פתחתי את העמוד הראשון והתחלתי לקרוא. אני בנאדם בלי סבלנות יתרה, ואם איני אוהבת את העמוד הראשון בספר, בדרך כלל אפסיק את הקריאה בו.

 הנה השורות הראשונות של "בדידותו של קורא המחשבות":

"נולדתי לזוג הורים שלא רצו אותי. הם לא אמרו לי את זה, כמובן, אבל זה היה רשום להם על המצח בחריצי הבעה ברורים, ואני למדתי לקרוא בגיל מוקדם מאוד.
יש אנשים שכל חייהם תוהים עד כמה הם אהובים לעומת אחיהם. אני מעולם לא תהיתי. היה לי ברור שאחותי אהובה יותר."
נו, יכולה להיות התחלה מעניינת יותר לספר? אז המשכתי לקרוא:

"אבא שלי היה איש דק גוף ועגום פנים, בעל עיני פחם מובסות, שבתוכן רכן איכר בלוי סחבות מעל מחרשה מחלידה, חורש שדות בור נצחיים…".

אילו דימויים נפלאים, אמרתי לעצמי וקיוויתי שגם כתיבתי תעוטר בדימויים כל כך מיוחדים.
בקיצור, ברור שרכשתי את הספר. במבצע כמובן. בחצי מחיר. כן יירבו המבצעים של "צומת ספרים".

גיבור  הספר גיבור הוא נרי, שמסוגל לקרוא מחשבות.

שאלתי את עצמי, היית רוצה לקרוא מחשבות?

אילו הייתם שואלים אותי את השאלה הזו לפני שקראתי את הספר, אני מניחה שתשובתי הייתה "כן", כי קריאת מחשבות התקשרה אצלי עם עוצמה ויידע. אבל הקריאה בספר ממחישה את הקושי הרב הטמון ביכולת לקרוא מחשבות, שכן לכולנו מחשבות נסתרות, ואף אחד לא אומר בדיוק את אשר על ליבו, והידיעה של מה באמת מתחולל בנפשו של זה שנמצא מולנו אינו מוסיפה לנו בסופו של דבר כוח. הפער בין הנאמר ללא נאמר גורר בהכרח תחושות קשות של בדידות, ריחוק ואטימות רגשית.

אני מודה שאת החלק השני של הספר אהבתי פחות מאשר את תחילתו, אבל באופן כללי נהניתי, ואמרתי לעצמי שמאוד מסקרן אותי לפגוש את הסופרת דלית אורבך, כי הרעיון של הספר מאוד מיוחד והכתיבה שלה מצאה חן בעיניי.

אני חייבת לצטט לכם פסקה מסוף הספר:

"אנשים חיים בזוגות, בתוך קוביות בטון עם תריסים, ומקווים שיום אחד יבוא והריגוש האמיתי הגדול ויסחוף אותם מעלה-מעלה, למקום אחר. ושם, במקום האחר, יהיו עצים ירוקים יותר וציוץ ציפורים נוגע ללב יותר. שם הכול יהיה מלהיב ומרתק יותר. הם יוכלו לנשום עמוק ולהרגיש שהם עשו את זה. הם הגיעו לאן שהיו צריכים להגיע. היה שווה לחכות, הם יגידו, ידענו כל הזמן שיש משהו אחר, משהו גדול וחזק. וצדקנו. מזל שחיכינו ושהיתה לנו תקווה. ככה אנשים חיים. מחכים עד מותם להרגיש אחרת."

~~~

בתוכנית "אישי נשי" – תוכנית הראיונות עם הנשים הכי מעניינות שיש, אירחתי את דלית אורבך! שהינה סופרת, פרסומאית ותסריטאית.

דלית כתבה חמישה ספרים מצליחים, ואחד מהם הוא בדידותו של קורא המחשבות. קראתם?

מאוד נהניתי לראיין את דלית אורבך. היא מצחיקה וחכמה, ובמהלך הראיון היא נתנה טיפים מעולים למי שכותב ספר. דלית הפתיעה אותי כשסיפקה איך היא כותבת את ספריה (רמז – כשהחתולה קופצת עליה…).

זהו ראיון חובה לכל מי שכותב – דלית נותנת טיפים לכתיבת ספר.

תהנו!!

ואני מאחלת לדלית אורבך שתקבל פרס על כתיבתה!

הנה הראיון:

 

 

חגית רימון, עו"ד ועורכת אתר אישה
hrimon@gmail.com

 

 

 

רוצה לתקשר? תהיי מאושרת! ראיון עם שי המתקשר

ראיון מרתק עם שי המתקשר, שמספר לנו עם אילו ישויות הוא מתקשר, מהם המסרים שהוא קיבל וכמה מילים על אושר… 

רוצה לתקשר? תהיי מאושרת! ראיון עם שי המתקשר

מאת: חגית רימון   2010

 

לאחרונה התחלתי להימשך לתחום הרוחניות, ותחום התקשור עניין אותי במיוחד. בתחום הזה, רב הנסתר על הגלוי, וכדי להפיג קצת את הערפל תפסתי את המתקשר שי גרברז, בן 28, לשיחה.

איך התחלת לתקשר?

זה לא משהו ש"התחיל". אני מתקשר מלידה. תמיד התקשור היה חלק ממני.

במה התבטא התקשור בילדות?

כמו היום. תמיד חייתי איתם, שמעתי אותם, הם היו איתי. היו אבא, אמא, חבר'ה וישויות, נשמות, תלוי מי היה מגיע. זה היה מאוד טבעי לי. הגיוני וברור. גם אמא שלי מתקשרת, למזלי. היא מתקשרת בצורה אחרת. היא עודדה אותי כשהייתי רואה את הישויות. אמרתי לה כילד, על ישות שראיתי: "אמא תראי את הליצן", והיא אמרה לי: "כן. הליצן שם." אני מתאר לעצמי שלהרבה ילדים יש את היכולות האלה אבל מונעים מהם. ממני לא מנעו. תמיד חייתי איתם.

אתה רואה דמויות תלת מימדיות?

