סיפור אהבה בהמשכים – שתי נשים – פרק 1

מאת: חגית רימון 26/11/2014

 

womannice

 

היא אוהבת לבוא אליי. בכל פעם אחרי שהיא רבה עם איציק, בעלה, היא כאן. מתקשרת ונשמעת סוערת, ואני מיד מבינה שהיא צריכה אוזן קשבת. "כן, בואי." אני מיד אומרת לה. ורצה לקנות עוגיות טעימות. ובתוך פחות משעה היא באה. נותנת לי חיבוק קטן ליד הדלת. ומתיישבת על הספה הקבועה שלה. היא תמיד באותה התסרוקת – קוקו הדוק מתוח אל על. אמרתי לה שלא בריא למשוך כך את שורשי השיער, אך היא בשלה. ואני נאבקת עם עצמי לא לשחרר לה את הגומייה. היא ישובה זקוף. כמו דוכסית. אפה קטן. ללא ניתוח. גופה שרירי וטיפה מלא. "קפה?" אני שואלת. ומיד מכינה לשתינו. ושופכת את העוגיות על הצלחת.

"די, נמאס לי ממנו." היא אומרת לי בפעם המאה, ומיד עיניה מתחילות לדמוע. עיניה הירוקות. היפות. כמו דשא רענן. ואני, המומחית בזוגיות, מרגיעה אותה ומזכירה לה איזה אבא טוב הוא, וכמה שהוא אוהב אותה, ונו, נכון שזה לא בסדר שהוא חוזר מאוחר הביתה, אבל אולי הוא באמת עובד כל כך קשה? נראה לי שאני אפילו לא האמנתי לגרסא הזו. אבל לא רציתי לתרום לפירוק משפחה.

"הוא כבר לא אוהב אותי." היא ממשיכה. "ובעצם, אני כבר שנים לא אוהבת אותו. היום הסתכלתי במראה ונגעלתי מעצמי. מההצגה שאני עושה. לשכנים. לחברים. למשפחה. והכי גרוע – לעצמי. אני יכולה לקבל תפקיד ראשי בקאמרי. כמעט והשתכנעתי שבסדר לי ככה, ואני יכולה להמשיך עם הפארסה הזאת. אבל לא. מיכלי, לא טוב לי. משעמם לי איתו. אנחנו בקושי מבלים ביחד. גם את יום הנישואין הוא שכח. וזה מראה הרבה. כשאני שוכבת איתו אני מדמיינת. כבר מזמן שאיננו עושים אהבה. זו לא אהבה. זה סתם משהו שנעשה מתוך הרגל שכזה. כדי להראות לעצמנו שאנחנו עדיין זוג. אבל מיכלי, אנחנו כבר מזמן לא זוג. אין בינינו שותפות. אין כמעט שיחות. די. אני לא יכולה יותר."
והיא מביטה בי. ודמעה קטנה זולגת לה מהעין. והיא מתקרבת אליי. שאחבק אותה. ואני מקרבת אותה אליי. ואנו יושבות ככה בשקט על הספה. גופה צמוד לגופי, ואני חשה את חומו. וזה נעים. ואני לא מזיזה את ידי. ראשה שקוע בתוך צווארי, ואני מרגישה את נשימותיה. היא מתחילה ללטף את שיערי. ואני עוצמת את עיניי. כל כך נעים. נפשי מחייכת. ואני שותקת. ולא זזה. והיא ממשיכה ללטף את שערי. וכף ידה יורדת אל לחיי. ואני מתמכרת לשקט. ולליטוף. ואנו ישובות ככה עוד כמה דקות. בשקט. ומוסיקה נעימה ברקע. ומתוך השקע בצוואר שלי היא אומרת בקול רך: "אני רוצה אותך. מיכלי, אני רוצה אותך." ואני שותקת. מופתעת. בולעת את הרוק. והמחשבות מתרוצצות אצלי בראש.

"אבל את נשואה." אני אומרת לה. ובעצמי בכלל לא יודעת האם אני רוצה קשר רומנטי איתה. אבל קודם אתן לה סיבה שלא תיעלב. וידה ממשיכה להיות צמודה ללחיי. ועיניי נותרות עצומות.

