ראיון אישי עם ברי סימון

מאת: חגית רימון

 

לפי ויקיפדיה"ברי סימון (נולדה ב-24 ביולי 1959) היא מעצבת שמלות כלה ומורה לריקודי בטן ישראלית. בעבר התפרסמה כרקדנית בטן וב-2004 חזרה בתשובה‏.

סימון נולדה בחיפה בשם "ברוריה בן-סימון", למשפחה מסורתית בת תשעה ילדים יוצאת מרוקו. הייתה רקדנית בטן מהמובילות והידועות בישראל בעיקר בשנות השמונים. השתתפה בין היתר בסרטי הקולנוע "תלווה לי את אשתך" (1988) ו"טיפת מזל" (1992). בטלוויזיה הופיעה בין היתר בתוכנית "זהו זה!" (בפרק "סרט ערבי"). כמו כן, עשתה תפקידי אורח בסרטים "אדון לאון" ו"קומפוט נעליים".

בשנת 2011 סימון הופיעה, והתראיינה בתוכנית התחקירים "פנים אמיתיות" בהגשת אמנון לוי.

סימון השתתפה ב-2012 בעונה הרביעית של תוכנית המציאות הישראלית, "האח הגדול". ופרשה מהתוכנית ביום ה-17 של העונה.

סימון הייתה נשואה שש פעמים, לחמישה בעלים. בין היתר נישאה לפייטן יחיאל נהרי ולספר מוטי טולדנו שבעקבותיו חזרה בתשובה. נישואיה הראשונים היו ב-1974 בגיל 15 וכעבור כחצי שנה נולד בנה היחיד זוהר. כיום נשואה לאיש הסאונד והמורה יוסי זוהר, שחזר בתשובה בעקבות נישואיהם, והם מתגוררים בזכרון יעקב.

הנה ראיון מעניין עם ברי סימון, ובו היא מספרת על ילדותה, על התקופה שבה הייתה רקדנית בטן, על החלום שלה ועוד.

 

 

 

 

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 5 – שלמה ארצי

מאת: חגית רימון

עו"ד חגית רימון
עו"ד חגית רימון

 

הילדים אצל רונן, אבא שלהם, מי שהיה פעם בעלי, בן זוגי, או איך שקוראים לזה. וסיגל בדרך אליי. שוב היא נשמעה נסערת בטלפון, וכמובן שהצעתי לה לבוא. להקשיב לה. לנחם אותה. וגם אותי. גם אני זקוקה לפעמים לנחמה. לחום, שישכיח לי את האישה שאהבתי. ואולי עדיין. אוהבת. 
אני מדליקה נר ריחני ומביאה אותו לסלון. לא בשביל אוירה רומנטית, אלא פשוט כי אני אוהבת לראות את האש מרצדת. האש מנקה את האויר. מטהרת אותו. ארגנתי קצת את הסלון, הדלקתי את מערכת השמע ושמתי על רשימת השמעה. שלמה ארצי כמובן ראשון.

"ואז אני נכנס לחדר וראשך פרחים
הטלוויזיה כבר עובדת על האנשים
אז בואי נעשה שטויות, ונדבר אמת
אני אומר לך נתפשט, כדי להיצמד"

והנה, דפיקה בדלת. פתחתי. סיגל עומדת מולי. מיד הניחוח המתוק עמוק שלה נכנס לאפי. היא סוגרת את הדלת וללא שהות מחבקת אותי. עם החיבוק הזה, הקרוב, החם. ואני נענית ושותקת. לא רוצה לחשוב על כלום. זה נפלא מידי פעם לעצור את המחשבות. אנו עומדות ליד הדלת ושלמה ארצי ממשיך לשיר לנו.

"ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת עוד שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה, לא מסתיים אף פעם"

זהו. נגמר השיר ואני ניתקת מהחיבוק, למרות שנראה לי שהיא רוצה להמשיך הלאה, אולי למה שקרה אצלי איתה לפני כמה ימים.

"נס? תה?" אני שואלת את השאלה הרגילה. "תה". היא בוחרת. ואני מכינה לנו תה צמחים. וחותכת מעוגת הגזר שהכנתי הערב.

"מה שלומך? מה איתך? אני מתיישבת לידה ומשלבת רגליים על הספה.
"אני בתוך חלום בלהות." היא עונה. "ברכבת הרים, ואני רוצה כבר לרדת. להיות אחרי זה. בעצם, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה!"