זה תלוי מי זו הישות. הן מחליטות איך להראות את עצמן. יש כל מיני דרכים: בגוף רגיל, אנרגיה בלבד, ולפעמים אני רק חש אותן או שומע אותן. זה תלוי ברצון של הישות עצמה. הן יכולות להגיע בכל דרך. מראה. תחושה. הן מראות עצמן בצורה שאנחנו נרגיש יותר נוח. זה לא חד משמעי. ישות יכולה להראות עצמה באלף ואחת צורות. אני מזהה אותן לפי האנרגיה ומזהה מי עומד לידי. מתים לרוב נראים כמו חיים. באים במראה של בנאדם, כמו שהיו בחיים.

מה ההמלצה כדי לדעת לתקשר?

כולם מתקשרים. צריך להרשות לעצמנו להיפתח בזה. ההמלצה שלי למי שרוצה לתקשר היא לעשות כל מה שאפשר כדי להיות מאושר. כי כשאתה מאושר הדברים מגיעים אליך. ואם תקשור גורם לך לאושר אתה תצליח. זו הדרך הכי מהירה. יש גם תרגילים שניתן לעשות. אני נולדתי עם זה. זה תמיד היה לי. לא הייתי צריך לעשות תרגילים.

אז איך מתקשרים?

כל מי שנרגע והוא ממקום לא שאפתני ומרגיש אמיתי עם זה יכול לתקשר. כי זה מגיע מתוך אמת. אם זה מתוך מניע אגואיסטי הוא לא יצליח. ישויות רק רוצות לעזור. מי שרוצה את הכוחות כדי להרשים אחרים לא יצליח. כל מה שאני עושה זה כדי לעזור לאחרים. זו הסיבה שזה קיים.

ברגע שתביני שאין סיבה להרשים אף אחד אלא לעזור לאחר – הדברים יצליחו. יכולת הריפוי והתקשור שלי גדלה ככל שאני עוזר לאחרים, ולא עסוק בעצמי. אנשים בטוחים שאושר מגיע מתוך חתירה למטרות, אבל אושר אמיתי ללא אגו מגיע מתוך נתינה לאחר. אני מלווה הרבה אנשים בדרך הזו ורואה שכל האנשים שהולכים בדרך שסוראן (הישות שאני מדבר איתה) ממליץ עליה – מתחילים להתקשר. לפעול מתוך יצירה ונתינה. מתוך הרפייה של העתיד והתעסקות בדברים רלוונטיים להרגע. ואז נפתחים לאלוהים, לשלווה. זה אושר.

ראיתי הרבה ישויות וכל מה שהן רוצות לעשות זה לעזור לנו. מאותה הסיבה שאני עושה זאת – זה עושה אותי וגם אותן מאושר. אותו מניע. וחוצמזה שהן רוצות לעזור לנו הן מקורקעות – רוצות שאנשים יפתרו את הבעיות שלהם. שלא יברחו מהמציאות אלא יפתרו בעיות. הישויות בהרבה יותר מקורקעות מבני אדם. רוב האנשים מפחדים ומתעסקים בעתיד במקום לפתור בעיות. צריך לעזוב את העתיד, לא להיתלות בפנטזיות אלא להתמודד עם המציאות ולעשות טוב לעצמנו. זה המסר העיקרי של כל הישויות. סוראן הוא ברור במילים. מדבר עברית – יש לו בלי סוף מסרים. הוא מורה. מעביר המון מסרים, שהעיקרי הוא בעיקר להבין שמה שיוצר את המציאות זה הרגש. ואנחנו צריכים להתרכז לא באיך אנו משיגים את המטרות אלא איך אנו מרגישים מאושרים. מה אנו יכולים לעשות כדי להיות מאושרים. מתוך ידיעה שכשאנו מאושרים יגיעו אלינו דברים שיגרמו לנו אושר. לא לרוץ אחרי מטרות אלא לעשות דברים שגורמים לנו אושר.

מה זה בעצם תיקשור?

לדבר עם ישויות, עם אנרגיות עם רטט גבוה יותר. לפתוח ערוצים לרטט מהיר יותר. רטט הוא מהירות ויברציה. ככל שמגבירים את הרטט זוכים בעוד עולמות. כשאת נכנסת לרטט יותר מהיר את יכולה להיות בקשר עם דברים עם ויברציה יותר מהירה. אנשים שהם יותר מודאגים מתעסקים רק בסבל הם רוטטים ברטט נמוך והמציאות יותר איטית. ואם הם נפתחים לעבר אפשרויות נוספות ומתחילים לבדוק עצמם מבחינת רגש, מה עושה אותם מאושרים בפעולה יומיומים, הרטט נהייה יותר מהיר ואז חווים מציאות של רטט יותר מהיר. וניתן לתקשר. תקשור זה הגברה של הרטט. גם מדיטציה מגבירה את הרטט. יוצאים לאנרגיה יותר מהירה ואז אנשים חווים תובנות. מתקשר נמצא במצב מדידטיבי כל הזמן. קשור לעין השלישית שנפתחת. כשהרטט גובר זה פותח את הצ'אקרות העליונות – שמחת החיים, העין השלישית והחיבור לאלוהים.

ספר לנו על מידע שקיבלת מהישויות

הם אומרים שאנו חיים בתקופה של שינוי גדול ושבמהלך השנים הקרובות, 2012, האנרגיה הנשית הולכת להיות בנוכחות מלאה והאנרגיה הגברית תעשה צעד אחורה. יהיו שינוים אנרגטיים בעולם – יותר חמלה, נשיות, נתינה, אהבה ללא תנאים ולא דברים שהגבריות מסמלת כמו אגו וחדות וריצה למטרות. וזה מתחיל לקרות עכשיו. מתוך זה העולם הולך לעבור שינויים.

חגית רימון, עו"ד ועורכת אתר אישה
hrimon@gmail.com

 

הצטרפו לדף אתר אישה בפייסבוק!

 

 

ראיון עם הציירת רוני יפה

ראיון מעניין עם הציירת הצעירה רוני יפה. בואו להציץ בתמונותיה. 

מאת: חגית רימון

ron

 

נתקלתי במקרה בציוריה של רוני יפה, ומיד התלהבתי והחלטתי לראיין את הציירת המוכשרת.

