להזדקן יחד מול השקיעה- סיפור נישואין וגירושין 

מאת: ציפי המרמן

i_love_you

סוגיות בהליכי פירוד בין בני זוג, ייחודו של הליך הגישור במשפחה וסיפורים מחדר הגישור

"ואני חלמתי שנזדקן יחד מול השקיעה", אמרה לי רונית בסיומו של הליך הגישור ולאחר שהגיעו, היא ובעלה, להסכם אשר מהווה סיום פרק של 30 שנות נישואין, 4 ילדים משותפים, נכד קטנטן וחברות שהחלה בתקווה גדולה והסתיימה בשבר גדול.

החלום ושברו הוא הסיפור שמאחרי כל הליך פירוד בין בני זוג. ההחלטה להינשא/לחיות יחד ולהקים משפחה מלווה בתקוות גדולות אשר אף אחת מהן אינה עוסקת באפשרות של פירוד ופירוק וממילא לא בתנאים והסכמות למקרה של פירוד.
רונית ישבה מולי. אשה נאה, מפוכחת, רגישה ופתוחה. בבהירות תיארה באזני את תמונת חיי נישואיהם מתחילתם ועד להחלטה להיפרד.
נישואים שהחלו באהבה גדולה שפרחה במהלך השירות הצבאי והתעצמה עם הזמן. אהבה שלוותה בהמתנה רוויית געגועים לשובו של רון מהצבא בחלק מסופי השבוע, בשיחות טלפוניות ליליות ארוכות מלוות ברעשי הטלפון הקוי הצבאי, בטיולים רגליים ברחבי הארץ, בשינה מתחת לכיפת השמיים במדבר או על חוף הים, בשיחות האינסופיות על כל דבר שבעולם.
ההחלטה להינשא, אמרה, התקבלה למורת רוחם של הוריה שטענו מלכתחילה שרון הוא בחור נחמד אך לא בשבילה.

את מסיבת החתונה תיארה רונית כמסיבה מהאגדות. היא ריחפה בתוך ענן של אושר שלא היה בו מקום להכרה בתלאות החיים בכלל ובקשיי זוגיות ("מה זה המונח הזה" ?…) בפרט.
לאחר החתונה רכשו דירה קטנה בדרום הארץ ובזה אחר זה הביאו לעולם 4 ילדים. שני בנים ושתי בנות. שלושה מהם בוגרים לאחר שירות צבאי, האחד הפך לאחרונה לאב והצעיר לומד בביה"ס התיכון.
במהלך שנות גידול הילדים השתחרר רון משירותו הצבאי, למד מקצוע אקדמי נדרש ומצא את מקומו באחת מהחברות הטכנולוגיות המוכרות כשהוא מטפס אט אט במעלה דרגות הניהול, צובר וותק, הטבות והעלאות שכר ושעות היעדרות רבות מהבית, חלקן בנסיעות שהתארכו לימים ולעיתים לשבועות.

רונית מצידה לקחה השתלמויות בתחומי רפואה אלטרנטיבית וטיפול בילדים חריגים והחלה לעבוד במערכת החינוך במשרה חלקית תוך שהיא מטפחת במקביל את הקן המשפחתי, מלווה את הילדים במערכות החינוך, זמינה לכל צורכי הבית והמשפחה, וכלשונה: "זורמת עם החיים".
איש לא הכין אותה לרגע בו הבינה שלרון יש "מישהי מהצד".

שיחה מקרית עם חברה משותפת, חיבור והצלבה של אירועים וכמה תמונות שהבזיקו במוחה גרמו לה להבין שהיא עוצמת את עיניה כבר זמן מה. שחלק מההעדרויות של רון אינן לצורך ועקב עבודה. רונית הבינה באחת שהשינוי שעובר על רון בחודשים האחרונים מקורו אינו רק בשיקולי בריאות, דיאטה קפדנית ואימוני הכושר. כל אלה הם התוצאה של הסיבה הראשונית לשינוי : אשה אחרת.
רון לא היה נבוך ולא הכחיש. זה צורך שלו, הסביר,  אין לכך דבר וחצי דבר עם אהבתו לרונית ולילדים, עם מחויבותו למשפחה ואין לו שום כוונות לפרק את המשפחה ולהיפרד אלא רק להוסיף מעט טעם לחיים, דבר שבסופו של עניין הוא לטובת רונית והבית כולו.