"אני מבינה אותך. גם אני הרגשתי ככה לפני שהתגרשתי. לא פשוט לעבור את זה. אני אני יודעת שעוד כמה חודשים, כשתהיי אחרי, תרגישי יותר טוב." אני מנסה לעודד, אבל בעצמי יודעת שגם עוד כמה חודשים, היא עדיין עשויה להרגיש כפי שהיא מרגישה כעת.

"מי ירצה אותי בכלל?" הדמעות כבר בהיכון לצאת. "אמא לשני ילדים קטנים. ואיך בכלל אצליח להסתדר כלכלית? ועם העבודה שלי? ואין סיכוי שאיציק יעזור מספיק וייקח את הילדים מהגן ומבית הספר."

"מה קרה לך? את מהממת. בטוח שיהיה עלייך הרבה קופצים." אני אומרת, למרות שגם לדעתי לא פשוט למצוא זוגיות חדשה כשיש ילדים קטנים. "ובהסכם הגירושין, תוודאי שיהיה סעיף שבו איציק חייב להתחלק איתך בלקחת את הילדים ולהיות איתם. אולי לא משמורת משותפת, אבל לפחות שיישא איתך באחריות."

"ממש" היא אומרת. "הוא חוזר כל יום בסביבות שמונה בלילה. את חושבת שתהיה לי אי פעם זוגיות חדשה? שמישהו ירצה אותי? הנה, גם את לא רצית אותי."

"סיגלי, אני רוצה אותך בתור חברה. את החברה הכי טובה שלי. זה הכי טוב עבור שתינו. אני בטוחה שתמצאי זוגיות טובה. וזה יקרה כשתהיי מוכנה לכך."

"יופי, תזרקי אותי… את יודעת, אני אפילו לא יודעת עם מי אני רוצה זוגיות חדשה. גבר או אישה? לא נתפס לי עדיין שניתן להיות בזוגיות עם אישה. אמנם אני נמשכת אלייך, כן, עדיין (היא אומרת ואני מסמיקה), וסיפרתי לך שבעבר נמשכתי גם לעוד אישה, אבל המצב שבו שתי נשים חיות יחד נראה לי מוזר. כן, את צודקת שאינך רוצה אותי כבת זוג. את לגמרי במקום אחר. מעניין אם אני יכולה להתאהב שוב. מה דעתך? כמה אהבות יכולות להיות לאדם?"

"אני בטוחה שתוכלי להתאהב שוב. וברור לי שמגיעה לך אהבה טובה, כי את אישה טובה, ואת חכמה, ונראית מצויין, תאמיני לי שיקפצו עלייך. את רק צריכה להחליט מה את רוצה. בעצם, אין צורך שתחליטי עכשיו. שום דבר לא בוער."

"את צודקת." סיגל מחייכת. "בטח שירצו אותי. למה שלא ירצו? כשאני אוהבת, זה מכל הלב. "

"נכון." אני מאשרת. "ואת גם חמה, ומתוקה. מאושר מי שיהיה איתך."

"או מאושרת." סיגל צוחקת.

ואני איתה.

 

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 1 

ולשאר הפרקים – לאחר כל פרק נמצא הפרק הבא

 

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 4 – את ואני

מאת: חגית רימון,   13/12/2014 

הפרקים הראשונים בתחתית הסיפור

 womannice

"מיכלי, אני משתגעת. אני לא יכולה יותר". סיגל אומרת לי בטלפון כמעט בבכי.

"מה קרה?"

"אתמול איציק חזר הביתה באחת וחצי בלילה. כשהתקשרתי אליו הוא לא ענה. השתגעתי מדאגה. אבל אז הוא סימס לי שהוא יחזור מאוחר. וזהו. לא הצלחתי להירדם. חיכיתי לו ערה. צפיתי בסדרות משעממות בטלויזיה ודמיינתי אותו נוגע באישה אחרת. לא יכולתי. חשבתי שאני כבר לא אוהבת אותו, אבל הקנאה הרסה אותי. הוא לא יכול לחכות? כל כך מהר הוא מתחיל לחגוג? ואז נשמע המפתח בדלת והוא נכנס בשקט. כמו גנב. הוא שתה כוס מים ונכנס למקלחת. היה לי ברור מה הוא עשה. עשיתי את עצמי ישנה. הוא נכנס למיטה, הרגשתי שהוא מביט בי, השארתי את עיניי עצומות והסתובבתי לצד השני, כשגבי אליו. אחרי חמש דקות נרדם. כאילו כלום! בבוקר הוא התעורר לפניי, הכין סדנוויצ'ים לילדים ולא החליף עמי מילה. גם אני שתקתי. את לא מתארת לעצמך כמה נוראה השתיקה הזו. והגועל הזה שבעלך, כן, הוא עדיין בעלי, משתרלל עם מישהי אחרת."