ספרי לי קצת על עצמך

אני בת 25. גרה ברמת גן. במקור מקיבוץ נתיב הל"ה שבאיזור ירושלים. מאז ומתמיד אני מציירת. אני לומדת לצייר אצל המורה ג'ורג' רוט מאז דצמבר 2005.

מה את הכי אוהבת לצייר?

בכיתה יב', שאלה אותי המורה לאמנות למה כל הפרטים בפרוייקט שלי עוסקים בדימויי גוף. אז אמרתי לה שזה מה שאני אוהבת.
בעיקרון, עם תחילת לימודי הציור אצל ג'ורג' כל השאלה הזאת נהייתה לא רלוונטית בעליל.

אין כל הבדל אם אני מציירת אדם, חיה, נוף, טבע דומם או כל דבר אחר. אני ניגשת לכל ציור באותה הצורה ועם אותם הכלים. כל דבר שאני מציירת מבטא אותי. ובלימודים שלי אני לומדת לחדד את זה ולעשות את זה בצורה הטובה ביותר.

יש לי כמובן עוד דרך ארוכה עד שאגיע לרמה שאני שואפת אליה, וברור לי לחלוטין שכש"אגיע" אליה, אני אראה שיש לי עוד הרבה מאוד להתקדם וללמוד.

 

מהן שאיפותייך בתחום הציור?

לצייר בצורה שתרגש את מי שמתבונן בציור. אמנות היא ביטוי לרגש.
כשאני אומרת "לרגש" אני מתכוונת למשמעות הפשוטה ביותר של המילה. לרגש, לחוש.
אנשים טועים לחשוב ש"לרגש" משמעותו לסחוף אנשים לסערת רגשות קיצונית. אז לא, אני מתכוונת, שכשאני אצייר בד לדוגמא, אז את כצופה תדעי איזה סוג בד זה, תדעי איך יהיה להחזיק בו ולרגע אחד, את תרגישי שיכולת עכשיו לגעת בו. מרגישים את זה באצבעות. זאת המטרה. ציור שמרגש הוא ציור מוחשי ומשכנע.
צריך לתת לצופה את התחושה שהדבר אכן נמצא שם. לדברים המצויירים צריכה להיות המחשה ברמה של חיים. חייבים להיות חיים בציור.
כשאת רואה כסא מולך במציאות, אז את יכולה להניח כמה הוא שוקל, את יכולה להניח אם הוא יסחוב את המשקל שלך אם תשבי, ואת יכולה לדמיין איך זה ירגיש לשבת עליו.
את כל המידע הזה את מקבלת רק מהסתכלות, אין צורך לגעת בכסא הזה.

כך צריכים להיות ניואנסים דקים בציור על מנת שאכן תרגישי שיש שם משהו מוחשי ואמיתי. כאשר בציור יש משהו אמיתי ומרגש, שנוגע ללב של האנשים נהייה לו ערך של זהב. כי רגשות הם תמיד רלוונטים.

אין צורך במבקר או אוצר או מורה לאמנות שיסבירו לך כצופה מה את אמורה להרגיש. אם הציור הוא מוחשי ומשכנע וחי, כל אדם ירגיש וידע את זה.

עוד בקשר לשאיפות – אני אתפרנס מהציור שלי. אני מתפרנסת כבר עכשיו מהציור שלי והשאיפה היא להמשיך ולעשות את זה. אם זה בתחום של ציורים קלאסיים או יצירת קומיקס, או עבודות פרטיות לעיצובי כרזות וכדומה, את כולם אני אוהבת ונהנית לעשות. ואני אהפוך את זה למשלח יד בכל מחיר.

אילו ציירים את אוהבת?

לבושתי אומר שההשכלה שלי בתחום תולדות האמנות היא יחסית מצומצמת. אני יכולה להזכיר שמות של אמנים כמו טיציאן, רמברנדט, מיכאלאנג'לו, דירר,ולסקז, גויה. אבל על כאלה יציאות אנשים בדרך כלל מדלגים כשהם קוראים אותם כי הם סוג של מובן מאליו.
אז אזכיר דווקא שלושה שמות שנחשפתי אליהם רק בארבע שנים האחרונות והם גם יותר מתקופתנו –  הנריך קליי. כשראיתי ספר עם קריקטורות פוליטיות שלו אצל ג'ורג' רוט והתלהבתי ממש. "תראי מה זה, הבקבוק שהוא מצייר חי יותר מכל הדמויות של נחום גוטמן".

עוד אמן רציני ביותר בתחומו הוא פרנק פרזטה שנפטר ממש בחודש האחרון. אותו הכרתי דרך חבר טוב ללימודים בשם רועי הורן, שגם הוא עוד ירקיע שחקים בתחום האמנות הפלסטית, האילוסטרציה והאנימציה.

אצל פרזטה יש את אותם המוטיבים שרבים לפניו ואחריו עושים בהם שימוש על מנת לתפוס מקסימום קהל – גיבורים, אלימות, ומין. הכי קל נכון? אצל פרזטה הם ברמה הכי גבוהה הכי מבריקה והכי מדוייקת שיצא לי לראות אצל אמן קומיקס ואילוסטרציה. הנושאים כלל לא משנים בעיניי על מנת לאמוד את רמת המקצוענות שיש לאדם בתחום. והאחרון ששוב, לבושתי הכרתי רק בחודשיים האחרונים הוא נורמן רוקוול.
שוב, כזאת רמה של חיים בציור, זאת רמה לשאוף אליה. ואם את, או מי שקוראת את זה תשאל "מה זה החיים בציור האלה?" אומר את מה שאמר לי ג'ורג רוט בשיעור הראשון כששאלתי אותו את אותה השאלה בדיוק: "כשאת רואה כלב שוכב על כביש, איך את יודעת אם הוא חי או מת?"
"כלב חיי זז"
simple as that.
אצל כל האמנים שהזכרתי כאן, הכל חי.
הכל זז והכל נושם בציור. את מסתכלת על דמות ואת רואה את התנועה הבאה שלה. את שומעת את המילה שיוצאת מהפה או מרגישה את הנשימה שלה. ולו לרגע אחד. וזה מספיק.