"מיכלי, אני רוצה אותך." היא אומרת, ולחייה נצמדת אל לחיי. מזמן לא הרגשתי כל כך נעים. כלום לא משנה כעת. והיא מזיזה את לחייה ומקרבת את שפתיה אל שפתיי. פעם ראשונה שאני מרגישה אותן. זה מרגש. הראשוניות הזו. והיא מנשקת את שפתיי בעדינות. נשיקות קטנות. עדינות. מרפרפות. והריח שלה משכר אותי. היא משתמשת בבושם האהוב עליי. ואצבעותיה העדינות עדיין על לחיי. והיא מכניסה את לשונה אל תוך פי. וזה כאילו חיברו את התקע לשקע. זרם חשמלי עובר בי. ואיני זזה. מתמכרת לעונג. ולא רוצה ליזום כלום. אצבעותיי נעות מעצמן לעבר שיערה. ואני נתקלת בגומייה. בעדינות רבה אני מוציאה את הגומיה. ושיערה נפרש על גבה. והמוסיקה ממשיכה להתנגן ברקע…

~~~

מעולם לא הסתכלתי על סיגל במבט של פוטנציאל רומנטי או תשוקתי. אני מודה שנהניתי להביט בעיניה והחיוך שלה תמיד האיר את ליבי, ולמרות שיכולתי להימשך אליה, כי היא נראית כמו שאני אוהבת – לא חשבתי מעולם על הכיוון הזה. אנחנו חברות כבר שנתיים. הכרנו כשנכנסתי ללמוד אצלה פילאטיס בקנטרי. אמנם עזבתי אחרי שלושה שיעורים, כי כושר גופני זה לא אני, אבל הספקנו להתחבר. ועכשיו, כשהלשון שלה נעה בעדינות בתוך פי, אני מפסיקה לחשוב ומתמכרת לרגע המתוק הזה. בלשונה יש טעם של העוגיה שהיא אכלה לפני כמה דקות, וריח גופה המשכר חודר לאפי. מפי נפלטת אנחה חלשה של עונג, וגם היא מתחילה לשיר קולות של תשוקה. רעש של רעם נשמע מרחוק, גשם חזק מתחיל לרדת, וכאן בסלון ביתי חם ונעים. סיגל ממשיכה לטייל עם לשונה בתוך פי, וידה נעה לעבר צוארי, ולאחר מכן היא מחליקה אותה לעבר חזי, ומלטפת אותי בעדינות. ברקים מאירים את גופי, וגם אני מניחה את ידי על חזה השופע ומלטפת אותו. היא דוחפת אותי קלות כדי שאשכב על הספה, והנה היא כבר מעליי עם כל גופה. שפתיה עדיין צמודות לשפתיי, וגופה מתחיל להתנועע… צלילי האנחות מתמזגים עם שירה של אמה שפלן ברקע… השיר נגמר… ואנחנו המשכנו עוד ועוד…

~~~

התבקשתי להמשיך את הסיפור… אז

הנה פרק 2

 סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 3

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 4

 

3 Comments

  1. אביבה הגיב:

    כמה עצוב שנשים רבות גם במציאות חוות את העלילה המובאת בסיפור ואף אחד לא חושב שבמקרים רבים הסיבה האמיתית לחיים השיקריים והמאולצים נובעים לא רק בגלל הגבר אלא מסיבה של :נטיות מיניות שלא בשלו במועד.של פחדים להחשף.של אוי לבושה ולצער שאגרום לאבי או לאימי או לאחד מהם כי אחד מהם כבר הלך לעולמו ואני מחכה ליום שבו בעיקר גם אבא ילך לעולמו(מוכר לי מאד).ועוד כהנה וכהנה סיבות.אבל אף אחד לא חושב על אותם גברים תמימים שבסך הכל באו להקים משפחה חמה."נורמטיבית" וכו' וכו'.הבחורים האלה שחרב עליהם עולמם וללא יכולת של תקומה.ועוד לא דובר על הנזק לילדים.
    תחשבו על זה וכמובן זה נכון גם לגבי הצד הזיכרי ובכלל העוול שנגרם לצד שמפתיעים אותו רק על רקע נטיה המינית.

  2. רונית בלרס הגיב:

    קראתי את כל הפרקים. מעניין!! מחכה להמשך…

  3. כהן נעמי הגיב:

    מעניין ומקסים

Leave a Comment

^ TOP