"אני לגמרי מבינה אותך." עניתי. קרה לי פעם. ששתקתי באותו הבית עם מישהי שאהבתי. זה היה בסוף הקשר, עדיין גרנו ביחד, היא חיכתה שהדירה שלה תתפנה כדי לחזור לשם בחזרה. עברתי חודשיים של סיוט מתמשך, כשכמעט כל לילה היא יצאה וחזרה מאוחר. ימים של שתיקה מעיקה, של מילים שנתקעו בתוך הבטן ואהבה שנגדעה. זה היה נורא! המעבר הזה מאהבה לזרוּת כל כך קשה. אבל אין ברירה. השלמתי עם זה ועברתי הלאה. ואחרי כמה שבועות הכרתי בת זוג חדשה. רגע, סליחה שאני מספרת עליי כשאת רוצה לדבר על עצמך."

"זה בסדר." אמרה סיגל. "דווקא מנחם אותי לשמוע שלא רק אני עוברת את החרא הזה. אבל אני לא מחשב. אני לא יכולה עם השתיקה הזו. פעם היינו החברים הכי טובים. אבל בעצם, על מי אני עובדת? כבר כמה שנים שאנחנו סוג של שותפים בדירה, חיים ביחד כדי להתמודד עם ההוצאות ומגדלים את הילדים כאילו זו חברה בע"מ. שיילך להזדיין הוא וה'לא יודעת מה שלו'. אני לא הולכת לשתוק לו על זה. אם הוא לא מכבד אותי ולא אכפת לו לפגוע בי, אני לא אחוס עליו. על איזה עורך דין רצית להמליץ לי?"

אני נותנת לסיגל את הפרטים של עורך דין טוב, שממליץ ללקוחות שלו קודם כל לנסות את הדרך של גירושין דרך גישור. אני לא אוהבת את עורכי הדין שעושים מגירושין מלחמת עולם, ובמקום להשכין שלום בין המתגרשים הם מתסיסים למלחמה קשה, שבה הם היחידים היוצאים מורווחים.

"אני מיד מתקשרת אליו כדי להתייעץ. מצידי, שאיציק יעוף מהבית. אני לא יכולה לחיות ככה איתו." היא שותקת כמה שניות וממשיכה. "את צודקת מיכלי לגבי מה שדיברנו עליו. מה את צריכה אישה כמוני, שנמצאת עכשיו בבלגן? ובעצם, אני סתם מקשקשת. האמת היא שאני מתגעגעת אלייך. לא נעים לי להודות, אבל אני מדמיינת את הנשיקות שלנו שוב ושוב, כמו סרט שאני צופה בו, וזה הדבר היחיד שמרגיע אותי."

"סיגלי", אני אומרת ברוך, "נראה לי שעדיף שנשמור על החברוּת שלנו. אל דאגה, אם את רוצה אישה, אני אעזור לך למצוא."