אם את רואה ציור ומתחילה לחשוב מה הכוונה בקומפוזיציה הכיאסטית (משאילה מונחים מעולם הספרות, עמך הסליחה) שלו, או באילו קווים סוגסטיבים הוא השתמש… אז כנראה שמשהו כאן לא עבד.
או שאת בכוח מנסה לכפות על עצמך להראות משכילה מהסובבים אותך.

אם כבר ניתנה לי הבמה הזאת, אנסה לנסח עוד דבר קצר בקשר לעולם האמנות שאני נכנסת אליו.
אני יודעת לאן אני נכנסת.
אני יודעת שאני נחשבת ל"פאסה" ואני יודעת שיש לא מעט אנשים שרוצים להגיד לי (ואמרו לי לא פעם) "להשתחרר ולצייר קצת אבסטרקט". זה באמת גועל נפש . למדתי חמש יחידות "אמנות" בתיכון. ראיתי תערוכות, הייתי במוזיאונים לא פעם וטיילתי ברחובות המקיפים אותם לא מעט..
אני משוטטת באתרי אמנות ישראלים, בפורומים, ויש לי לא מעט בלוגים ברחבי הרשת. אני רואה ושומעת מה קורה מסביבי פה בארץ
מחברים באקדמיות השונות כאן, ומאלה שרואים את מה שמציגים להם

אומר רק את זה:

יש כאן עולם של אמנות ואמנים. הוא רק מוחבא מאחורי גושי בטון ומתכת לא ברורים ובדים מלוכלכים, שמוצבים במקומן של יצירות אמנות של ממש.
וכל זה משתנה ברגעים אלה .
כי הקהל לא עיוור ולא טיפש ולא יתפשר על איכות.

חגית רימון, עו"ד ועורכת אתר אישה
hrimon@gmail.com

 

ראיון עם סמדר שיר / אתר אישה – אתר נשים

הידעתם שסמדר שיר כתבה למעלה מ-300 ספרים? ומי לדעתכם כתבה את השיר ששרה הזמרת זהבה בן, "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא"? 

 24/9/2011

סמדר שיר הינה הסופרת הכי פורה בארץ. לא ייאמן כמה ספרים היא כבר כתבה. הנה ראיון איתה, אשר התקיים לאחר צאת סיפרה "עד סוף הים". בינתיים היא הספיקה להוציא לאור ספר נוסף: "קרוב מרחוק".

רקע

סמדר שיר נולדה בשנת 1957 בת"א, וקיבלה חינוך דתי. היא נשואה לפרופסור עמי סידי ואמא ל-6 ילדים. בעלת תואר בספרות עברית ופילוסופיה כללית מאוניברסיטת ת"א.

סמדר שיר החלה לכתוב בגיל 8 בשבועון הילדים "הארץ שלנו". לאחר מכן הייתה כתבת נוער ב"מעריב לנוער". ספרה הראשון ראה אור בגיל 16.

סמדר שיר היא סופרת פורייה מאוד העוסקת גם בכתיבה עיתונאית. היא פרסמה עשרות ספרים לילדים ונוער (סדרות "גלי", "צוציק", "מורה מחליפה" ועוד) וגם למבוגרים. כמו כן, יצרה סמדר שיר קלטות וידאו רבות ("הולכים לגן", "טיף וטף", "חיבוקי" ועוד), ומדי שנה היא כותבת מחזמר לחג החנוכה ("האסופית", "הקטנטנות", "אלאדין" ועוד).
בנוסף, כתבה סמדר שיר להיטים ים תיכוניים כמו "נפרדנו כך" ו"מנגן ושר" (אבנר גדסי) ו-"אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" (זהבה בן).

"עד סוף הים" – רומן למבוגרים

לפני כשנה פרסמה סמדר שיר ספר למבוגרים: "עד סוף הים". זהו רומן המשרטט את הנוף האנושי של תל אביב העכשווית באמצעות חמישה דורות, מתעד תרבויות ומקומות, מטייל בין אלתרמן לחנה רובינא ובין לאה גולדברג לתרצה אתר, ומטלטל את הקורא בין העבר שלא יחזור לבין התקווה לאושר חדש.

לרגל צאת ספרה, וכדי לקבל טיפים בתחום הכתיבה, ראיינתי את סמדר שיר. להלן הראיון:

באתר האינטרנט שלך כתוב שכתבת למעלה מ-300 ספרים!! איך זה ייתכן? 10 ספרים בשנה? בבקשה הסבירי

אני לא מתווכחת עם המספרים, כנראה שזה היה המספר המשוער בפעם האחרונה שעדכנתי את האתר,  בערך לפני חמש שנים, אבל ממש לא דחוף לי לעדכן מחדש, בדיוק כשם שאני לעולם לא עומדת מול הספריה הפרטית שבחדרי כדי למנות את היבול, אחד לאחד.
מספר הוא באמת רק מספר. לעומתו, כל ספר הוא אחד ויחיד ומיוחד.
אי אפשר להשוות כתיבת ספר כמו "יולי צוחקת" לכתיבת רומן כמו "עד סוף הים". ברור שאני אוהבת את הסידרה של יולי, הרי זו בתי, אבל מדובר בספר בן 11 עמודי טקסט. דווקא מפני שהשורות קצובות יש לחשוב טוב טוב על כל מילה, חרוז והברה, אבל הכתיבה זורמת כמו מעצמה, כשהעיניים הכחולות של יולי שלי מלווה אותי כל הזמן. כתיבת רומן היא חוויה שונה. טיסת סולו למרחקים ארוכים. ימים ולילות. במקרה הזה, כתיבה שהחלה בתום שנתיים של תחקיר. אז מה הפלא שההתרגשות גדולה.

איך את מצליחה לגדל 6 ילדים ובו בזמן לכתוב כל כך הרבה ספרים ומחזות?

