הסיפור של אהובה שם בדוי – אישה מוכה

למערכת אתר אישה הגיעה הודעה מאישה שסיפרה שהייתה אישה מוכה, והיא מבקשת לספר את הסיפור שלה. הנה הסיפור האישי שלה.

 

הכרתי את הגרוש שלי לפני 16 שנים. התאהבנו והיה לי מאד טוב ונעים איתו באותה תקופה.לאחר 8 חודשים התחתנו וחיינו טוב והזוגיות היתה טובה. נולד לנו הילד הראשון, ילד מקסים, והייתה לי עבודה. לאחר ארבעה חודשים גיליתי שאני שוב בהריון. אמא שלו כעסה על כך ובאה לריב איתי, ומאז התחילו הבעיות, והריבים הלכו וגברו. לא ידעתי אז שזאת אלימות מילולית, לא ידעתי שיש מושג כזה, וזה מאד הפריע לי. באותה תקופה אני פירנסתי את המשפחה והוא היה מובטל. יום עובר, חודש ועוד שנה, והוריי ומשפחתי לא יודעים כלום. לא רציתי לצער אותם. אני לא יכולה להגיד לך מאיפה היו לי כוחות לעבוד עד 17:00 ולבוא לבית ולעשות את המטלות בבית והילדים, והוא בבית ולא עוזר לי בכלל…

היה מאוד קשה, גם כלכלית וגם נפשית, לשאת את המטען הזה לבד. והנה לאחר חמש שנים כשיש לי שני ילדים, אני שוב בהריון, ונולדה לי בת. הוא התחיל לבזות אותי ולקרוא לי "פרה שמביאה רק ילדים ואין בך שום תועלת". ואני באותה תקופה התחננתי לבורא עולם שיקח אותי מהחיים האלה, לא רוצה, אבל אני, העדה שלי היא בוכרית והבוכרים נגד גירושים. ואני בעצמי לא רציתי לקבל את זה שאהיה גרושה. גידלתי שלושה ילדים וברוך השם הוא עבד. לחצתי עליו שיעבוד, הלך לעבוד בשיפוצים ואז הרוויח טוב. והנה חשבתי שחיי הולכים להסתדר, אבל זה היה חלום. הוא לא נתן לי כסף, ואני לא עבדתי כי הייתי אחרי לידה. רציתי לקנות לילדים בגדים, והוא אמר לי: "את לא שווה שאני אתן לך. לכי תעבדי, תביאי כסף ותקני לך מה שאת צריכה. הייתי גננת והחלתי לעבוד במשק בית בלי שהוא ידע, והרוותי טוב והרגשתי עצמאית שיכולה להסתדר בכוחות עצמה… יום אחד אני חוזרת לביתי והוא בבית.
"איפה היית? עם מי היית?" הוא חוקר וצועק והתחיל להרים עליי ידיים. היו לי סימנים בכל הגוף ועדיין פחדתי להתלונן. הייתי מסתירה את ידיי בחולצות ארוכות בקיץ כדי שלא יראו. יום אחד חברה הגיעה אליי בזמן שהוא צועק, והיא נבהלה ולקחה אותי לביתה. והיא התחילה לעודד אותי לקום ולעשות מעשה, כי היא הייתה שכנה והם שמעו את הצעקות והיא ידעה כמה שאני סובלת. ועדיין הפחד לא זז ממני.

נולד הילד הרביעי. אחרי חודשיים הוא רב איתי וצועק עליי. הוא במטבח ואני בסלון, מיניקה את הילד ואני עם הגב למטבח. והוא צועק וצועק ופתאום אני מרגישה את גופי רטוב וחם. הוא שפך עלי ועל התינוק מים רותחים. פה הבנתי איפה אני ומה עליי לעשות עכשיו. ארזתי לילד בגדים וכל מה שהוא צריך והלכתי בפעם הראשונה בחיי לרווחה ופתחתי תיק וביקשתי שיעזרו לי לצאת את הבית.

סיפרתי להם מה קרה ובאותו היום התפניתי בפעם הראשונה למקלט עם כל ארבעת הילדים, והרגשתי בזוייה. היה לי מאד קשה לקבל את זה שאני מוכה. הייתי במקלט והוא נעצר. נפשית הייתי קרועה, והתינוק ואני עם כוויות שלפוחיות. רצו לאשפז אותנו אבל לא הסכמתי לעזוב את הילדים במקלט.