"נו באמת", היא עונה במהירות. "רציתי אותך", היא אומרת בלחש, כמעט בבכי. "אבל נכון. את צודקת. זה לא לעניין. וכן, אני רוצה שנישאר חברות. לתמיד. גם בגיל תשעים."
"בטח. גם בגיל מאה." אני מחייכת. וסיגל סוף סוף צוחקת.

~~~~~

פרק 1 – סיפור אהבה – שתי נשים

פרק 2 – סיפור אהבה – שתי נשים

פרק 3 – סיפור אהבה – שתי נשים

 

אורה – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

i_love_you

 

בכל לילה, כשאני עוצם את עיניי, אני רואה אותה. מרגיש אותה. כאן. לידי. למרות שחלפו כבר מאות ימים מאז שהפסיקה להיות אשתי, היא עדיין בחלומותיי, וגם בעיתות העירות שלי. ולמרות שהכרתי אישה אחרת, אני עדיין מתאווה אל אשתי. לשעבר. שהלכה ממני. אבל הייתה לה סיבה טובה. אני מודה. היא הזהירה אותי שתלך. היא בכתה. והתעלמתי. וליבי נותר קר. אדיש. והמשכתי במעשיי. עבדתי עד שעות מאוחרות. לא התענייני בה מספיק. לא הייתי זמין לה. לא רגשית ולא פיסית. אז בסוף, אחרי חודשים של אזהרות, היא הלכה. הייתי בטוח שהיא תחזור אליי. שלא תוכל בלעדיי. ואכן, פעם אחת כשביקשתי שתחזור, היא נענתה לבקשתי. וחזרנו. אבל לא השתניתי. נותרתי אותו חמור. חסר רגישות. מעליב. פוגע. ואז מצפה לעשות איתה סקס ומתעלם מרגשותיה. חמור. פשוט חמור. וכשהיא הודיעה לי שזה נגמר, לא קלטתי שזה קורה לי. לא האמנתי. והייתי בטוח שהיא תשנה את דעתה. אבל לא. היא נותרה איתנה בדעתה. והפסיקה לדבר איתי. ומצאה עורך דין שיעזור לה להתגרש ממני. ממני!! בעלה, האדם שאוהב אותה יותר מכל. כן, אני אוהב אותה. ואחרי כמה זמן, היא מצאה גבר אחר. אני כבר יצאתי מהבית, ושמעתי מהילדים שלאמא יש חבר. הלב שלי התפוצץ. כמו בפיגוע, נשבר לרסיסים. איזה כאב! כאב פיסי. לא הצלחתי להירדם בלילות. העבודה כבר לא עניינה אותי. רציתי רק אותה. אותה. אורה שלי. האור שלי. נפל החושך על חיי. אורה אורה אורה… שמה התגלגל בתוכי כל יום. כל שעה. הלכת ממני אורה שלי. הלכת… ומה שנותר לי זה לדמיין אותך כאן. לצידי. מחייכת. ואומרת לי שבקרוב נהיה ביחד.

סיפור קצר נוסף

סיפור אהבה – שתי נשים

 

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 3 – "את ואני"

מאת: חגית רימון

hag

 

סיפור אהבה – פרק 1

סיפור אהבה – פרק 2

אני חולמת שאני על אניה ורודפים אחריי שני אנשים. הם מתקרבים ו… צלצול הטלפון מעיר אותי. זו סיגל. והשעה רק שמונה וחצי בבוקר. יום שישי. אני מקישה על המקש האוטומטי – "אתקשר אליך יתר מאוחר" וחוזרת לישון. כאשר אני מתעוררת, עוד לפני צחצוח שיניים, אני מתקשרת אליה. היא מיד עונה. "מיכלי… בוקר טוב." הקול שלה נשמע מתוק מתמיד. וחם. "בוקר אור." אני עונה. ומול עיניי עולה התמונה מאמש.
"רוצה שניפגש עוד חצי שעה?" היא מציעה, ואנו קובעות בבית הקפה שלנו. כשהיא מתקרבת אני שואלת את עצמי איך אחבק אותה? כמו חברה? או כמו אתמול? היא מתקרבת אליי ואני מרגישה את רצונה לקירבה. אני מחבקת אותה כפי שנהגתי תמיד. ואנו מתיישבות. היא מביטה בעיניי ואני קצת נבוכה. איך קרה מה שקרה אתמול? מדוע נסחפתי? אני שואלת את עצמי.

"אמרתי לאיציק שאני מתגרשת ממנו."
טאח. מה החיפזון? ולמה? אני ממשיכה לדבר עם עצמי.