זמן, אמרו גדולים וחכמים ממני, לא מוצאים, אלא ממציאים. ואני מצליחה להמציא זמן לכתיבה מפני שהספרים והמחזאות והפזמונים – בדיוק כמו הכתבות ל"ידיעות אחרונות" – נובעים מאהבה. זה לא בגלל שאני חייבת וצריכה, אלא מפני שאני מאוד מאוד רוצה. אז נכון, צריך להיות בעל משמעת עצמאית ולתכנן מראש את סדר היום ולהיצמד ללוח הזמנים ולארגן הרבה דברים מראש, אבל כשרוצים באמת זה באמת אפשרי.

האם יש לך זמן פנוי?

פנוי לגמרי? כמה דקות בלילה, לפני שהעיניים שלי נעצמות. אני שוכבת במיטה, בוהה בתקרה, מודה לאלוהים על כל הדברים הטובים שהעניק לי, מבקשת בריאות לילדים וסוף סוף נרדמת.

מהם הטיפים שאת יכולה לתת למי שמעוניין לכתוב ספר מצליח?

פשוט לכתוב. אין טיפים ואין כללים ובטח שלא נוסחאות.

מהם הטיפים שאת יכולה לתת למי שמעוניין להיות עיתונאי?

להיות סקרן, עם עיניים גדולות ואף ארוך. לצערי, אני לא בטוחה שזהו טיפ. אם לא נולדת עם סקרנות טבעית שמלובה ביצר הרפתקנות, לא נראה לי שאפשר לקנות אותה במכולת.

לדעתך אפשר להתפרנס מכתיבה? האם היית מייעצת לאישה בעלת מקצוע כלשהו, שאוהבת לכתוב, לעזוב את משרתה ולנסות להתפרנס מכתיבה? אילו טיפים היית נותנת לה כדי להצליח?

בוודאי שאפשר להתפרנס מכתיבה. עולם הכתיבה הוא גדול ורחב ומציע אינספור אפשרויות. השאלה היא עד כמה את גמישה, באיזו מידה את מוכנה לעשות דברים שהם "על יד" כתיבה אישית ומה גובה ההכנסה שאליה את שואפת להגיע.

נכון, אני כותבת ספרים לילדים, לבני נוער ולמבוגרים, אבל אני עובדת במשרה מלאה ב"ידיעות אחרונות". במסגרת עבודתי אני לא רק כותבת טורים אישיים ("רק אהבה" בימי א' ו"אמא מספרת" במוסף זמנים מודרניים של יום רביעי) אלא גם חורשת את כל הארץ כדי לראיין ולאסוף חומר מעניין. אילו עזבתי את המשרה החודשית בעיתון, אני מניחה שששת ילדי היו נאלצים להוריד את רמת החיים. לשמחתי, אני אוהבת את העבודה בעיתון לא פחות ממה שאני אוהבת לכתוב פזמונים.

מהיכן את שואבת את הרעיונות שלך בספרייך?

מהחיים. במפגשים עם קוראים צעירים בבתי ספר אני מסבירה להם שהכתיבה דומה להכנת סלט פירות. איך מכינים סלט פירות? לוקחים קערה גדולה גדולה וכדי שיהיה צבעוני וטעים חותכים מכל פירות העונה: תפוחים, תפוזים, אגסים, שזיף, בננה, אגוזים ומה לא. כך גם אצלי. בקדרה הגדולה של הראש אני מערבבת זכרונות אישיים מילדותי עם סיפורים שילדיי מספרים לי כיום בשובם מהגן ומהתיכון, מחברת בין חלומות לאכזבות ובוזקת מעל התוצאה כדורים מסוכרים של דמיון.

מהי רשימת הספרים שהכי אהבת לקרוא?

הספר שהכי אהבתי בילדותי היה "אני אתגבר" של דבורה עומר, על ילדה שנולדה עם שיתוק מוחין והצליחה למרות ועל אף. כיום, הספר שתמיד נח ליד מיטתי (אם המוצצים/חיתולים לא הפילו אותו) הוא "אלמנה לשנה אחת" של ג'ון אירווינג.

מהם החלומות שלך?

כמו כל ישראלי אני חולמת על שלום ובריאות וכמו כל אמא לחייל אני מחזיקה אצבעות לכל העומדים על המשמרת.
החלום הפרטי שלי הוא לכתוב ספרים עצובים. למה? מפני שאחרי כל כך הרבה שנות כתיבה הגעתי למסקנה שאצלי זה הפוך על הפוך. כשאני עצובה, יוצאים ממני הסיפורים הכי שמחים ודווקא כשאני שמחה – מפני שכל בני הבית בריאים ושום בעיה לא טורדת את מנוחתי – אני מצליחה למצוא בעצמי את השקט הנפשי הדרוש לכתיבת ספר עם עלילה עצובה כמו "העשירי".

יש לך מסר שאת מעוניינת להעביר לקוראות אתר "אישה"?

אשמח אם תקראו את "עד סוף הים". לכל אחת יש את הים שלה ואת הגלים שלה ולכל אחת יש תל אביב – או בזכות מגורים בה או בזכות החלומות.

חגית רימון hrimon@gmail.com

 

ממתי את מתקשרת? אילו זיכרונות ילדות יש לך? ראיון מרתק עם המתקשרת רונית דוד לוי / אתר אישה – אתר נשים

מאת: חגית רימון, אתר אישה


רונית דוד לוי, מתקשרת

רונית דוד לוי היא מתקשרת מלאכים, מקבלת מסרים מתהלים, והילרית קבלית. אני מכירה את רונית, ומה שאני אוהבת אצלה זה את שמחת החיים והאנרגיה הטובה שזוהרת ממנה. מתוך סקרנות החלטתי לראיין אותה, והנה התוצאה.

ממתי את מתקשרת? אילו זיכרונות ילדות יש לך? הרגשת שונה מאחרים?

כבר כילדה הייתי מקבלת מידע על אנשים דרך התקשור.  ישבתי בחדרי וראיתי חזיונות על הקיר. ראיתי דמויות שבאות ומדברות איתי וזה היה דבר רגיל בחיי … חשתי שונה מילדים אחרים…

בלילה אחד בגיל ארבע,  הופיעו שני מלאכים בחדרי. חשתי אנרגיות אור סביבי  . המלאכים עטפו אותי בכנפיהם,  העלו אותי לעולם שנראה גן עדן בו חיכו לי מלאכים רבים. עליתי  ליקום מדהים בו ראיתי את ייעודי בעולם זה.