שהיתי במקלט חצי שנה ופתחתי תיק גירושים. הילד הגדול שמע את זה והיה לו קשה. הוא היה עם בעיות של קשב וריכוז ולא היה מוכן לקבל את זה שנתגרש. הוא אמר לי משפט שהחזיר אותי בחזרה: "אמא, אם תתגרשי מאבא, לא אסלח לך על זה כל החיים…"
עצרתי את התהליך ועשינו הסכם שלום בית חתום על ידי שופט. אבל איך אומרים? עץ עקום לא יהיה ישר. חזרנו ושכרנו דירה. לאחר שבועיים תקף אותי אירוע מוחי, שיתוק בפלג העליון ידיים ורגליים, ואני לא יכולה לתפקד, לא בבית וגם לא עם הילדים. חברות היו עושות משמרות ועזרו לי בכל מה שהיה צריך, אבל אני לא הרפיתי וברוך השם אחרי חודשיים הבראתי וחזרתי לתפקד רגיל. הילדים היו מפחדים ממנו. הוא כל הזמן צעק בלי סיבה. היינו שוב בחרדה גדולה ועברנו לגור בעיר אחרת. תמיד היה אומר "משנה מקום משנה מזל" ואני הייתי צוחקת ואומרת "תשנה את הטבע שלך לא את המקום". לא עזר שעברנו דירה, וגם בבית החדש החיים היו חרא. לאחר שלוש שנים הקשר שלנו הלך והדרדר יותר, והוא לא מוכן ללכת לטיול זוגי. היה אומר: "תטפלי את. את הבעיה לא אני." ואני קללתי את הרגע שחזרתי אליו. וכך בלי שאף אחד יודע את סבלי אני בבית כל הזמן בוכה מנקה ובוכה מבשלת ובוכה על מר גורלי. הילדים כבר גדלו והגיעו לגיל בר מצווה ובת מצווה. ואני בהכנות לבר מצווה והוא צועק ולא רוצה לחגוג לילדים. אז לקחתי את הפרוייקט הזה לבד ובלי שותף שיעזור. הכל מוכן: בגדים, אולם, חליפה, הזמנות, תקליטן, צלם, ובעוד חודשיים האירוע. והנה אני חושבת שעד האירוע אני אתחזק. בשבת, חודש לפני האירוע, הוא התעצבן עליי ורב וצועק, ופתאום נתן לי אגרף בבטן, בטבור. אני התקפלתי ונפלתי על הרצפה בחדר, ואני לא רואה בעיניים. הרגשתי סחרחורת ועד שהצלחתי לקום רק בורא עולם יודע. ויש לי כאבים חזקים בבטן ולא ידעתי מה לעשות, אבל יודעת שצריכה רופא, מרגישה את זה, ושבת. במוצאי שבת ביקשתי ממנו שיבוא איתי לבית חולים והוא לא הסכים. פחד. הלכתי לבד. לקחתי מונית. בבדיקות שעשו ובצילום התברר שאני בהריון חודש שלישי אבל העובר מרוסק בבטן… עשו לי גרידה בלילה ובבקר בביקור רופא הרופא בודק אתי ואמר לי: "את יודעת, אני לא מודאג מהגרידה, אני מודאג מהשבר בטבור. את צריכה לעבור ניתוח." ואני בשוק לשמוע את הדברים. "ועוד דבר" אמר. "אם את רוצה אני אזמין שוטר ואת תספרי לו הכל. יש לנו את הצילום וראו את האגרוף של היד שלו…" לא הסכמתי. אמר לי הרופא: "עוד יומיים את משתחררת ובעוד חודשיים תבואי לניתוח." וכל הימים האלה הוא לא בא לבקר אותי. אני לבד. בלי משפחה, רק שתי חברות באות ואני בוכה ובוכה על האובדן שהיה לי על העובר. מה הוא אשם? ולא השלמתי עם זה. עשיתי את בר המצווה לילדים ואני חלשה אבל לא מרגישים עליי כלום. צוחקת ומאושרת בחוץ ובפנים הר געש שהולך להתפוצץ…

הסתיים האירוע ואני בבית חולים. שוב התעלפתי באולם. פשוט כך. קרסתי. פינו אותי ובמשך יומיים אושפזתי בבית חולים. בבדיקות ראו שלחץ הדם שלי מאוד גבוה לכן השאירו אותי, ולאחר חודש אני שוב במצוקה נפשית. הוא לא מפסיק לצעוק ולבזות אותי ושוב נתן לי אגרוף בבטן. זהו ביום ראשון התפניתי שוב למקלט אבל הפעם פינו אותי למקלט שהוא לא במרכז אלא בדרום הארץ, עם ארבעה ילדים. אני שוב במקלט. לא רציתי לקבל את זה, אבל מה לעשות? מודה לבורא עולם שהגעתי לביתי החדש, המקלט. איזו אהבה מהצוות, מהנשים והילדים, ואני פשוט צומחת, חייה ונושמת את החיים החדשים. אבל חסרת ביטחון, ושם טופלתי על ידי עובדת סוציאלית מקסימה שהצליחה להוציא ממני את כל הרע שהיה בי. ואני מאושרת מאד מאד . אהבו אותי והייתי מאד פעילה בתורנויות שהיו בחוגים, בעשייה ומחזקת נשים שבאות באותו מצב. אני מחזקת אותן ומשכנעת אותן לעזוב את הפגע הרע הזה שהוא בעל…

