להיעלם לגמרי. זה מה שרצתה – סיפור קצר

להיעלם לגמרי. זה מה שרצתה – סיפור קצר

חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

להיעלם לגמרי. היא נתקלה בשם הזה של הצגה בתיאטרון החאן הירושלמי, והזדהתה. זה בדיוק מה שרצתה. להיעלם. לגמרי.
להיעלם לגמרי מהעבודה שלה. היא חשה בה מובסת. קטנה. לא חשובה. בלי קול. אילמת. עושה את העבודה במסירות וחוזרת לביתה. מקבלת נזיפות וביקורת על ימין ועל שמאל. כמעט בלי שום מילה טובה.
והיא רוצה להיעלם משם. לגמרי.
גם מארוחות השבת היא רוצה להיעלם לגמרי. הילדים באים לבקר, בוהים בטלפון שלהם כל הזמן. בקושי מחליפים איתה מילה. וכשהיא כבר מנסה לפתח שיחה הם מפהקים או עושים פרצוף עסוק, כי קיבלו איזו הודעה.
לפעמים בעלה מפתח עם הילדים שיחות על כדורגל. והיא רוצה להיעלם משם. לגמרי.
ובבית. יש שקט כזה. שמתפזר בחדרים. ורק מהטלויזיה בוקע קול. ואין לה עם מי לדבר. לפעמים מתקשרת לחברה. לפעמים שותות קפה ביחד. אבל הכל כזה על פני השטח. לא עמוק. לא נוגע.
היא אוכלת לבד ארוחות ערב. ובעלה אוכל אחריה. שני אנשים כמעט זרים. בבית אחד. והיא רוצה להיעלם משם. לגמרי.
הכלב שלה קופץ למעלה למיטה והיא מלטפת אותו. ליטוף ועוד ליטוף. פרוותו נעימה. והיא, כמו במדיטציה, מזיזה את ידה מצד לצד על גופו. והמילים נכנסות לתוך ראשה. אני כאן. לא נעלמת. ולא איעלם בקרוב. אני רוצה שינוי. שינוי. בעבודה אתחיל לענות. מה פתאום שינזפו בי על שטויות? ובארוחת שבת הבאה אבקש שישימו את הטלפונים בצד. ואולי סופסוף נקיים שיחה מעניינת. אביט בעיניהם של ילדיי. ועם ברוך. בעלי. טוב, כבר עברנו את גיל 20, והתשוקה חלפה לה. אבל כעת אלך לבדוק כל מיני סרטים בקולנוע. אזמין אותו לצאת לסרט מעניין. אולי אפילו אתן לו יד. אחר כך נלך ללקק גלידה. שוקולד פיסטוק. כן. זה מה שאזמין. ואולי שוקולד וניל.

השאירו תגובה

^ TOP