הייתי מקבלת מידע לגבי אירועים שונים שעתידים להתרחש –כמו מה יהיה בגן הילדים, בבית הספר… ידעתי מה צפוי  יום אחרי וראיתי סיטואציות בתקשור … לא ידעתי שזה תקשור, זה היה לי טבעי מאוד… היה מקרה מדהים שזכור לי עד היום, הייתי בת 10- בימי רביעי אהבתי לרכב על האופניים ולנסוע לספרייה העירונית. זה היה יום רביעי כמו כל הימים והתארגנתי לנסיעה, לפתע  "שמעתי" קול האומר לי שהיום לא לנסוע לספריה אלא להישאר בבית… נשמעתי לקול הפנימי ולא נסעתי לספריה כהרגלי וישבתי מול הטלויזיה לצפות בתוכנית שאהבתי… לפתע החלו קטיושות לרדת על העיר שלי וקטיושה אחת פגעה בדיוק במסלול שבו הייתי אמורה לנסוע ואותה קטיושה הרגה אדם שרכב על אופניו…

עוד מקרה- הייתי בכתה ה'. חברה טובה שלי הביאה לבית הספר טושים חדשים… ביקשתי אותם בכתה כדי לצייר. בסיום השיעור פנתה אליי אותה חברה וביקשה את הטושים בחזרה. הם לא היו אצלי ואמרתי לה שהם לא נמצאים… אותה חברה התחילה לקרוא לי בשמות וצעקה עליי לפני כל הכתה.בבית בערב, בכיתי מאוד והדלקתי נר. ביקשתי מהנר שהטושים ימצאו בארון של המורה. למחרת הגעתי לבית הספר ובשעה השנייה פנתה אלי חברתי ואמרה שמצאו את הטושים בארון של המורה- נדהמתי!! אני זוכרת שבתור ילדה הייתי מדליקה נר ומבקשת ואותן בקשות היו מתמלאות… ואף אחד מעולם לא הדריך אותי לעשות זאת..

בכל  תעודה של סיום כתה  היה כתוב –"יש לילדה פוטנציאל אך אינה מממשת אותו"… הייתי ילדה חולמנית. ראיתי בכל מקום את המדריכים הרוחניים של האנשים, ראיתי יישויות שדיברו אליי… זה היה לי טבעי מאוד. הייתי מתקשרת דרך נגיעה בשיער ראשי וחלימה.

ידעתי מראש מי תיכנס להריון. מתי היא תתחתן ומי יהיו ילדיה ועוד ועוד. התקשור הגיע גם בחלומות- הייתי מקבלת מסרים מההדרכה הרוחנית שלי בחלומות וכל שראיתי בחלום התגשם…

במשפחתה של אמי הנשים מקבלות מתנה מתדהימה- ידיעת הנסתר. זכור לי שהייתי יושבת עם סבתי, עליה השלום והיא לימדה אותי רזים וסודות… לא מזמן היא נגלתה לי בחלום והיה זה מוחשי מאוד.

מהם הכישורים שלך?

היכולות מתגלות לי בכל יום. כל יום שונה מקודמו ואני נפעמת מהגילוי. אני מתקשרת עם נפטרים, מתקשרת בעזרת ספר תהלים, מחוברת לתקשור עם 12 מלאכים, מתקשרת את רבי שמעון בר יוחאי, אליהו הנביא, מתקשרת דרך ספר הזוהר, מטפלת בשחזור גלגולים, רייקי יהודי, הילינג קבלי, אני לומדת היום קינסיולוגיה – שיטת טיפול קינסיולוגיה היא תורת ריפוי של הגוף והנפש המאפשרת לנו להבין את הקשר הישיר שבין בעיות רפואיות לבין לחצים, מתחים, ובעיות שהנפש שלנו חוו במהלך חייו. קינסיולוגיה התפתחה בשנים האחרונות בארץ ובעולם ומאפשרת לנו לרפא את הנפש שלעיתים פגועה בגופנו, ריפוי זה לפי תורת קינסיולוגיה מפחית משמעותית התקפים, לחצים, דלקות וסיבוכים פיזיים שגופנו חוו במהלך חייו . אני מלמדת תקשור בשיטה יחודית- הלימוד הוא אחד על אחד כאשר אני מביאה את הלומד לחיבור עם ההדרכה הרוחנית שלו בצורה מדהימה.

אני מטפלת  עם תמציות קריסטלים של לייף אנרג'י.

בטיפול ההילינג שלי אני משלבת קריסטלים בעלי תדרים חזקים- חשים את הטיפול גם בקליניקה שלי וגם כאשר הטיפול נעשה מרחוק.  מטפלת דרך עב' שמות- טיפול אנרגטי חזק מאוד!

קוראת בקלפי טארוט- יש לי מעל 20 סוגי טארוט שונים.

מעבירה ערבי תקשור חזקים מאוד- המסרים המגיעים מדוייקים. אני מבקשת מהמשתתפים לרשום את דברי ההדרכה שלי . התקשור עובר דרכי ואינני זוכרת את שנאמר.

אני מפענחת חלומות- מתנה נפלאה שקיבלתי .

הייחודיות שלי- אני מתקשרת לאדם ומעבירה תדרי רפוי גם מבלי שהאדם יהיה מולי- זה נעשה דרך ריפוי מרחוק ותקשור טלפוני. אני מקבלת את המסרים בצורה מדוייקת ומעבירה למבקש את התשובות הנאמרות.  אני מתחברת לאנרגייה של השואל  מולי נפתח מסך אנרגטי ובו אני רואה את האדם סרט אנרגטי ומעבירה לו את שנאמר. רבים  שואלים אותי- איך את עושה זאת מבלי לראות אותי- זה מדהים גם אותי לדעת מה יתקבל בזמן התקשור. אני מחברת למלאכים דרך מדיטציות והחיבור חזק מאוד. היום אני עורכת טקסי חתונה רוחניים – זכות נפלאה שקיבלתי ועל כך אני מודה.

עם מי את מתקשרת? ואיך את עושה את זה?