"נמאס לי ממנו, מהבגידות שלו, מההתפרפרויות שלו, מהאדישות שלו, די. הוא התעצבן עליי אתמול על כך שחזרתי מאוחר, ואולי הוא הרגיש משהו, והחל לצעוק עליי, ומצאתי את עצמי אומרת לו שאני רוצה להתגרש. הוא הביט בי במבט המום, בלע את הרוק שלו, וגם אני הופתעתי מהמילים שיצאו ממני. אבל מה שיצא – יצא. "את רוצה להתגרש?" הוא צעק. "אין בעייה. נתגרש. מבחינתי לכי לעזאזל. ואת עוד תצטערי על זה." מזל שהילדים לא התעוררו מהצעקות שלו. הוא אפילו לא ניסה לדבר איתי, לבדוק מה מציק לי, כנראה שזה התאים גם לו. מיכלי, כנראה שזה הדבר הנכון לעשות. הנישואין שלנו כבר מזמן מפורקים. פשוט המשכנו בהצגה. אבל זהו. המסך יורד. וחוץ מזה, ככה גם את ואני נוכל להיות ביחד."
הבטתי בה המומה. מה "את ואני?" אין שום את ואני. מעדתי אתמול. לא יודעת מה קרה לי. כמוה שבועות ללא בת זוג עשו את שלהם. השתוקקתי כבר לקירבה, והחיזור של סיגל עשה את שלו. אבל זה לא אומר שאני רוצה אותך כבת זוג. לא העזתי לומר לה מילה ממה שחשבתי לעצמי.

"סיגלי, תקשיבי, קודם כל בעניין הגירושין – תחשבי טוב טוב אם זה באמת מה שאת רוצה. תחשבי עם עצמך, אם לא נותרה בך אהבה אליו, שלא תעדי צעד שתתחרטי עליו. ואם זה הכיוון שאת רוצה, את חייבת דחוף עורך דין טוב. אם תרצי, אמליץ לך על מישהו. ולגבינו – תקשיבי סיגלי, את יפה, מדהימה, מושכת, אבל יש לך עכשיו את הבלגן שלך. את נשואה, ואני לא יוצאת עם נשים נשואות."
סתם קשקשתי, כי אילו הייתי רוצה אותה, לא הייתי הודפת אותה. בתוכי חשתי שמה שהיה בינינו היה עניין זמני, תשוקה רגעית, ואיני רוצה אותה כבת זוג.
עיניה של סיגל נהיו לחות, והיא ניגבה במהירות את עינה הימנית, כדי שלא אשים לב.

"אבל עוד מעט לא אהיה נשואה. את יודעת? מהרגע הראשון שפגשתי אותך, חטפתי בום בבטן. כל כך רציתי לגעת בך, לנשק אותך. כבר שנתיים שאני חיה בגעגוע מתמיד אלייך. כל כך קינאתי בגלית, ואני מודה שקצת שמחתי כאשר נפרדתן, כי כבר לא יכולתי להתאפק. הרגשתי שאיני יכולה יותר להסתיר ממך את האמת."

המחשבות התערבבו בתוך ראשי. מצד אחד, כמובן שהרגשתי מוחמאת. אך מצד שני, מה אומר כדי לא לפגוע בחברתי הטובה, ובמיוחד כשהיא נמצאת במצב כה רגיש? איני יכולה לומר לה שפשוט איני רוצה אותה בתור בת זוג. היא בטוח תיפגע. החלטתי להמשיך בתירוץ של הנישואין.

"סיגלי", אמרתי לה, "תקשיבי, אין סיכוי שאני אעשה משהו מאחורי הגב של איציק. ובנוסף, ההחלטה שלך האם להתגרש או לא חייבת להיות במנותק אליי. אני לא רוצה שתטילי עליי את האחריות הזו, כדי שעוד כמה זמן לא תצטערי ובתוך תוכך תאשימי אותי."

סיגל כבר לא הצליחה להתאפק וזרם של דמעות טפטף מעיניה היפות. ליבי נכמר. אהבה נכזבת היא אחד מהמצבים הכי מתסכלים. כשאת רוצה מישהו שאינו רוצה אותך.

"אני מבטיחה לעמוד לצידך בכל דרך שתבחרי בה, אבל כחברה. עדיך לשתינו ככה."

"אני לא יודעת מה קרה לי, מיכלי. אני מבולבלת. מה, אני לסבית? אף פעם לא הייתי עם אישה. לפני כמה שנים נדלקתי על הגננת של נגה, אבל לא היה לי איתה כלום. את האישה הראשונה שאני מתנשקת איתה, נוגעת בה."

"את לא צריכה לשים על עצמך תויות כעת." אמרתי לה. תקחי את הדברים כפשוטם, תבדקי עם עצמך למי את נמשכת."

"אלייך." עיניה פגשו את עיניי והיא חייכה. הישירות שלה ריגשה אותי.

"אוקיי." חייכתי גם אני. "אז אולי את נמשכת לנשים. יכול להיות."

פניה הרצינו לפתע. "אל תספרי לאף אחד. לאף אחד. שזה לא יגיע לאיציק. אוי ואבוי, הוא עוד עלול לקחת ממני את הילדים."

"אל תדאגי בקשר אליי." הבטחתי לה. "אני שותקת. וחוץ מזה, זו אינה סיבה לקחת ממך את הילדים. בשום פנים ואופן. תתייעצי עם עורך דין והוא כבר ירגיע אותך בעניין."
המשכנו לשתות את הקפה. שתי נשים. חברות טובות. המון חששות ועתיד לא ידוע. ובעצם, למי ידוע העתיד?

 

לקריאת הפרקים הראשונים

סיפור אהבה – פרק 1

סיפור אהבה – פרק 2

 סיפור אהבה – 2 נשים – פרק 4