שנה הייתי במקלט. קשה, מה זה קשה, אבל לא באתי לחפש חברות. באתי לתהליך שהלך ונהיה מעשי. קיבלתי משמורת על הילדים, תהליך גירושים, מזונות, כל מה שצריך ובעיקר טיפלתי גם בנושא הרגשי של הילדים. יש שם עובדת סוציאלית לילדים והם סיפרו לה הכל. יש בית ילדים וסידרו לילדים בתי ספר, בית יעקב, והבן הגדול נשלח לפנימיה ולי היה מאד קשה לעשות את הצעד הזה אבל אין ברירה. הוא מתבגר ולא יכול היה לשהות במקלט. אבל בשבתות היה מגיע ואני מרגישה שאני חיה מחדש. הילדים בריאים בנפשם היה להם טוב עם החברים, חוגים, פעילות, היה טוב…

התחלתי לחסוך שם כסף. 10.000 ש"ח חסכתי. אמרתי לעצמי שכאשר אצא, שיהיה לי כסף להוצאות בחוץ. המנהלת עזרה לי בזה כי היא שמרה לי את הכסף אצלה בכספת. והנה אני לקראת יציאה מהמקלט והוא פתאום הופיע מחוץ למקלט ורוצה אותי. אני הייתי בשוק. איך מצא אותי? ארבעה ימים הוא מסתתר ומנסה ליצור קשר עם חברות שיוצאות מהמקלט, ניסה לדבר איתן והן לא עונות לו. מזמינים משטרה והוא נעלם. כך היה ארבעה ימים. תפסו אותו והוא במעצר ואימו שיחררה אותו בערבות…

והנה קוראת לי המנהלת באותו היום שתפסו אותו ואמרה לי כך:  "אנחנו צריכים להעביר אותך למקלט אחר בגלל בעלך."  אמרתי לה: "בשום אופן לא. אם אתם מעבירים אותי אני חוזרת אליו. אני לא אתחיל את התהליך מההתחלה, ועוד למקלט. לילדים זה קשה. בשום אופן." בסוף החליטו שאני אשאר. נשארתי עוד חודשיים עד שיצאנו מהמקלט. נכנסתי אישה חלשה וחסרת ביטחון והנה אני עם בטחון, לא מפחדת. פחד היה לי רק מדבר אחד, איך אני אסתדר מבחינה כלכלית, וברוך השם הסתדרתי. קניתי מכונת כביסה חדשה, את כל כלי המטבח, מצעים, הכל הכל וגם שילמתי חודשיים שכירות. נכון, עמידר עזרו לי בסיוע אבל שילמתי עד שיאשרו לי ובעל הדירה יתחיל לקבל את הסיוע.

רוצה לאמר, אני לא מצטערת היום על שום דבר. זה היה ונגמר. את הפרק הזה של החיים נעלתי במרתפי נפשי עם סוגר ובריח. לא רוצה לזכור ולא רוצה לדעת… יש קשיים וברוך השם טופלתי גם במרכז לאלימות נשים אחרי היציאה. הילדים טופלו. נולדנו מחדש לחיים הרבה יותר יפים ושקטים. רק לפני שלוש שנים קיבלתי את הגט הוא לא רצה להתגרש. רצה לחזור ועד היום רוצה אבל זה לא יוצא לו… בשום אופן אני לא אחזור. טוב לי כך לבד, אבל רוצה לאמר לכן יש חיים אחרי. נשים פוחדות וחוששות לצאת בגלל הנושא הכלכלי וזאת מחשבה לא בריאה צריך להביא בפניהם את זכיותיהן בשביל שיידעו.

במגזר שאני באה ממנו, המגזר החרדי, יש מאות נשים מוכות נפשית, פיזית, ומילולית, ומפחדות ומדחיקות ומטאטאות הכל מתחת לשטיח. 

אני ברוך השם לא שק חבטות יותר… תודה רבה שהקשבת לי. תפיצי את סיפורי העצוב אבל אם אני אדע שנשים קראו והפנימו וזה הועיל אפילו לאחת אני אשמח. אני פה בכל שאלה. שתהיה לך תודה רבה באמת תודה…

 

 

1 Comment

    Leave a Comment

    ^ TOP