אני מחוברת למועצת התשעה- תשעה מלאכים. מתקשרת את רבי שמעון בר יוחאי. מתקשרת את אליהו הנביא. מתקשרת את אור הבורא.

מהן התנועות שאת עושה במהלך התקשור?

אני מחזיקה ביד את ספר התהלים שלי וקריסטל שאותו אני בוחרת לפי דברי ההדרכה שלי. בזמן ההתחברות לנשמה של האדם נפתח מולי מסך אנרגטי בו מראים לי את האדם ואת חייו, מה יעודו בעולם הזה, אילו שעורים רוחניים הוא בא ללמוד בעולם הזה. אני רואה את גלגוליי האדם ויודעת לספר מדוע הוא חש כך ומה עליו לעשות. אני נכנסת לטראנס בו אני מקבלת מידעים על האדם. מתקבלים שמות, זמנים ועוד.

ספרי חוויות מרגשות שהיו לך עם אנשים שתקשרת עבורם.

אחד מאלפי המקרים שקרו- אישה צעירה התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא סובלת מבולימיה . התחברתי למלאכים שלי והראו לי שבגלגול קודם היא הייתה אחות שעזרה לנשים שנכנסו להריון מחוץ לנישואים, נשים צעירות.. זה היה בתחילת המאה הקודמת ולאותה אחות הייתה קליניקה בבית. היא ביצעה בנשים הפלות בתי חוקיות כשמטרתה הייתה לעזור לנשים אלו מאחר ואם היו מגלים שהן בהריון מחוץ לנישואים היו הורגים או מנדים אותן. חלק מהנשים שעברו הפלות נפטרו על שולחן הניתוחים ובגלגול הזה התברר שאותה אישה סבלה מבולימיה  ופחד ממראה של דם.. בעזרת טיפול הילינג ושחזור הגלגולים אותה אישה חזרה לחיים כאשר אין לה אחיזה יותר במחלה. כעבור כחודשיים בישרה לי בהתרגשות שהיא בהריון והיא בריאה.

הגיעו אלי שתי נשים שביקשו לקבל מסר מחברתן, דרך התקשור הראו לי את תאונת הדרכים שהיא עברה, התקבל מידע מדוייק לגבי אותה תאונה, בת כמה הייתה היא כאשר היא נהרגה … הן ביקשו לקבל מסר מהנפטרת ואני ראיתי שמראים לי סרט ורוד שמונח על מפרק יד.

הן התרגשו מאוד וסיפרו לי שכאשר כל חברותיה באו להלוויה שלה הן ענדו כולן סרטים ורודים על היד!! כך בישרה להן חברתן  שהיא ידעה וראתה את כול חברותיה  בזמן ההלוויה שלה.

מקרה מדהים קרה לי בזמן שעבדתי כשכירה- זה היה אחד מאותם ימי לחץ במשרד.. המנהל שלי קרא לי לחדרו להעביר תדריך לקראת נסיעתו לחו"ל. נכנסתי למשרדו, התיישבתי והתכוננתי לכתוב את שהכתיב לי. בעודי רושמת את הוראותיו חשתי בתנועה מאחורי גב המנהל. עמדה שם דמות… זו היתה דמות של גבר כחוש. שיערו בגון בהיר ועיניים לו בהירות הדמות לבשה בגדים בלויים ומפוספסים. שמעתי קול האומר :"סבא שלמה מוסר ד"ש"…
ניסיתי להתרכז בדברי מנהלי … כתבתי את שאמר לי אך שוב ושוב שמעתי קול האומר לי :"סבא שלמה מוסר ד"ש". שאלתי את המנהל שלי אם הוא הכיר אדם בשם שלמה.

"לא!" הוא אמר.."רונית תתרכזי במטרות שלנו .. "
חזרתי הביתה מאוכזבת מאוד. קיבלתי מסר, ראיתי דמות משמעותית אך היא לא הייתה שייכת למנהל שלי. המסר היה חד ולא ידעתי מה עושים. לפתע התקשרה אלי חברתי היקרה. סיפרתי לה שאני חשה עצבות והיא הזמינה אותי אליה לקפה.
ישבנו שתינו משוחחות על היום יום וסיפרתי לה שהיום קיבלתי מסר ואינני יודעת מה לעשות… "מה שם הדמות?" היא שאלה. אמרתי לה שלדמות קוראים סבא שלמה והוא מוסר ד"ש…
מיד זינקה חברתי מהמקום "רונית, סבא שלמה זה הסבא שלי! זה מסר עבורי!!!"
חברתי הרימה טלפו לאביה ואמרה לו שיש ד"ש מסבא שלמה.
למחרת התקשרה אלי חברתי נרגשת מאוד- "רונית את לא תאמיני!! אתמול הייתה האזכרה של סבא שלמה ואנחנו כמעט פספסנו אותה!!"
עד עכשיו, למרות שעבורו שנים אני עדיין בהלם.
איך הגיע מסר מסבא שלמה להזכיר את האזכרה שלו לבני משפחתו!!

מהו סדר היום שלך?

לאחר שאני מארגנת בבוקר את בנותיי, אני מתחברת להדרכה הרוחנית שלי בעזרת תפילות. מדליקה בכל יום נרות. אני מקבלת שיחות רבות מאנשים ומתקשרת להם בטלפון או בפגישה אישית.אני מטפלת בהילינג. אני מנהלת את פורום תקשור באתר אישה (האתר נמצא כרגע בשדרוג והפורום ייפתח שוב בקרוב) ובאתר האישי שלי ועונש לשאלות בעזרת התחברות להדרכה שלי. יש ימים בהם אני מלמדת תקשור אישי – חוויה מדהימה. אני  כותבתת מאמרים, תקשורים שאני מקבלת מההדרכה שלי.

פעם בשבוע אני מתקשרת לאנשים בקו המיסטיקנים ברדיו. קוראת המון ספרי רוח ועידן חדש.

איך עשית את הצעד האמיץ הזה של לעזוב עבודה נוחה עם משכורת חודשית?