"בטפשותי הרבה השתכנעתי" אמרה רונית. הבית, הילדים, האהבה לרון, העובדה שאלמלא הידיעה היו החיים לצידו ממשיכים להיות טובים ומספקים שכנעו אותה. רונית סירבה לוותר על סיפור האגדה שלה והסכימה בשתיקה לנשים אחרות בחייו של רון. נשים ש"לא פוגעות בה, לא קשורות אליה, לא מהוות איום,לא….".

ואחרי הראשונה הגיעה השניה והשלישית ורבות אחרות במשך השנים.
ואז פוטר רון מעבודתו. נסיבות הפיטורים, מבחינתה של רונית, לוטות עד כה בערפל. יום אחד מצא עצמו רון ללא עבודה.
הישיבה בבית התארכה לשבועות חודשים ושנים. חשבון הבנק התרוקן אט אט, תכניות חסכון נפתחוי והוזרמו לצורכי היומיום של המשפחה ואט אט התמעטו גם הכספים שהצטברו בהן.
ראיונות עבודה ספורים שהיו לרון במהלך החודשים הסתיימו בלא כלום.
רונית המשיכה לעבוד אך לא היה במשכורתה כדי למלא אחר כל צורכי המשפחה שהתרגלה במשך השנים לרמת חיים לא נמוכה.
רון ניסה כוחו במסחר בבורסה, מהלך שמחק עוד סכום משמעותי מכספי החסכונות שנותרו ולא הראה סימני מצוקה.
בחלוף שנתיים ימים מהפיטורים, כשהעתיד הכלכלי נראה מאיים, טענה רונית שרון צריך להתפשר בעניין המשרה המיוחלת ולקחת על עצמו עבודה גם אם אינה במשרת ניהול בכירה ולו כדי להכניס סכום כסף מסוים מידי חודש ולהפסיק את הבטלה. רון סרב. החלום שלו היה אחר.
עובדת קיומה של "עוד אשה אחרת שלא מהווה איום ולא מסכנת ולא מפחיתה מאהבתו…" הכתה את רונית הפעם בבטן הרכה.
הנהנתנות, השאננות, הבטלה, חוסר האחריות, כל אלה נראו פתאום כבדים מדי. רונית דרשה מרון להפסיק עם "נשים אחרות". רון סרב. זה חלק מההסכם וההבנות הלא כתובות ביניהם, טען.
רונית התנתה את המשך החיים המשותפים בהתחייבות לחדול. רון סרב.
התוצאה היתה ברורה: פירוד.
רונית פנתה להליך גישור לצורך פירוק קשר הנישואים ביניהם בדרך של הדברות ישירה והסכמות. רון שיתף פעולה.
לאחר כמה וכמה פגישות ארוכות, במהלכן דנו בקור רוח ובסגנון מכובד על מועדי העזיבה של רון את הבית, חלוקת אביזרי הבית ביניהם, מכירת דירת המגורים, הסדרי ראיה בין רון לצעיר הבנים, הפרדת חשבון הבנק והסדר מזונות בסיסי עם כללים לשינוי בהתאם לשינויים בכושר ההשתכרות של רון הגיעו רון ורונית להסכם, חתמו עליו והתגרשו.
בצאתם מבית הדין הרבני לאחר סידור הגט אמרה לי רונית : "את יודעת ציפי לא חשבתי שזה אי פעם יגמר. ייגמר, אני דווקא חלמתי שנזדקן יחד מול השקיעה".

הכותבת היא מגשרת בתחום דיני המשפחה

 

השאירו תגובה

^ TOP