לא רבים יודעים, במשך שנים רבות הייתי שכירה ועבדתי במקומות שונים . בשנים האחרונות עבדתי במוסד ממשלתי עם משכורת קבועה ונוחה. במשך הזמן החלו יותר ויותר אנשים לפנות אליי לעזרה וראיתי שאני לוקחת ימי חופש מהעבודה כדי לטפל ולתקשר באנשים. חשתי עוצמה חזקה בכל יום בעבודה וזה התחזק מאוד. ישבתי בוכה כאשר אני יודעת שהייעוד שלי לטפל באנשים. הייתי מקבלת מסרים כל כך חזקים שנאלצתי פעמים רבות לצאת באמצע העבודה לטפל ולתקשר.

בשנתיים האחרונות בהן עבדתי , הייתי מקבלת שיחות טלפון מאנשים רבים המבקשים עזרה וידיעה זו חיזקה אותי מאוד שמקומי הוא בתקשור וריפוי אנשים. חבריי מהעבודה ניסו להניע אותי לא לעזוב. אך ביום בהיר אחד ביקשתי מסר מההדרכה שלי אם להישאר במקום עבודה בטוח זה או לעזוב. באותו רגע קיבלתי מבול של טלפונים לעזרה. לא חשבתי פעמיים, ניגשתי למנהלת משאבי אנוש בעבודתי וביקשתי להתפטר מהעבודה. נעשה לי שימוע. זכור לי שישבתי מחוץ לחדרה של מנהלת משאבי האנוש וביקשתי מסר מהבורא שאכן היעד שלי נכון. התקשרו אליי שני אנשים שביקשו עזרה וידעתי שאני בכיוון הנכון שלי!

מאותו רגע שעזבתי את עבודתי כאילו ונפתחו שערי שמיים, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל ובאים אלי מכל רחבי הארץ אנשים לתקשור וטיפול. אני יודעת בבירור שזה היעוד שלי – תיקשור וריפוי אנרגטי.

האם אפשר ללמוד לתקשר?

בהחלט!  כל אדם מרגע היוולדו מתקשר. התבוננו בתינוקות איך הם מחייכים לחלל האוויר- הם רואים ושומעים מלאכים ויישויות אור. כולנו נולדנו מתקשרים אך לא כולם מודעים לכך. חלקנו קוראים לזה אינטואיציה. בקורס האישי שאותו אני מעבירה אני מחברת להדרכה הרוחנית המתקשרת של האדם. בעזרת המלאכים שמדברים דרכי הם פותחים לאדם את העין השלישית ומחברים אותו לתקשור מדהים.

תקשור הוא כלי עוצמתי- הידע קיים בתוכנו וסביבנו. כל אחד מאיתנו הוא ערוץ. כל אחד מאיתנו נולד עם יכולת תקשור שקיבלנו כדי להתחבר להדרכה הרוחנית שלנו . לכל אדם מדריך אישי משלו המלווה אותו מיום לידתו ובמשך כל ימי חייו. תקשור הינו כלי אנרגטי שדרכו מתקבלת אינפורמציה מדריכים רוחניים, יישויות אור, מלאכים, יישויות. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספרים הרוחניים שיש היום , הספרים  הגיעו לעולם בתקשור ודרך קריאת ספרים מתחברים לאנרגיות מוארות. בקורס שלי אני מחברת אנשים לקבלת מסרים בעזרת ספר תהילים, חיבור וניקוי אנרגטי.

רונית דוד לוי בכנס תקשור

את מאושרת? מהו המתכון שלך לחיים מאושרים?

הייתי האדם האומלל ביותר בזמן שעבדתי בעבודה שלא הייתה הייעוד שלי. היום אני אדם מאושר. כל יום הוא מתנה, כל חיבור עם אנשים הוא חיבור מדהים. אני מגיעה לערבי תקשור שלי ורואה אנשים עם אור וברק בעיניים . הם מקבלים הדרכה מוארת ומדויקת עבורם.

המתכון שלי- להאמין בעצמך. לדעת שכל שאנו עוברים הוא שיעור אחד ויש השגחה עליונה, אנחנו לא לבד, אנחנו מלווים עם מדריכים ומלאכים ויש לדעת שהאושר הוא בדברים היום יומיים- בבריאות שלנו, באנרגיה שאנו מעבירים לאחרים.

יש לך טיפים לנשים שקוראות אותך?

חשבי- מה את רוצה לעשות בחייך כאן . התחילי בכל יום לבנות לעצמך תוכנית להתחבר לייעוד שלך. במקום שבו את מאושרת הוא הסימן לנכון לך. לא לעשות מה שאת מקבלת תחושה שלא נכון לך. לפני שנים רבות הלכתי למתקשר ידוע לאחר שקיבלתי מסרים וראיתי חזיונות , הלכתי אליו לקבל הדרכה להמשך דרכי- האדם הנפלא הזה מסר לי את שידעתי מזמן- את החיבור המעולה שאכן אני אמורה לעשות את שאני אוהבת ומרגישה בו הכי בבית.

דמייני כיצד את רוצה לחיות את חייך. פעלי בדחף חזק ואל תרפי ידיים. יהיו בדרך גם שלטים של עצירה, עצרי, קחי כמה נשימות והאמיני בדרכך. בדרך יהיו שינסו לעצור אותך- הקשיבי לליבך . במקום שנכון לך את תרגישי בבית. להעיז, לא לפחד.

דמיינו את עצמכם בלתי מוגבלים, עם הזדמנויות על כל צעד ושעל, וזה מה שתבראו. זכרו, אתם מושכים ללא כל מאמץ את האנרגיות שתומכות בגרסת החיים שלכם.

מה את מאחלת לעצמך מבחינה מקצועית ובכלל?

אני מאחלת לעצמי לעשות בדיוק את שאני עושה היום, להיות מוכרת בכל מקום, להתפתח בכל יום ולא לשקוט… לחבור לכמה שיותר אנשים ולהביא להם מזור ואהבה. ללמוד וללמד אנשים. לטפל בקליניקה שלי. להיות עם משפחתי וחבריי. אני יודעת שעוד אגיע רחוק.

חגית רימון

hrimon@gmail.com

את רונית דוד לוי ומספר הטלפון שלה ניתן למצוא בפייסבוק.